אתמול (א') שלח חבר הכנסת והרמטכ"ל לשעבר אייזנקוט מכתב פניה ליו"ר ועדת חוץ וביטחון, בו דרש לכנס את הוועדה, נוכח נתונים לפיהם חמאס משקם את כוחו, אשר מונה כעת למעלה מעשרים וחמישה אלף חמושים. לטענת אייזנקוט, המצב בו מצויה ישראל, בו חמאס מתחזק מחד, חטופים לא משוחררים מאידך, וכל זאת, ללא הפסקת אש מוכרזת, מנוגד להחלטות קבינט, למטרות המלחמה ופוגע בביטחון ישראל.
אינני יודע עד כמה המידע מדויק אבל הוא בוודאי מציג מגמה שאי אפשר להתעלם ממנה. עם כל יום שעובר חמאס מגייס, חמאס מתחמש, חמאס מתבצר, והמחיר של חזרה למלחמה מולו עולה. יחד עם זאת, השאלה היא לא רק בכמות הלוחמים, ובכמה חמאס קרוב מספרית לחזור למספרים של ה-6.10, אלא בשאלה מי אלו אותם הלוחמים שממלאים את שורותיו.
לחמאס אין בעיה להשיג לוחמים, אך לא פשוט לו להשיג לוחמים טובים. יש מאות אלפים בעזה שישמחו לקחת נשק ולהילחם בישראל תמורת שכר, אבל אי אפשר להשוות אותם ללוחמים המאומנים שחמאס איבדו. לפעמים מדובר ממש בילדים שמשמשים כחיילים כמעט חד פעמיים. ההשוואה בין הלוחמים שהיו לחמאס בתחילת המלחמה, שהיו מאומנים ובגדודים אורגניים, למגוייסים החדשים, רחוקה מלהיות אחד לאחד. יחד עם זאת, המשך מגמת השיקום של חמאס בחסות הפסקת האש הלא באמת קיימת, צריך להדאיג אותנו מאוד.
ישראל נמצאת כרגע במצב של לימבו. אין הפסקת אש, אין שלב ב', ואין אש. הסיבה למצב הזה היא לא רק הססנות, ולא רק רצון לתת לציבור לחגוג את פסח בלי מלחמה פעילה (ומצד שני לא לתקוע לעולם הערבי אצבע בעין עם חזרה למלחמה ברמאדן), אלא ההבנה שזאת אולי ההזדמנות האחרונה לשחרר חטופים באיזשהו הסכם.
תורת המשחקים
לציבור הישראלי קשה להשלים עם כך, אבל חשוב להבין שחמאס לא ישחרר, בשום סיטואציה, את אחרוני החטופים במשא ומתן. זאת אמירה כואבת, אבל בלתי נמנעת למי שמבין ממש מעט בתורת המשחקים – הערך של אחרוני החטופים מבחינת חמאס הוא אין סופי. שום תמורה שישראל תתן לו, שלא תבטיח את המשך שליטתו ארוכת הטווח ברצועה באופן הרמטי, לא תביא אותו לשחרר את כולם. כשמבינים את עניין הערך של החטופים בעיני חמאס, מידי מתברר מאליו כמה הדרישה לקבל את "כולם, עכשיו", ובשלב אחד, מנותקת מאפשרויות שעל הפרק.
האפשרות הריאלית היחידה של ישראל כרגע הוא לשחרר כמה שיותר חטופים, מתוך הבנה שמי שלא ישוחרר עכשיו, כנראה לא ישוחרר, אולי לעולם. מדובר בחיי אדם, לא במספרים, מה שהופך את ההתמודדות עם המציאות לכואבת וקשה, אבל בסופו של דבר, גם סוגיית החטופים היא לא סוגיה של אפס או מאה. ישראל הצליח לשחרר את רובם של החטופים החיים. כל חטוף שלא שוחרר חי, הוא עולם ומלואו. כל חטוף שנשאר בעזה, הוא עולם במלואו. אבל למציאות יש את המגבלות שלה, למדינת ישראל יש את גבולות היכולת שלה, למשא ומתן יש את מגבלות ההשפעה שלו, ומתישהו, היכולת לשחרר חטופים לא תהיה קיימת יותר, בתקווה שהמספר שיוותר בעזה יהיה נמוך ככל הניתן, בטרם חידוש הפעולה הצבאית, שנראית בלתי נמנעת.
הדילמה בין הניסיון לשחרר כמה שיותר חטופים, לבין ההבנה שבכל יום שעובר, החמאס מתחזק, מתחמש, וממלא את שורותיו, תגיע לנקודת התנגשות, בעוד זמן לא רב. בסופו של דבר, המחיר בחיי חיילים שיאלצו להתמודד עם חמאס משוקם בגלל המתנה ארוכה מידי, לא יצדיק את המשך ההמתנה.
לישראל בשלב הזה, אחרי ששילמה את רוב מחירי העסקה, אין באמת ברירה, אלא לנסות להציל כמה שיותר באמצעות המשך עסקאות קטנות, לקוות להציל כמה שיותר חטופים מהזוועה העזתית, ולחזור ללחימה, מתוך ידיעה שלסוגיית החטופים לא יכול להיות בהגדרה סוף מושלם, מצב בו כולם נמצאים בבית. הרצון העז שלנו לראות את כולם עכשיו אינו תוכנית עבודה, וחמאס אינם קונוסים שרק מחכים בפסיביות לתת לנו את רצוננו.
הלכידות הלאומית היא כל הסיפור
ככל הנראה, ישראל תחזור ללחימה בקרוב. לא כי היא רוצה, כי היא חייבת. ישראל לא יכולה להתקיים לצד חמאס משוקם בגבולה הדרומי. השאלה איזה סוג של תמיכה פנימית תהיה לחזרה ללחימה שכזו היא קריטית.
לממשלה ישנה אחריות משמעותית לחוסר הלכידות הלאומי בו אנו מצויים כרגע, אך היא אינה האחראית הבלבדית. גם לציבור, שרובו רצה עסקת חטופים, שדחף לה, שמשוכנע שהיה צריך לשלם במסגרתה מחירים כבדים, יש אחריות להבין מתי דרך הפעולה הזאת מיצתה את תועלתה. מתי אין ברירה, אלא לעשות את הצעד הקשה, ולחזור ללחימה, על מחיריה הגבוהים, ועל אף שמטרה זו תפגע ברמה מסוימת בהחזרת החטופים. אי חזרה ללחימה בשלב שכזה, כאשר חמאס מחזיק במספר קטן של חטופים, ובכך מונע את השמדתו, פירושו שהחזקת ישראלים היא תעודת ביטוח מוחלטת מתבוסה צבאית.
הלימבו בו אנו מצויים כרגע יסתיים בקרוב. ישראל תהיה חייבת לקבל החלטה לכאן או לכאן. למען עתיד הדרום, למען חיי החיילים שיצטרכו להילחם בכל אותם מגויסים חדשים, לכבוש את כל אותן עמדות משוקמות, צריך להתכונן לחזרה ללחימה בקרוב. לשחרר את מי שאפשר, להשיב הביתה כמה שיותר, ולחזור ללחימה. כל תוצאה אחרת, תהיה ניצחון לשיטת הסחר בחיי ישראלים של חמאס.
