האם לבנון, מי שהייתה, ואולי עודנה, אויבת אסטרטגית של מדינת ישראל, תוכל להפוך לשותפה אסטרטגית?
החורבן של חיזבאללה במלחמה מול ישראל, שבר את חומת הפחד בקרב תושבי ארץ הארזים כלפי ארגון הטרור, ואזרחים ופוליטיקאים רבים יצאו בגלוי נגד חיזבאללה וקראו לפרק אותו מנשקו.
במקביל להתבטאויות נגד חיזבאללה, הממשל הלבנוני החדש בראשות הנשיא ג'וזף עאון וראש הממשלה נוואף סלאם, מתקרב למדינות המפרץ. בתחילת החודש, עאון ביקר בסעודיה ונפגש עם יורש העצר מוחמד בן סלמאן. השניים דנו על חידוש היחסים בין המדינות וחידוש המסחר, זאת לאחר שסעודיה הטילה אמברגו מסחרי על לבנון באוקטובר 2021, בשל התחזקות ההשפעה של חיזבאללה ואיראן במדינה. שני המנהיגים הצהירו על הצורך ברפורמות כלכליות וגם על הצורך לפרק את חיזבאללה מנשקו.
גם בין ישראל ללבנון מתנהל מו"מ, בתיווך ארה"ב וצרפת. במגעים בין הצדדים עליהם דווח בשבוע שעבר, הוסכם להקים קבוצות עבודה בשלושה נושאים: שחרור כל השבויים הלבנוניים שנשבו במהלך התמרון (שמספרים לא ידוע), נסיגת צה"ל מחמשת המוצבים שהוקמו בתוך לבנון, ותיקוני גבול ב-13 נקודות המחלוקת בין המדינות במה שמכונה "הקו הכחול". קבוצות העבודה האלו אמורות להביא לפתרון את רוב המחלוקות שנותרו בין המדינה היהודית לארץ הארזים (לא כולל המחלוקת על השטח הימי ועתודות הגז).
יום לאחר מכן פרסמה לשכת ראש הממשלה שיש רצון למנף את הישגי המלחמה – החלשת חיזבאללה והציר האיראני – כדי להגיע לנורמליזציה עם לבנון. אומנם הממשלה הלבנונית שללה את הטענות לנורמליזציה (ואפילו טענה שהממשל האמריקני לוחץ עליהם לאמץ אותה), אך כן הודתה שיש שיחות עקיפות ושהוקמו קבוצות עבודה.
נורמליזציה עם לבנון הופכת להיות אפשרית לאור תוצאות המלחמה ושינוי מאזן הכוחות במדינה. הממשל של עאון וסלאם, נוקט במדיניות שמחלישה את השיעים (חיזבאללה ואמל), מתנתקת מאיראן, ומתקרבת לארה"ב ולמדינות המפרץ. אמנם רוב אזרחי המדינה מתנגדים לנורמליזציה עם ישראל (94 אחוזי התנגדות) אבל הדבר היה נכון גם לגבי בחריין, האמירויות ומרוקו לפני החתימה על הסכמי הנורמליזציה עם ישראל. יש לציין כי ברגע שתהליך הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה יחזור, אז גם הנורמליזציה עם לבנון תהיה קלה יותר, וכן עם שאר המדינות הערביות והמוסלמיות.
חיזבאללה בשיא כוחו
כדי להבין כיצד מהפך שכזה ביחסי ישראל-לבנון נראה לפתע לא מופרך, צריך לחזור מעט אחורה. לבנון הייתה אמורה להיות חוד החנית של המתקפה האיראנית נגד ישראל, במקרה שבו ישראל תתקוף את מתקני הגרעין שלה.
האוכלוסייה השיעית בלבנון מונה 30-35 אחוזים מתוך אוכלוסייה של כ-5.7 מיליון תושבים, והיא מהווה את הבסיס לחיזבאללה, שמנה ערב המלחמה כ-100,000 פעילים. יחידת העילית רדואן הייתה אמורה להוביל את "התוכנית לכיבוש הגליל", ולהכות בישראל יחד עם מערך טילי השיוט והכטב"מים ועם מערך הרקטות של חיזבאללה, שמנה בין 150 ל-200 אלף רקטות לפני פרוץ המלחמה. מערך חיזבאללה כלל גם את יחידה 4400 שהייתה אחראית על הברחות אמל"ח ונפט דרך סוריה וכן על הברחת קפטגון וסמים אחרים. לחיזבאללה גם הייתה מערכת בנקאות משלו בשם "אגודת אל-קארד אל-חסן".
ארגון הטרור השיעי נהנה מפופולריות רבה בקרב האוכלוסייה השיעית שמדרום לליטני, בבקעה, ובביירות. הייתה לו השפעה רבה בפוליטיקה הלבנונית והוא לא אפשר למנות נשיא חדש למדינה, מפני שרצה לקדם נשיא מטעמו.
כחלק ממה שמכונה "הקונספציה", ישראל העדיפה להתמקד בחזית הצפונית ובאיראן. התפיסה הייתה שהצפון הוא החזית הקשה והמסוכנת ולבנון כמדינה הולכת ליפול לידי חיזבאללה. ישראל ניהלה את המב"ם (מערכה שבין המלחמות) שכלל הפצצות בלתי פוסקות בסוריה של אסד – שהיוותה חלק מהגשר היבשתי מאיראן ללבנון. בסוריה היו גם מפעלים לייצור אמל"ח ולדיוק טילים עבור חיזבאללה. ארגון הטרור נלחם כתף אל כתף עם לוחמיו של אסד נגד המורדים הסונים והיה אמור לשמור עליו מכל התקוממות סונית.
הטעות האסטרטגית הגדולה ביותר
ההימנעות של חיזבאללה מלהצטרף ללחימה מלאה לצד חמאס ב-7 באוקטובר הייתה בדיעבד הטעות האסטרטגית הגדולה ביותר של נסראללה, שחשב שיוכל ללחוץ על ישראל במעין טפטופים ללא שימוש במלוא כוחו. בפועל, הוא אפשר לישראל להתמקד בחזית אחת, ובמקביל להפעיל מול חיזבאללה את "אסטרטגיית הכרסום" עד ליציאה למתקפת הביפרים, ההתקפות המאסיביות מהאוויר, ובסופו של דבר – התמרון הקרקעי בדרום לבנון.
עד להפסקת האש בלבנון, המאזן הקודם השתנה לחלוטין. לפחות 3,800 מחבלי חיזבאללה חוסלו וכן כל צמרת הפיקוד הבכירה שלו. בנוסף לכך, 70 אחוזים ממערך הרקטות ו-80 אחוזים ממערך הכטב"מים הושמד. כמו כן 155,000 פריטים צבאיים הוחרמו. חיזבאללה הפך להיות צל חיוור של עצמו.
הבעיה החמורה ביותר של חיזבאללה היא היעדרה של "תמונת ניצחון". עבור ארגוני טרור כמו חיזבאללה או חמאס, ובעצם עבור כל ארגון גרילה שמהלל את ההקרבה העצמית לטובת המטרה הכוללת, היקף המוות וההרס פחות חשוב אם יש מטרה פוליטית שקודמה צעד אחד קדימה. אילו צה"ל היה נסוג מיד מלבנון, חיזבאללה היה יכול לטעון שה"התנגדות" ניצחה. אבל זה לא היה המצב. צה"ל עדיין נמצא בדרום לבנון, תוקף עשרות פעמים בכל רחבי המדינה, ממשיך לחסל את פעילי חיזבאללה, ולא מאפשר לו שום תמונת ניצחון ושום שיקום. אפילו כשאזרחים שיעים ניסו לחזור לכפרים החרבים שלהם בדרום המדינה, 24 מהם נורו למוות ביום הראשון ומעל ל-100 נפצעו.
ישראל הקימה 5 מוצבים בנקודות אסטרטגיות לאורך הגבול ואמורה להחזיק בהם ללא מגבלת זמן. המוצבים מעניקים הגנה ליישובי הצפון וצופים על ניסיונות השיקום של חיזבאללה. כמו כן, הם מהווים סוג של "כיבוש שטח" שמשפיל את חיזבאללה וגם יכולים להיות קלף מיקוח במשא ומתן מול הממשל הלבנוני.
האינטרסים המשותפים לישראל וללבנון
חשוב לזכור כי חיזבאללה עדיין מחזיק במצבורי נשק ויכול להוות איום של ממש על הממשל החדש, אך מאז בחירתם של עאון וסלאם, הממשל הלבנוני דן בגלוי בצורך לפרק את חיזבאללה מנשקו. הממשל הלבנוני גם מנסה למנוע את נחיתת המטוסים האיראניים בביירות כדי לעצור העברת מזומנים לחיזבאללה. הממשל האמריקני התקרב משמעותית לביירות ויכול להיות שיסייע בבניית כוחות ביטחון חדשים ללבנון, שיוכלו להתמודד מול חיזבאללה, וכן מול הכוחות של המשטר החדש בסוריה.
קבוצות העבודה המשותפות לישראל וללבנון עליהן הוכרז הן הצעד הראשון. בכל אחד מהנושאים: שחרור שבויים, נסיגה מהמוצבים, ותיקונים טריטוריאליים, אין לישראל מה להרוויח בפני עצמם. לישראל לא נפלו שבויים, המוצבים מגינים על שטחיה, ומדובר במסירת טריטוריות בשליטתה.
מה שישראל כן יכולה להרוויח הוא נרמול מלא וגלוי עם לבנון שיכלול הכרה של ביירות בירושלים, כפי שעשו האמירויות, בחריין ומרוקו. נוסף על כך, ישראל יכולה להרוויח שמירה על חופש פעולה מבצעי בלבנון נגד כל התבססות עתידית של חיזבאללה או איראן (אינטרס שמשותף גם לביירות). כמו כן ישראל תוכל לצאת נשכרת גם משיתוף פעולה ביטחוני ומודיעיני, שימוש בנמלים של לבנון, שיתוף פעולה בתחום האנרגיה והמסחר, תיירות ועוד.
ללבנון יהיה אינטרס להגן על עצמה גם מסוריה של ג'ולאני (כמו שניתן לראות בימים האחרונים עם חילופי האש בגבול בין המדינות). היא תרצה את החסות האווירית של ישראל נגד סוריה וטורקיה.
לביירות יש הרבה מה להרוויח מנרמול היחסים עם ישראל: זרם השקעות מהמערב וממדינות המפרץ, סיוע בבניית מנגנוני ביטחון חדשים, הפקת גז משטחה הימי, חידוש התיירות במדינה, לחימה מאורגנת בסחר בסמים ועוד. עם זאת, הנורמליזציה תדרוש את פירוקו המלא של חיזבאללה מנשקו ובשל כך ההפצצות הישראליות במדינה נגד הארגון השיעי מסייעות לביירות לא פחות מאשר לירושלים.
