בלילה שבין שני לשלישי, צה"ל פתח במבצע צבאי רחב היקף ברצועת עזה—מכה מדויקת ונחושה שפגעה בהנהגת חמאס בדיוק ברגע שבו הארגון סבר שהוא מתחיל להתאושש ולהיבנות מחדש מהשלב הקודם של הלחימה. ההלם בקרב חמאס מורגש, שכן חיסולם של בכירים הן בזרוע הצבאית והן בזרוע המדינית שלו בעזה מעביר מסר חד וברור: ישראל לא תאפשר לארגון להמשיך להתחמש, להתחזק ולנהל משא ומתן מעמדת עליונות.
כפי שאומר פתגם ערבי ידוע: "אם אויבך ממהר – האט אותו. אם הוא איטי – בלבל אותו."
חמאס יישם בדיוק את האסטרטגיה הזו – משא ומתן אינסופי וממושך שמטרתו להתיש את ישראל ולשפר את מצבו. הארגון מבין שהחטופים הם קלף המיקוח האולטימטיבי שלו, ולכן הוא מאמין שהזמן פועל לטובתו.
בשבועות האחרונים, לכולם היה ברור כי חמאס אינו באמת מעוניין להגיע להסכם סופי להחזרת כל החטופים. במקום זאת, הוא ניצל את המשא ומתן כטקטיקה לחיזוק מעמדו הצבאי והמדיני. חמאס הוסיף דרישות חדשות שמעולם לא נכללו במסמך המקורי שהציג השליח המיוחד של ארה"ב למזרח התיכון, סטיב וויטקוף, תוך התעקשות על הפסקת אש ממושכת ללא ויתורים משמעותיים, והימר על הלחץ הפנימי בישראל כדי לכפות עליה קבלה מלאה של תנאיו.
במקביל, חמאס המשיך בגיוס לוחמים, בשיקום מערך המנהרות, בהטמנת מטענים ובהשגת גיבוי עקיף מהליגה הערבית וממצרים – גורמים שלא דרשו באופן חד משמעי כי חמאס יתפרק מנשקו או יחדל להתקיים כגורם פוליטי.
חידוש הלחץ הצבאי
ישראל החליטה לשבור את הפרדיגמה על ידי חידוש הפעולה הצבאית. למרות שהצעד הזה כרוך בסיכונים לחטופים, האלטרנטיבה – מתן זמן נוסף לחמאס להתכונן ולבסס את שליטתו – מסוכנת הרבה יותר. דחיות נוספות עלולות לגרום לכך שחטופים ימותו במנהרות בזמן שצה"ל יצטרך להתמודד מול אויב מבוצר ומחוזק. חידוש הלחימה נועד להפעיל לחץ ממשי, כך שהנהגת חמאס תבין שאינה יכולה להמשיך למשוך זמן ולשלוט בקצב האירועים.
כפי שאמר נפוליאון בונפרטה: "מכה פתאומית וכואבת עדיפה על מאה שיחות חסרות תועלת". ישראל בחרה בדיוק באסטרטגיה הזו – לא להיגרר לשיחות אינסופיות שמשרתות רק את חמאס, אלא להפעיל כוח מחושב ועוצמתי כדי לייצר שינוי ממשי בשטח.
הפרשנים טעו: טראמפ והאור הירוק לישראל
עוד לפני חידוש הלחימה, פרשנים רבים בישראל טענו שממשל טראמפ לא יאפשר לישראל להשתמש בכוח משמעותי בעזה. הם טענו שהנשיא מעוניין אך ורק ב"סיום מלחמות" ולא יתמוך במבצע צבאי רחב היקף. הנחות אלו התגלו כשגויות לחלוטין – כל מי שמכיר את אופיו של טראמפ, איל נדל"ן קשוח מניו יורק, ידע שבשעת מבחן הוא לא יהסס לתמוך בתגובה כוחנית.
טראמפ, עוד משנות ה-80 וה-90, פינה דיירים באטלנטיק סיטי ובניו יורק בכוח, לעיתים תוך שימוש בטקטיקות המזכירות מאפיה, כדי לקדם את פרויקטי הנדל"ן שלו. אין בכך כדי להצדיק או להלל את שיטותיו – אבל זהו אופיו. כאשר הוא מזהה אינטרס, הוא פועל בנחישות. כרגע, האינטרס האמריקאי הוא להראות שליטה ולתמוך בישראל מול חמאס, איראן וחיזבאללה.
ואכן, המהלך הישראלי מעביר מסר ברור מעבר לרצועת עזה. העובדה שהאמריקאים נתנו "אור ירוק" לפעולה הזו מאותתת לחמאס ולתומכיו שלא לצפות לוויתורים מצד ארה"ב. חיזבאללה, שנמנע מהסלמה בגבול הצפון, מבין שישראל נהנית מתמיכה חזקה וכי פעולות מצד החות'ים או גורמים אחרים לא ישנו את התמונה האסטרטגית. חמאס מוצא את עצמו כעת מבודד יותר מאי פעם, כאשר בעלי בריתו במזרח התיכון מתחילים להבין שהמשך המאבק הזה הוא קרב אבוד.
אך ישנה אפשרות לייצר אפילו בידוד מוחלט של חמאס, גם מתומכיו היום. לצד הלחץ הצבאי, על ישראל לפעול גם בזירה הדיפלומטית כדי להעמיק את בידודו של חמאס. בראש ובראשונה, יש ללחוץ על ארה"ב להפעיל לחץ כבד על הליגה הערבית ועל מצרים, ולהבהיר לחמאס שההתעקשות שלו תוביל לניתוק מוחלט של התמיכה בו ולבידוד מוחלט. ההזמנה החפוזה של משלחת חמאס לקהיר ביום שלישי לאחר המתקפה מעידה כי המסר הישראלי נקלט היטב.
סולידריות לאומית
ההחלטה לחדש את הלחימה התקבלה פה אחד הן על ידי הדרג המדיני והן על ידי הדרג הביטחוני, מה שמעיד על חשיבותה האסטרטגית. כעת, על הציבור הישראלי להפגין אחדות וסולידריות, ולהימנע מעיסוק בשיח פוליטי מפלג שעלול להחליש את השפעת המבצע ולחזק את טענות חמאס בזירה הבינלאומית.
ישראל אינה נופלת למלכודת הזמן של חמאס ואינה מאפשרת לו לקבוע את כללי המשחק – היא שוברת את הפרדיגמה, פועלת לפי לוח הזמנים שלה ומגדירה מחדש את תנאי העימות. יש מקום להאמין שהמהלך הזה יביא את חמאס לשולחן המשא ומתן מתוך הבנה חדשה שהכללים השתנו.
פורסם לראשונה על ידי המרכז הירושלמי לענייני ביטחון וחוץ
