לזכותו של הישראלי המכוער ייאמר שהוא דואג לסמן את עצמו: מקמבן תג נכה, מדפיס אותו בענק לראווה על השמשה הקדמית, ותופס את החניות הכחולות למי שבאמת זקוק להן. המהדרין גם משלמים למאכער בעירייה שיארגן להם עמוד חניית נכים צמוד לבית. נכון לשעת כתיבת שורות אלה, מאגר "כלי רכב עם תג חניה לנכה" של משרד התחבורה מכיל 676,520 פריטים, כ־21% מהמכוניות הפרטיות בישראל. כל רכב חמישי – עם תג. קל להתמלא בזעם על השיטה הדפוקה שלנו, קשה יותר לשים את האצבע על הפתרון הנדרש.
רגע לפני שנצלול, הנה מבול של נתונים על התופעה הביזארית: מספר תווי הנכה עומד על כ־450 אלף, אבל החוק מאפשר לרשום שני רכבים על כל תו, כך שמאגר כלי הרכב גבוה בהרבה. בשנת 2015 היו כ־145 אלף בעלי תו נכה. מספרם שילש את עצמו בתוך עשור. באותה שנה, 2015, הוגשו למשרד התחבורה כ־40 אלף בקשות לתו נכה. בשנת 2022 הוגשו כבר יותר ממאתיים אלף בקשות, בשנה שבה האוכלוסייה בישראל גדלה ב־2% לשנה, מספר הבקשות זינק ב־36%. מתוך הבקשות אושרו 122 אלף תגי נכה חדשים, וכמה תגי נכה ביטל משרד התחבורה? 420 בלבד.
בדיון שנערך לאחרונה בוועדת הכלכלה של הכנסת, אמרה סגנית ראש עיריית תל־אביב מיטל להבי כי 15% מכלל הרכבים בעיר מחזיקים בתג נכה, בטבריה זה מגיע ל־35%, ובבת־ים 37% מכלי הרכב. בוועדה העריכו כי מחצית מהתווים שהונפקו מאז שנת 2020 מזויפים, ובמשטרה חישבו הפסדים לקופת המדינה בהיקף של כרבע מיליארד שקלים, שכן הנכים המזויפים לא משלמים על חניה ואגרות רישוי, מה שמצמצם את האמצעים שבידי הרשויות לטיפול בתחום התחבורה.
לקחתם נשימה? כל אלה חדשות ישנות. כבר כתבנו עליהן כאן בעבר, ולא היינו היחידים. מאז חלו התפתחויות: בחודש דצמבר עצרה המשטרה שמונה חשודים, בהם רופאים, בחשד שניהלו רשת להנפקת תווי נכה במרמה, ועיכבה לחקירה עוד 12 מעורבים בהשגת האישורים לשלל תעודות נוספות. ראש יאח"ה הדגיש שלא מדובר בתווים מזויפים, אלא חוקיים. "מדובר ברופאים שקיבלו רשימות של אנשים שיש לאשר אותם בלי בחינה מדוקדקת של מסמכים רפואיים שהתקבלו. מסמכים זויפו כדי שהרופא בקצה יאשר את התהליך בלי שיבחן את האותנטיות של המסמכים שהוא קיבל. רופא בכיר בקצה טיפל ביותר ממאה אלף תגים".
אז האם המשטרה שמה קץ לתופעה? ספק רב. מן הסתם פועלות עדיין רשתות אחרות שלא נתפסו. יש לכם טלגרם? כתבו בשורת החיפוש "תג נכה" ותגלו עולם ומלואו: קבוצות עם עשרות אלפי מנויים שמציעות לרכוש תו נכה רשמי על שמכם. תמורת תשלום אפשר לקבל שם כמעט הכול: "פטור מתור", תעודת בגרות, רישיון חשמלאי ורישיון לנשק. מניסיון אישי, אם תיצרו קשר עם מנהלי הערוצים בטלגרם ותשאלו איך זה עובד, הם יספרו לכם בגאווה: "ברגע שאנחנו מנסחים מכתב מנומק מעורך דין, פלוס אישור רופא, הם אפילו לא מתעסקים עם זה".
אבל חשוב מזה, "לאו עכברא גנב, אלא חורא גנב". את הרמאות המאורגנת צריך להעניש בחומרה, אבל רמאים תמיד יהיו. השאלה היא מה גרם להם להצליח כל כך דווקא בחמש השנים האחרונות. השערה נוספת שהעלו כלי תקשורת, היא שהכול באשמת ההפרטה. הרופא החשוד בשיתוף פעולה עם רשת הרמאים הועסק בחברת "פמ"י שירותי בריאות פרימיום", שהיא חברה עסקית שזכתה במכרז של משרד התחבורה לבחינת הבקשות לתגי נכה. בעקבות חקירת המשטרה, משרד התחבורה ביטל את ההתקשרות עם החברה וכרגע תהליך הנפקת תגי הנכה נעצר, עד לגיבוש רפורמה בהליך.
אלא שגם זה הסבר משונה מאוד, ולא הייתי בונה על העסקת רופאים באגף הרישוי כפתרון לבעיה. ראשית, מישהו מאמין שאם הרופאים יקבלו תלוש שכר מנציבות שירות המדינה זה יחסן אותם מפני שיתוף פעולה עם עבריינים? לא חסרות עדויות על רמאויות גם בקרב עובדי ממשלה, בלשון המעטה. ושנית, אותה חברת "פמ"י" מבצעת את העבודה הזאת מאז שנת 2012 ועד היום, מדוע חל שינוי דווקא באזור 2020? אדרבה, לאורך העשור האחרון היו גם טענות על קושי מוגזם שחברה מערימה על הפונים לקבלת תגי נכה.
מבקר המדינה החל בכתיבת דו"ח ביקורת בנושא שצפוי להתפרסם לקראת סוף השנה, ובאגף הרישוי הודיעו שיבדקו כ־150 אלף תווי נכה שהונפקו בשנים האחרונות. בנוסף, הם מבטיחים לערוך "רפורמה מקיפה" בתהליך ההנפקה, שתמנע שימוש לרעה. אבל רפורמה רצינית לא תוכל להסתפק בסיסמאות אלא תצטרך לבדוק לעומק מהי הפרצה שבגללה דווקא בחמש השנים האחרונות החלו המספרים להשתגע. מה ההבדל בין המצב אצלנו, שבו כל רכב חמישי זכאי לחנות בחניית נכים או באדום־לבן, למצב במדינות אירופה, שם שיעור תגי הנכה נע בין שישה לתשעה אחוזים?
המודל הבריטי
בסקירה בינלאומית שערכו חוקרי פורום קהלת ומובאת כאן לראשונה, נכתב כי "הקלות החניה ברוב המדינות המפותחות קטנות בהרבה מאלו הנהוגות בישראל". כך למשל, ברבות ממדינות ה־OECD, כמו צרפת, איטליה, אוסטריה, ספרד, נורווגיה ומדינות נוספות, רכב נכה לא מורשה לחנות במקומות אסורים ("אדום־לבן"). בבריטניה, גרמניה, הולנד ושוודיה נכים רשאים לחנות ב"אדום־לבן" עד 3 שעות, בשווייץ עד שעתיים, ובדנמרק לא יותר מ־15 דקות. אין שום מדינה, חוץ מישראל, שבה תג נכה מזכה את הנהג באפשרות לחנות בלי הגבלת זמן במקום אסור.
לפי סקירה שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת, עד שנת 2011 עוד הונהג בישראל הבדל בין סוגי התגים השונים: התג הכחול התיר חניה גם באדום־לבן, אבל מחזיקי התג הירוק לא היו זכאים להעמיד את רכבם במקום אסור. אבל אז עמותת "נגישות ישראל" הגישה בג"ץ נגד שר התחבורה, ודרשה להשוות את זכויות החניה בין התגים השונים, כך שכיום אין הבחנה ביניהם בעניין זכויות חניה. לכולם מותר הכול, ואכיפה – כמעט ואין. לפי חישוב שערכו חוקרי הרגולציה של קהלת, מחזיק תג נכה בישראל חוסך כ־5,000 שקלים בשנה, ואם מדובר בחניית־עמוד פרטית בעיר במרכז הארץ, שווייה יכול להגיע למאות אלפי שקלים. בקיצור, התמריץ לקבלת התו גבוה בכל המדינות, אבל בישראל יותר.
בעיה קריטית יותר היא היעדר תבחינים ברורים לזכאות לתג נכה.
במדינות המערביות יש קריטריונים ברורים מאוד. באנגליה, למשל, נוסף על עיוורים ומוגבלי ניידות, זכאים לתו מי שהציגו "חוסר יכולת ללכת יותר מ־50 מטר". בהולנד ואוסטרליה מודדים להם 100 מטר, והאמריקנים, כמו אמריקנים, מדברים על הליכת 200TFeet. יש להם גם הגדרות ברורות למחלות לב, ריאות או פרקים שמזכות בתו, וקריטריונים מדויקים של פגיעה בראייה.
ואצלנו, "חוק חניה לנכים, תשנ"ד" מציג הגדרות כלליות למי זכאי לתג נכה: "עיוור", "אדם שזקוק לכלי רכב כאמצעי תנועה", "אדם שמוגבל בהליכה וזקוק לכיסא גלגלים", "אדם שדרגת נכותו מגיעה ל־60% לפחות, ותנועתו בדרכים ללא רכב עלולה לערער את מצבו הבריאותי".
המשפט האחרון הוא הפרצה בהתגלמותה. אדם שסובל מקשיי נשימה קלים, אפשר לטעון שתנועתו "עלולה לערער את מצבו הבריאותי"? ומה עם קטועי־ידיים, או אוטיסטים בתפקוד גבוה? יש כאן חוסר בהירות בעייתי. ניסיונות־עבר לקבוע תבחינים רפואיים ברורים יותר לא הבשילו לחקיקה, והמצב הנוכחי פשוט מזמין אבסורדים. כך למשל, למשרד התחבורה אין שמץ של מושג ממה סובלים האנשים שהוא הנפיק להם תג נכה. נכון, יש חולי סרטן, קטועי רגליים, משותקים, אבל חלק הארי של הזכאים, 44% מהם, מוגדרים "אחר".
השוואת זכויות
חשוב להבין שלמשרד התחבורה אין סמכות לקבוע נכות. יש שלוש דרכים לקבל הכרה כנכה או כבד ראייה בישראל – דרך הביטוח הלאומי, משרד הרווחה, או משרד הביטחון. הנכים שם עוברים ועדות רפואיות מפרכות, ואם נקבע שיש להם הגבלת ניידות, פרטיהם מועברים אוטומטית למשרד התחבורה ומנפיקים להם תג נכה. אבל זוכרים את המשפט המעורפל ההוא בנוסח החוק על אנשים שתנועה ללא רכב "עלולה לערער את מצב בריאותם"? בעקבותיו קיימת אפשרות רביעית, להגיש למשרד התחבורה מסמכים רפואיים המעידים על כך, ורופא מטעמו יבחן אותם ויחליט אם לאשר תג. חברת פמ"י הייתה הרופא מטעם משרד התחבורה.
במהלך הקורונה הקלו במשרד התחבורה על מגישי הבקשות ואפשרו להגיש בקשות כאלה באינטרנט, בלי להגיע לפגישה פרונטלית עם רופאים. זאת ההזדמנות שזיהו הקומבינטורים. הלקוח צריך רק להגיש מסמכים רפואיים כלשהם המעידים כי יש לו קושי בניידות, גם מינורי ביותר. הרשת מפעילה רופאים "מבפנים" שמסכימים לאשר את הבקשה בלי לבדוק בציציות, ואם הם דוחים אותה: מציפים את אגף הרישוי במסמכים משפטיים. שם מעדיפים לא להתמודד עם תביעות, ומאשרים. כך צמחה תעשיית ה"אחר" כסיבה ראשית לתג נכה, וכך הגענו למצב שבו נכי צה"ל והביטוח הלאומי לא מצליחים למצוא מקום חניה פנוי.
חוקרי קהלת מצאו שבריטניה סבלה מבעיה דומה בעבר. גם שם יש שתי דרכים להשיג תג נכה: אוטומטית לנכים שהרשויות מכירות, או בהגשת מסמכים רפואיים למי שאינו מוכר. במשך כמה שנים חוו שם עלייה מטורפת בקטגוריה השנייה, שהציפה את האוכלוסייה בתגי נכה. בשנת 2012 העבירו רפורמה שצמצמה את תפקידו של רופא המשפחה בקבלת ההחלטה לזכאות, וחייבו להעביר את הבקשות דרך רופא מומחה רלוונטי. והפלא ופלא – החל מ־2012 נרשם קיטון מספר התגים. משרד התחבורה הבריטי מחשיב את הרפורמה ככזו ששיפרה את העקביות וההוגנות של התהליך.
להן. חניות נכים. צילום: נעמה שטרן
כדי לזכות גם בעמוד חניה פרטי צריכים הקומבינטורים לפנות לרשות המקומית, וזה כבר לא באחריות משרד התחבורה. עמודים כאלה נועדו לנכי גפיים, מתנייעים בכיסאות גלגלים, עיוורים וכדומה, שאין להם פתרון חניה סמוך. אבל בשנת 2017 העביר ח"כ דודי אמסלם תיקון חוק שנועד "להשוות זכויות". החוק אפשר לרשויות המקומיות שיקול דעת רחב במתן חניית־עמוד פרטית עד 200 מטר מהבית גם לשאר הנכים. תעשיית המאכערים ברשויות לא הייתה צריכה לצוץ משום מקום, היא כבר שם, הם רק הוסיפו לעצמם עוד אפיק הכנסה. וכך, כמו בבג"ץ של נגישות ישראל, הניסיון לפעול למען זכויות הנכים ולהשוות את תנאיהם פעל דווקא להפך. במקום לקרב את הנכים הביתה, הוא קירב את החניה למקורבים.
הלקח מכל זה הוא שאפשר להחזיר את המצב לשפיות, אבל רפורמה מעמיקה תצטרך לא להסתפק בהרחקת הגנבים אלא בתיקון הפרצות. לבטל לחלוטין את היכולת לקבל תו ממשרד התחבורה למי שלא עבר ועדה רפואית והוכר כנכה מוגבל ניידות, לקבוע תבחינים בהירים לקבלת התו, לצמצם בחזרה את שיקול הדעת של הרשויות המקומיות בהצבת עמודי חניה, להחזיר את ההבחנה בין תגי נכה שונים, וייתכן שכדאי לשקול גם הגבלת זמן החניה באדום־לבן, כנהוג בכל מדינות אירופה.
לעומת זאת, צריך לצייד את הרשויות המקומיות בסמכויות אכיפה נרחבות. המסמך של קהלת בהתייעצות עם ארגוני נכים ממליץ להעביר את הזכאות לתו־חניה מהרכב לאדם, כך שהקלות החניה יחולו בכל רכב שבו נמצא הנכה, ואף פעם לא בשתי מכוניות במקביל, או כאשר בן משפחה שאינו נכה נוהג ברכב. אם את החשבון ב"פנגו" אנו יכולים להעביר בקלות בין רכב לרכב, אין סיבה שלא תצטרף לשם רובריקה של תג נכה. כך, הפקח מגיע לרכב חונה, ויכול לדעת אם הוא חונה בחניית נכים כחוק. לחלופין, מוצע לעשות את זה באמצעות תג ביומטרי. המוח היהודי ממציא לנו פטנטים, מן הראוי שהוא יפסיק לעבוד למען הקומבינטורים, ויתחיל לעבוד למען הנכים.
