בתקופת הרפורמה המשפטית נהגה היועמ"שית גלי בהרב־מיארה להסתייג קלות מהפיכתה לחביבת המפגינים. "הפכתי לנערת הפוסטר של המחאה", הביעה מבוכה אחרי שהתקבלה בתשואות ספונטניות של הקהל בתיאטרון תל־אביבי. ברם, היא לא נבוכה יותר מדי. עד מהרה התיישרה כליל עם אלה שמחאו לה כף. שוב ושוב מילאה את רצונם ותקעה מקלות בגלגלי הממשלה השנואה עליהם. בין השאר גיבתה את הפרות החוק ההמוניות שלהם בנתיבי איילון וב"ימי השיבוש", כשקבעה – כמה מדהים – כי "אין מחאה אפקטיבית בלי הטרדה והפרעה לסדר הציבורי".
זה יהיה פשטני מדי לייחס לה שמאלנות. אחדים מקודמיה בתפקיד עוללו צרות גדולות למתנחלים, ואילו בבהרב־מיארה טרם הוטחו טענות כאלו מכיוון מועצת יש"ע. היא גם מיעטה להתערב באופן ניהול המלחמה, ובדרך כלל העניקה גיבוי להחלטות הקבינט. הבעיה הקשה איתה היא רוח הטהרנות האדירה שנושבת במפרשיה. היועצת המשפטית שגדעון סער מינה בתקופת ממשלת בנט־לפיד, ואשר הקלה מאוד על חיי הממשלה ההיא, נוטה להתייחס היום לעצמה כאל נציגת כוחות האור בעומק שטחי החושך של ממשלת נתניהו. היא באמת ובתמים מאמינה שמלבדה אין עוד מכשול להפיכת ישראל לדיקטטורה, ועל כן היא כה קנאית בהנפקת צווי הגבלה לממשלה, עד שאפילו בג"ץ נאלץ להעמיד אותה לא על אחת על מקומה; למשל בפרשת הווטו המקומם שהטילה על מינוי ממלאת מקום ליו"ר מועצת הרשות השנייה, או השבוע, כשבניגוד לעמדתה נקבע שהממשלה רשאית לדון לאלתר בהדחת ראש השב"כ.
סער עצמו כבר הספיק להכות על חטא המינוי שלה. החרטה הלא שכיחה הזו הייתה אמורה לגרום ליועמ"שית לפשפש בהתנהלותה, איזשהו חשבון נפש קטן, אבל נראה שלא עשתה זאת. לא חולף יום בלי שתנסה להפגין את סמכותה, האמיתית או המדומה, ולהתכתש קשות עם הממשלה. נכון, לפעמים אין מנוס מהתכתשויות כאלו. יועץ משפטי לממשלה אינו חותמת גומי לכל גחמה ממשלתית. אבל בהרב־מיארה פועלת תכופות כמו חותמת אופוזיציונית, וההשלכות הרסניות. יש לה תפקיד מרכזי באסון התגלגלותה של ישראל להתנגשות פנימית. במקום לשעות לתחנוני גורמים אחראיים מבועתים שמפצירים בשני הצדדים להתאפק, היא מצייתת למסיתים המקצועיים בחוגי קפלן, מתקוטטת בחדווה עם הממשלה על עניינים קטנים כגדולים, יוצרת נקודות חיכוך יש מאין, וגוררת אותנו במודע למשבר חוקתי.
בעבר כתבתי פה לא פעם נגד הדחתה. גם הפעם לא ייכתבו פה מילות תמיכה במיזם ההדחה, ולא רק מפני שההיתכנות המעשית לכך קטנה, אלא מפני שמדובר במשחק באש. אגב, גם סילוקו של ראש השב"כ רונן בר. עם זאת, מותר לבהרב־מיארה להעלות תרומה משלה למען שלום בית בארצנו המעונה, ולהודיע שהיא מתפטרת מרצונה. אם הממלכה אכן קודמת למלך, כפי שהוסבר לנו השבוע בכל תוכנית אקטואליה, היא בוודאי קודמת גם למלכה. ובכל מקרה, יש גבול למשך הזמן שבו יועצת משפטית לממשלה יכולה לכפות עצמה על הממשלה. מה עוד צריך לקרות, חלילה, לפני שגם היא תקבל קצת אחריות ותפרוש?
