כבר מהרגע שנכנסנו ל"פיתה מונטנה" היה ברור שהולך להיות לנו כיף. מבט קצר בתפריט המגוון, שהוא כמו שליש גן עדן לקרניבורים, הבנו שנכנסנו למקום שעושה כבוד לבלוטות הטעם.
ובהתאם לזאת מעמד בחירת המנות קיבל זמן ראוי ורצינות גמורה של התלבטות מה להזמין. כדי לקבל תמונה מלאה של המקום הזמנו גם פיתה קבב, גם פיתה פרגית, גם סטייק בפיתה, וכמובן שחייב גם פיתה מרגז, צ'יפס בצד ומנה של כנפיים על האש למרכז השולחן. ובשביל להרטיב את הפיתה, כמה חצאים של גולדסטאר מהחבית. כן, היינו מוכנים למלא את הבטן כאילו אין מחר. שאלנו את המוכר: "יש משהו שפספסנו?" הוא חייך, "נראה לי שכיסינו הכול"?
רגע לפני שנמנה את המסקנות אחת לאחת, כל כך ראוי לציין את מי שנושאות את כל הטוב הזה – הפיתות. אחרי אידוי מדויק בתנור, התחושה היא שהן בילו בספא כל הדרך לצלחת. קצת כמו שאנחנו נרגיש אחרי הארוחה הזאת, רק עם פחות גמישות בברכיים.
גן עדן. קבב השף הוא מנת פיתה מפוצצת בקבבים עסיסיים, והם מצידם מפוצצים בטעמים. הכול נקצץ דק־דק, והקבבים נילושו לאחידות מופלאה ואז קובבו לפיסות אושר קטנות שמיד אחר כך נזרקו על מנגל עם אש גלויה. פיצוץ של פיתה. אנחנו לא יודעים אם באמת יש תבלין סודי במנה, אבל בהחלט יש שם דברים טעימים. מה שבאמת שדרג את כל המנות, ואת הפיתה קבב בפרט, היו גמבות, עגבניות ובצלים צלויים על האש, שנדחפו היישר מהפלנצ'ה לתוך הפיתה. הרי לך פיתה רכה, הר של קבבים, ירקות שרופים, שליכטה רצינית של טחינה ואתם בגן עדן. לא חסר לכם כלום בחיים.
מדויקת. איך אנחנו יודעים שמי שמתעסק לנו בבשר ממש מול העיניים יודע מה הוא עושה? כשהוא לא שם כלום על העוף. "פרגית עולמית" היא בסך הכול פרגית, פלנצ'ה, מלח גס, פלפל גס וזהו. זהו. פגז פגז פגז.
חי על הקצה. הפחד בסטייק בפיתה זו מידת העשייה. סטייק ככה דוך על הצלחת זה קל: נתח עבה, צריבה רצינית על מנגל רותח, וכמו שאומר שייקה לוי בפרסומת האיקונית שלו: "זה או אדום אדום או שלום שלום". וכשמדובר בסטייק בתוך פיתה זה כבר לא כל כך פשוט. אבל חברנו המתעסק לא התבלבל, פרס רצועות דקות־דקות ושלף אותן מהאש עוד לפני שהן הספיקו להבין מה קורה. הסטייק מבשר איכותי, מוקף בסלטים טריים, טחינה, עמבה ונגיעת סחוג. תענוג של מנה.
חריף אבל טעים. שרשרת לוהטת היא מנת המרגז שסיפקה לנו בדיוק את החוויה הרצויה מהנקניקייה הזו. טעם מעושן, עם קרום פציח שרק נקרע והנקניקייה שופעת נוזלים שגם עשר מפיות בתיאבון לא יוכלו לספוג, וחריף־חריף, בדיוק כמו שאנחנו אוהבים.
לא הכרחי. כהרגלנו, הזמנו את הצ'יפס שהיה מיותר ות'אמת שגם לא כל כך מוצלח, אבל ריחפנו כל כך גבוה שכבר לא היה אכפת. הכנפיים מיותרות אף הן מבחינת מדד השובע, אבל לא מיותרות בכלל מבחינת הטעמים. מתובלות בתערובת תבלינים יבשה, מלוחה ומעושנת כדבעי, לצד מיונז ירוק. מוצלח מאוד. למרות שאפשר היה קצת להרגיע בתיבול ולקבל תוצאה עוד יותר טובה.
מבחן התוצאה. כשניגשנו לנגוס התחושה הייתה שזה כמו על־האש איכותי בבית, עם השקעה גם בפיתה. ובהחלט החוויה הייתה שכל ביס חמים, טעים, בשרי וטרי עם ריח של עשן בפנים, כמו חיבוק של שישי בצהריים. ולקינוח (לא של ממש, כי היינו מפוצצים), העובד היותר בכיר (זה שמתעסק) ניגש אלינו עם החיוך הכי אמיתי שיש ואמר: "שמחתי לשמח ולהשביע". וואלה, הצליח לך, חבר.
בפועל. 285 שקלים לארבעה סועדים. מחיר לא פצצה ברחבי הארץ, אבל כן פצצה בתל־אביב.
