אין לנו הרבה אלבומי פוסט מורטם בישראל. אם כן, בדרך כלל מדובר באוספים או בהקלטות נדירות, מחווה או הוצאה מחודשת. "מחפש אהבה" של ענר שפירא ז"ל הוא אלבום מיוחד, ולא רק בגלל המוות הטרגי של יוצרו. את ענר אתם כנראה מכירים מסיפור המיגונית ב־7 באוקטובר, על תואר הגיבור הראוי לו, וזה הזמן לשמוע אותו גם בקולו שלו, ולהכיר את הראפר הייחודי שהשאיר אחריו גוף יצירה מרשים. ל"מחפש אהבה" קדם מיני האלבום "מבוא לענרכיזם" שיצא בשנה שעברה, ובו אסופה של שישה שירים מתוך החומרים הרבים שהותיר במחשבו (ובהם גם "שנאת אחים" ששר ענר עם שאנן סטריט, והתנגן בגלגלצ). כבר בעטיפת האלבום החדש (שעיצב משה, אביו של ענר) רואים את ענר שזור בחומות העיר שכתב עליה, שחיפש בה אהבה ושביקר אותה ביקורת כנה.
ויש לא מעט ביקורת. לא מפתיע כששומעים קצת מי היה ענר ומה עשה ברגעים האחרונים של חייו. עדיין, לא רבים הכותבים הצעירים והחדים כל כך בסצנת ההיפ הופ הישראלית – מרבית בני גילו מעדיפים לעסוק בנושאים קלילים יותר. הוא כתב על הכול – סוגיות חברתיות עד חוויות קיומיות, תחושות אישיות ומחשבה כלל אנושית. ההקבלה לכותב החברתי (והירושלמי גם הוא) שאנן סטריט מתבקשת. ענר הולך ומשכלל את הכתיבה בסגנון הזה, הוא מלהטט עם המילים וניכרת ההנאה ממשחק הראפ במסר חד (והוא חד, מאוד). ב"מאמין סתם" לדוגמה הוא יורה: "נולדתי אל תוך עיר הקודש / תקופה בה ניסו ללבות פה רק עוד אש / גדלתי / איתי גם הגודש – בגרון / איך הכול יכול להיות אחרת אם היינו מספרים סיפורים שמחים ביום הזיכרון / טבע האדם להתבוסס בבוץ משום מה / לא פתחתי רדיו ושמעתי תשבחות / מתמקמים על הספה שלט ביד מחממים ת'אוזן / לסיפור נוסף של אמהות בוכות".
השיר מצמרר בדרכו, ובהמשך, בפזמון מלא באמונה: "אני אדם שמאמין בשינוי / עזוב שינוי, מספיק להיות אדם שמאמין סתם / טוב, אז אני אדם מאמין, עזוב להאמין מספיק שתהיה אדם". ענר מתבונן בפסימיות של אדם מתבגר הרואה את המקום שהוא חי בו אבל נאחז באמונה. לרגע מופיע שיר אפילו לא בקולו (אלא נכון יותר, בהפקתו); בשיר "שיעור על הטרדות" אחיותיו של ענר, אילה והילי, מדברות כמו במין קטע מתוך סדרה, על הנושא הכאוב כל כך בקול אחד תמים וילדי (הילי) ובקול אחד בוגר, מודע לעולם האכזר שבחוץ (אילה). אלו רגעים שהופכים את הבטן ומקרבים את המאזין למהות הגדולה של ההיפ הופ ושל המוזיקה בכלל, ולאחת מאבני היסוד החשובות של היצירה בכלל – מחשבה. כזו שאפילו תניע לשינוי.
על מרבית ההפקות אמון ענר עצמו, ולצידו בן דודו משה שפירא, אברי ג'י, אורי גואטה ונתנאל מעוז. כולם שותפים לחזון הענרי, עובדים על מוזיקה משלהם ומשלימים את מה שהתחיל ולא סיים. בשירים אפשר להבחין בדגימות משירים (סימפולים) מגוונים – ממאיר בנאי, דפנה ארמוני ומזי כהן ועד הרב שלמה קרליבך ואפילו פרנק סינטרה. נגיעות שמביאות את הסיפור בסאונד עשיר, ומספרות לנו על אדם שחווה את המציאות שסביבו ולא נתן לה לעבור לידו. שיר הנושא היפהפה של האלבום מסמפל את "חייך וחיי" של בעז שרעבי ומלווה בקליפ ירושלמי שנע בעיר עם ענר יחד בתמונות, בסרטונים, ובעיקר בקולו. השיר נותן לנו את דמות הגיבור והיוצר – מחפש אהבה, מהדהד גם אחרי שכבר אינו נוכח כאן בגוף, אבל נותר פה ביצירה ובחותם שהשאיר.
חרבות ברזל, לב אדם
יצירה ענפה נוצרה בעקבות 7 באוקטובר ובהשראת מאורעות ואנשים. אתעכב ואמליץ בחום על שיר אחד: "גדול עליי" של ההרכב שאזאמאט. לשיר טקסט מטלטל בצרחה קורעת לב של אדם עם פוסט־טראומה. השיר הוקדש לאמיר ירדנאי ז"ל מנהלל, ששם קץ לחייו לפני כשנה לאחר התמודדות ממושכת עם הלם קרב, בעקבות פינוי הרוגים ופצועים במבצע צוק איתן.
