אם היו שואלים את צ'אק שומר איך הוא היה רוצה שהשבוע האחרון יתנהל, כנראה שהתשובה שלו הייתה ההפך הגמור ממה שקרה בפועל. הסנאטור בן ה-74 משמש מאז 2017 כמנהיג הסיעה הדמוקרטית בבית העליון של הקונגרס – תחילה כיו"ר הרוב, ומאז שהרפובליקנים כבשו את הסנאט בבחירות האחרונות, כיו"ר סיעת המיעוט. בתור יהודי מניו-יורק, שבכל זאת מייצג מפלגה שרבים מחבריה התעניינו יותר במצב הפלסטינים בעזה מאשר במצב היהודים בישראל, ומעדיפים לדבר על אסלאמופוביה ולא על אנטישמיות, נאלץ שומר – במיוחד מאז 7 באוקטובר – לאזן בין מה שצפוי ממנו כמנהיג יהודי מהמדינה היהודית ביותר בארצות הברית, לבין הציפיות כמנהיג בכיר במפלגה הדמוקרטית. ונראה שבמשך חודשים רבים שומר עשה את זה לא רע. הוא אפילו תכנן לפרסם השבוע ספר חדש שיחזק את מעמדו בשני התחומים – אלא שאז באו שני אירועים גדולים ששיבשו את כל התוכניות שלו, והעמידו בסכנה לא רק את תפקידו בהנהגה, אלא את כל עתידו הפוליטי.
הפרשייה הראשונה ממחישה היטב את מצבה הנוכחי של המפלגה הדמוקרטית. בשבועות האחרונים מתנהל בקונגרס מאבק פוליטי מתוח סביב אישור תקציב פדרלי זמני, שנועד למנוע את השבתת מוסדות הממשל האמריקניים. הרפובליקנים, שמחזיקים ברוב בבית הנבחרים, קידמו הצעת תקציב שכוללת קיצוצים בתוכניות ממשלתיות שונות (בהתאם להבטחת הבחירות של טראמפ לחתוך הוצאות) וכן שינויים במדיניות ההגירה – מהלך שנתפס כניסיון להכתיב את סדר היום הפוליטי בזמן שהמפלגה שולטת בכל מוקדי הכוח של וושינגטון. ובעוד שלרפובליקנים אכן ישנו הרוב בבית הנבחרים, כדי להעביר את התקציב הזמני הם נזקקו לסיוע דמוקרטי – שכן יש להם רק 53 קולות והעברת התקציב דורשת 60.
המצב הזה הציב דילמה קשה בפני הדמוקרטים: הם לא רצו לתמוך בתקציב שהם מתנגדים לו לחלוטין פוליטית. אך מצד שני, ללא התמיכה שלהם התקציב היה נופל וזה היה מוביל להשבתת הממשלה. כלל אצבע ידוע בוושינגטון קובע שהשבתות ממשלה תמיד יזיקו פוליטית לצד שנתפס כאחראי להן – וסקרים הראו שיותר אצבעות מאשימות יופנו נגד הדמוקרטים. זאת בזמן שהמפלגה מתמודדת עם שפל כמעט חסר תקדים: לפי סקר של רשת NBC שפורסם השבוע, 27 אחוזים בלבד מאמריקנים מחזיקים בדעה חיובית כלפי הדמוקרטים, ורק שבעה אחוזים אמרו שיש להם דעה "חיובית מאוד" כלפיהם.
הדילמה האם לבחור בהתנגדות עקרונית לטראמפ ולמפלגתו לא משנה המחיר, או לנהל בצורה מושכלת את הקרבות, הפכה לדחופה ביותר וניצבה בלב מחלוקת שהולכת ומשתלטת על המפלגה הדמוקרטית. מעמד ההנהגה – ובראשו שומר בסנאט ויו"ר סיעת המיעוט בבית הנבחרים האקים ג'פריס – דוגל בגישה הפרגמטית, ואיתם רוב הדרג המבוגר יותר של המפלגה. מנגד, האגף הפרוגרסיבי של המפלגה – ובראשו בין השאר חברת הקונגרס הצעירה מניו-יורק אלכסנדריה אוקסיו-קורטז – טוען בתוקף שרק התנגדות מוחלטת וקבועה לטראמפ בכל נושא לא משנה כמה זוטר או מזיק לכאורה, היא שתציל את המפלגה. גישת "רק לא טראמפ", אם תרצו. על כן, שאלת התמיכה או ההתנגדות לתקציב הפכה למיקרוקוסמוס של העימות הגדול בלב המפלגה.
סערה חסרת תקדים
בתחילה היה נראה שהדמוקרטים ידבקו בהתנגדות שלהם: ג'פריס ורוב מוחלט של חברי הסיעה הדמוקרטית בבית הנבחרים הצביעו נגד ההצעה (למעשה רק אחד הצביע בעד), ושומר בעצמו הצהיר בתחילה שיתנגד לה גם בסנאט. ביום שישי שעבר, לקראת ההצבעה, אף פרסמו עשרות חברי בית נבחרים דמוקרטיים מכתב חריף נגד שומר. "אם הרפובליקנים בקונגרס רוצים להעביר את החוק הזה – שיתכבדו לעשות זאת בעצמם, עם הקולות שלהם", כתבו חבר הקונגרס דרק טראן מקליפורניה ו-65 דמוקרטים נוספים. "אבל אם הם לא יצליחו, עליהם לשתף פעולה עם הדמוקרטים כדי לגבש הצעת תקציב נקייה".
אלא שביום ההצבעה הפתיע שומר, כשבחר לתמוך בתקציב יחד עם שמונה סנאטורים דמוקרטיים נוספים ובכך אפשר את העברתו. לדבריו הצעד נועד למנוע משבר חמור יותר, שכן בנוסף לכעס מצד הבוחרים על הסיוע לטראמפ, השבתת הממשלה הייתה מאפשרת לרפובליקנים פשוט לבחור אילו תוכניות ואפילו אגפי ממשלה הם יסגרו, ובכך מאפשרת להם לקצץ דה-פקטו כמה שרק ירצו.
"ידעתי שברגע שאקבל את ההחלטה הזו, אעמוד תחת ביקורת קשה מכל הכיוונים", אמר שומר אחרי ההצבעה, "ובואו נודה באמת – לחברי בית הנבחרים היה הרבה יותר קל. הם יכלו להצביע נגד מבלי לגרום להשבתת ממשלה. בסנאט אין לנו את האפשרות הזו". אבל ההסבר של שומר לא הצליח לעצור את גל הביקורת הסוער מצד דמוקרטים בבית הנבחרים, וגם לא את ההתנגדות אליו בסנאט עצמו.
מגוון מחוקקים – החל מהסנאטור מייקל בנט מקולורדו שנחשב למתון יחסית, ועד לסנאטורית פטי מארי המזוהה עם האגף הפרוגרסיבי – הביעו תסכול מהאסטרטגיה של שומר. הם זעמו על כך שהמפלגה התכנסה לדיון פנימי מסודר על ההחלטה רק ביום שלישי שעבר – אף שכולם ידעו כבר שבועות על מועד ההצבעה על התקציב. "מעולם לא ראיתי תגובה כזו נגד שום מנהיג במפלגה שלנו", אמר השבוע יועץ דמוקרטי בכיר לוושינגטון פוסט.
אם זה לא היה מספיק, עם העברת התקציב בחר טראמפ לברך את שומר על תמיכתו ברפובליקנים: "מזל טוב לצ'אק שומר שעשה את הדבר הנכון", כתב הנשיא בפוסט שהעלה לרשת החברתית שלו. "נדרשו לשם כך אומץ ונחישות!" ההודעה הלגלגנית של טראמפ עוררה עוד יותר את זעמם של הדמוקרטים בבית הנבחרים – שהאשימו את שומר בפילוג השורות בדיוק ברגע שבו הקונגרס הדמוקרטי מנסה לרתום את כוחו למאבק אפקטיבי נגד טראמפ.
ייתכן שהביטוי החריף ביותר של התסכול הדמוקרטי יהיה אם יוחלט להתמודד נגד שומר בפריימריז הקרובים על מושבו בסנאט. מי שממוקמת בעמדה שתאפשר לה לעשות בדיוק את זה היא אוקסיו-קורטז, שבשנים מאז שנכנסה לבית הנבחרים צברה מספיק כוח פוליטי כדי להשתדרג לסנאט אם תרצה בכך. אלא שהחלטה כזו – למעשה לנעוץ סכין בגבו של מנהיג מפלגתי – יהיה קיצוני בהחלט. בינתיים אוקסיו-קורטז לא ממהרת לפעול. אף שהיא התנגדה בחריפות לתמיכה בתקציב בסנאט, אחרי העברתו היא בחרה לשתוק כשנשאלה על ידי CNN האם בכוונתה להתמודד נגד שומר בפריימריז.
לפי דיווחים בתקשורת האמריקנית, בסוף השבוע נפגש שומר עם ג'פריס בברוקלין, יחד עם יו"ר בית הנבחרים לשעבר ננסי פלוסי, שכינתה את ההחלטה שלו "בלתי מתקבלת על הדעת". ג'פריס עצמו נמנע מביקורת ישירה, אך גם לא הביע תמיכה פומבית בהנהגתו של שומר מאז ההצבעה. כשנשאל במסיבת עיתונאים ביום שישי האם הגיעה העת להחלפת ההנהגה בסנאט, השיב ג'פריס בקצרה: "שאלה הבאה".
שומר היהודים?
בינתיים להחלטתו של שומר כבר היו השלכות מעשיות: ביום ראשון הוא היה אמור לפתוח סבב הופעות באטלנטה, בוושינגטון, בבולטימור, בפילדלפיה, בניו-יורק ובקליפורניה, לרגל השקת ספרו החדש "אנטישמיות באמריקה: אזהרה". אולם סבב אירועי ההשקה נדחה לעת עתה, דיווחה הדוברות של הסנאטור, בשל "חששות ביטחוניים" – ככל הנראה הכוונה לפעילים דמוקרטיים שהחלו לקיים הפגנות מול ביתו של שומר בברוקלין בדרישה להתפטרותו, וכבר החלו לארגן ברשתות החברתיות הפגנות מול כל תחנה שבה התכוון להשיק את הספר.
שומר פועל נמרצות להציג את עצמו כמנהיג בכיר במאבק למען יהודי ארצות הברית ומדינת ישראל. הוא מרבה להתייחס אל עצמו בתור "היהודי הבכיר ביותר אי פעם בארצות הברית" (טענה חסרת בסיס, שכן בכירוּת שכזו אינה חלק מהשיטה, ובכל מקרה מזכיר המדינה – תפקיד שכיהנו בו כמה יהודים – קודם ליו"ר הסנאט ברשימת יורשי הנשיאות במקרה של מוות), ואף טוען ששם משפחתו מתייחס לכך שאבותיו תמיד שימשו כ"שומרים" לקהילה היהודית. אולם גם התדמית הזו נתקלה באתגר משמעותי השבוע, עם הכרזת ממשל טראמפ על כוונתו להדיח פעיל אנטי-ישראלי בכיר כחלק ממדיניות עקרונית שמטרתה לגרש תומכי חמאס שאינם אזרחים.
המקרה הראשון שנבחר ליישום המדיניות הזו היה זה של מחמוד חליל, יליד סוריה שטוען שהוא בעל מוצא פלסטיני וכרגע מחזיק במעמד של תושב קבע חוקי בארצות הברית (כלומר בעל גרין קארד). חליל נחשב לדמות בולטת בהפגנות התמיכה בחמאס באוניברסיטת קולומביה, ולפי דיווחים אף שימש כמעין מתווך בין הנהלת האוניברסיטה לבין פעילים שפלשו לבניין בקמפוס והסתגרו בתוכו במהלך תקופת המהומות – פעולה בלתי חוקית שהובילה למעצרם של תשעה סטודנטים, אם כי לא של חליל בעצמו. ההתפרצות הזו באה בעקבות החלטת הקולג' להרחיק שתיים מהמפגינות, לאחר שפרצו לשיעור על "היסטוריה של ישראל המודרנית" וזרקו בו כרוזים אנטישמיים. לדברי מזכיר המדינה האמריקני מרקו רוביו, שמקדם את המהלך, "מי שמבקש את הזכות לחיות בארצות-הברית, לא יכול לפעול בניגוד לעקרונות שמלכתחילה מהווים עילה חוקית לאי-כניסה למדינה".
הדמוקרטים לא אהבו את הניסיון לגרש אנטי-ציונים, ושומר, חרף הספר החדש וכל טענות ההגנה על יהודים, הצטרף אליהם. "אני מתעב רבות מהעמדות והדעות שמחמוד חליל מחזיק בהן ותומך בהן, והבעתי בפומבי ובתקיפות את ביקורתי כלפי המעשים האנטישמיים שהתרחשו בקולומביה", הכריז שומר. "יחד עם זאת, מר חליל הוא תושב קבע חוקי בארצות-הברית, ואשתו אזרחית אמריקנית. ייתכן שאכן הפר את כללי ההתנהגות של האוניברסיטה במהלך ההפגנות בשנה שעברה, אך מדובר בסוגיה שעל המוסד האקדמי לטפל בה. אני עצמי עודדתי את הנהלת קולומביה לנקוט צעדים תקיפים יותר נגד אנטישמיות, ולהבטיח סביבה נטולת הטרדות שתשמור על ביטחונם ושלומם של סטודנטים יהודים ואחרים".
עבור יהודים אמריקנים רבים, היה זה הקש ששבר את גב הגמל. במאמרי דעה, בהסכתים ובתגובות ברשתות החברתיות, יהודים, ציונים וימנים אמריקניים ציינו פעמים רבות שבהן כאשר הוא נתקל במצב דומה, שומר שילם מס שפתיים למאבק באנטישמיות אך בפועל נקט במדיניות שתמכה באויבי ישראל. כך למשל דווח ב-2024 כי לאחר ההתפרצות של אנטישמיות אלימה בקולומביה, סרב שומר פעם אחר פעם להיפגש עם קבוצה של סטודנטים יהודים באוניברסיטה שסבלו מהתעמרות. עוד הובאה דוגמה אחרת מחשיפה בנובמבר האחרון, לפיה הנחה שומר את הנהלת אוניברסיטת קולומביה להדוף כל ביקורת על אופן הטיפול של האוניברסיטה באלימות הבוטה ובאנטישמיות בקמפוס. לפי דו"ח שפרסמו רפובליקנים בקונגרס, שומר ייעץ לנשיאת האוניברסיטה דאז מינוש שאפיק שאין לה מה לחשוש מביקורת מצד הדמוקרטים, משום ש"הבעיות הפוליטיות של האוניברסיטה הן למעשה רק עם הרפובליקנים".
לפי הדו"ח, אנשי לשכתו אף עודדו את הנהלת קולומביה "לשמור על פרופיל נמוך", והבהירו שזו האסטרטגיה המומלצת כדי לשרוד את הביקורת על אנטישמיות שם.
"המגן המוצהר של העם היהודי? צ'אק שומר הוא לא יותר מקאפו בוגד. עליו להתבייש בעצמו", אמר אז חבר האספה המדינתית לשעבר מדינת ניו-יורק דוב הייקינד, דמוקרט לשעבר שהפך לרפובליקני והקים ארגון נגד אנטישמיות. "הוא בוגד באמריקה. הוא בוגד בעם היהודי. בושה וחרפה! זה מה שנשאר מהמפלגה הדמוקרטית".
מתקפה מכל הכיוונים
התגובות להצהרתו של שומר בעקבות מעצר חליל היו בעלות סגנון דומה. "אם אתם, החכמים הגדולים, הייתם מתייצבים נגד תומכי הטרור שזורעים הרס באוניברסיטאות – ממשל טראמפ לא היה צריך להוביל את המאבק הזה", כתב משתמש יהודי בולט ב-X. "תמשיך לשבת בצד, צ'אקי. האסטרטגיה הכי טובה בשבילך היא באמת להוריד את הראש". אחרים, כמו מייקל אייזנברג, צרפו תיעוד שממנו נראה שחליל אף היה פעיל בטרור נגד ישראל: "נראה שהוא מחבל, לא?" כתב אייזנברג.
אם כל זה לא הספיק כדי להרוס את חגיגת ההשקה של שומר, הרי שספירת התגובות להצהרה שלו ברשתות החברתיות תמצא שהרוב הגדול שלהן מתנגד לא מהצד היהודי אלא מהצד האנטי-ציוני: אלפים ואלפים של משתמשים שמגנים אותו בשפה החריפה ביותר על כך שהעז להציע שחליל מחזיק בעמדות נתעבות, ולא רק שיבח אותו על גבורתו ועל פעילותו נגד השטן הגדול, ישראל (בניגוד לאחרים בתקשורת ובמפלגה הדמוקרטית).
בסופו של שבוע כזה, קשה לדעת מה עתידו של שומר – ומתוך כך, מה עתידה של הפוליטיקה האמריקנית. מצד אחד הוא עדיין מחזיק בתואר הרשמי של מנהיג סיעת המיעוט בסנאט, ומצד שני נדמה שאיבד את האמון של חלק ניכר מהמפלגה שאותה הוא מתיימר להנהיג. כבר שנים שהוא מתיימר להציג את עצמו כדמות מאחדת – יהודי גאה, שמאלן פרגמטי, פוליטיקאי מהסוג הישן שיודע לנווט גם במים סוערים. אך בפועל, השבוע הוא נסחף בגלי מחאה מכל כיוון. גם אם יצליח לשרוד את הסערה הנוכחית, נדמה שמפלגתו – ואולי המערכת הפוליטית האמריקנית כולה – צועדות אל עבר שינוי עמוק. ליהודים רק נותר לקוות שגם בעתיד הזה יהיה להם מקום.
