דיווחי חדשות מעוררים לעיתים תחושת דז'ה־וו. כתבה ששודרה השבוע במהדורת החדשות של כאן 11 האשימה את בצלאל סמוטריץ' ב"הפעלת חפרפרת" בתוך הצבא, ממש כאילו שר האוצר והשר במשרד הביטחון מחזיק איזו רשת ריגול זרה בתוך צה"ל.
בדיווח עצמו התברר כי המעשה הנורא שעשה סמוטריץ' היה להביא לדיוני הקבינט מידע ביטחוני שקיבל ישירות מקצינים בכירים בצבא, כולל דברים שהרמטכ"ל דאז הרצי הלוי לא העביר אפילו לידיעתם של שר הביטחון וראש הממשלה.
מתקפה תקשורתית מצד גורמי ביטחון נגד ראש מפלגת ימין ציונית דתית שמשיג מידע מהשטח – נשמע לכם מוכר? ובכן, בצדק. במהלך מבצע צוק איתן, נפתלי בנט – אז חביב הימין ומוקד למתקפות השמאל – החליט לרדת לשטח כדי לשוחח ישירות עם קצינים, ולקבל מהם תמונת מצב בלתי מסוננת. מערכת הביטחון רתחה. "גורמים ביטחוניים" תקפו אותו בזעם וטענו כי הוא עוקף את דרגי הפיקוד, נפגש עם קצינים ללא אישור ומתנהל בצורה "לא חוקית".
המידע שבנט קיבל בשיחות היה קריטי: הוא למד על איום המנהרות של חמאס – מידע שהתברר כי הוסתר מהקבינט. בהמשך הגיע דו"ח מבקר המדינה יוסף שפירא, שהבהיר כי הקבינט אכן לא קיבל את מלוא המידע מצה"ל על איום המנהרות, וכי צה"ל לא נערך לטיפול בהן ונכשל בהשמדתן.
יותר מעשור עבר בין המקרה של בנט לזה של סמוטריץ', אבל נראה שדבר לא השתנה. במקום לשאול מדוע שר בכיר וחבר קבינט צריך בכלל לחפש מידע בעצמו, מערכת הביטחון מעדיפה להאשים אותו שהוא מפעיל "חפרפרת" בתוך הצבא. ושוב התקשורת מיישרת קו עם מערכת הביטחון, כי קל יותר לתקוף שר – בטח ממפלגת ימין – מאשר לשאול למה צה"ל מסתיר מידע מנבחרי הציבור.
הבעיה הזאת בהתנהלות הצבא איננה חדשה, רחוק מזה. דו"ח ועדת וינוגרד, שחקרה את מחדלי מלחמת לבנון השנייה, קבע באופן ברור שצה"ל לא מציג בפני הדרג המדיני את מלוא תמונת המצב, אלא מייצר נרטיב מסודר ומלוטש, שמצמצם את טווח ההחלטות של השרים. המשמעות: מי שמקבל את ההחלטות החשובות במדינה איננו חשוף לכלל הנתונים. אם השרים רוצים לקבל תמונת מצב מלאה, עליהם לעקוף את המסננים, כי אף אחד אחר לא יעשה זאת בשבילם.
דברים דומים חושף ד"ר יובל שטייניץ, השר לשעבר מטעם הליכוד ויו"ר רפאל בהווה. בספרו החדש ובריאיון שהעניק לאחרונה למקור ראשון מפרט שטייניץ כיצד עוד בשנת 2003, כשהיה יו"ר ועדת החוץ והביטחון בכנסת, הוא נאלץ להיאבק בצה"ל כדי להשיג את המידע הדרוש לו.
במקום להכיר בבעיה ולחשוב על דרכים לתקן אותה, מערכת הביטחון מעדיפה לתדרך עיתונאים על שרים שמפעילים "חפרפרות".
השיח התקשורתי מוסיף חטא על פשע: בזמן שהסיפור האמיתי הוא שצה"ל מסתיר מהקבינט מידע, הכותרות עוסקות בכך ששר כאילו פועל נגד צה"ל והמדינה. כל ביקורת על הצבא מוקעת מיד כ"חוסר אחריות" או "ערעור על אמון הציבור בצה"ל". בפועל, ההפך הוא הנכון: דווקא העובדה שאף אחד לא בודק את צה"ל ברצינות מאפשרת למערכת להמשיך ליפול לאותן הטעויות שוב ושוב.
הגיע הזמן לשנות את השאלה: לא "למה סמוטריץ' מקבל מידע בדרכים לא רשמיות?" אלא "למה זו הדרך היחידה שלו לקבל מידע כזה?". אם שרים במדינת ישראל צריכים להפוך לבלשים כדי לדעת מה באמת קורה בצבא שהם מופקדים עליו, הבעיה היא לא אצלם. הבעיה היא במערכת שמעדיפה שמידע ביטחוני קריטי יישאר נחלת חבריה בלבד, בלי לעדכן את נבחרי הציבור. ואם זה המצב, אז לא סמוטריץ' צריך לתת תשובות אלא צה"ל.
