המהלכים האחרונים של דונלד טראמפ לנרמל את היחסים עם רוסיה ולסיים את המלחמה באוקראינה מטלטלים את העולם. גישה זו, המעדיפה דיפלומטיה תכליתית ועסקאות מהירות על פני מחויבות ערכית למערב, משפיעה על ישראל ועל הקהילות היהודיות באירופה. ישראל מתאימה את עצמה למציאות המשתנה, אך עבור יהודי אירופה, המשמעות מורכבת: האם עליהם ללכת בעקבות הקו האסטרטגי החדש של ישראל או להישאר נאמנים לערכים הליברליים-דמוקרטיים עליהם נבנתה זהותם מאז מלחמת העולם השנייה?
ממשל טראמפ שוקל להכיר רשמית בחצי האי קרים כחלק מרוסיה – צעד דרמטי המהווה סטייה מהמדיניות המערבית המקובלת. צעד זה, שיהווה תקדים מסוכן המאשר את הסיפוח הרוסי משנת 2014, עלול לעודד מדינות אחרות לנקוט במדיניות כוחנית. באירופה רואים בכך איום על היציבות הבינלאומית, אך בישראל יש הרואים בכך תקדים חיובי. אם ארה”ב יכולה להכיר בסיפוח רוסי, מדוע שלא תכיר גם במעמדה של ישראל ביהודה ושומרון?
במקביל, שחקנים אזוריים חדשים מתבססים כמתווכים מרכזיים בזירה הדיפלומטית. טורקיה וערב הסעודית הפכו לשותפות מרכזיות במגעים בין וושינגטון למוסקבה, מהלך שמחזק את כוחן האזורי. טורקיה מארחת דיונים דיפלומטיים באיסטנבול, ומציבה את עצמה כגשר בין המערב לרוסיה, בעוד שערב הסעודית מעמיקה את השפעתה כמתווכת בין המעצמות.
עבור ישראל זו סיטואציה מורכבת: מצד אחד, התחזקותן של טורקיה וערב הסעודית עשויה לצמצם את השפעת איראן באזור. אם המעורבות של מוסקבה תפחת, איראן תאבד תמיכה צבאית משמעותית בסוריה, מה שיועיל לישראל. אך מנגד, מעורבותן של טורקיה וסעודיה בניהול עניינים אזוריים עשויה גם להפעיל לחץ על ישראל בנושאים כמו הסכסוך הפלסטיני, ולחזק מגמות שהיו פחות משמעותיות תחת הדומיננטיות האמריקאית הקודמת.
ישראל וההתקרבות למנהיגים חזקים
מדיניות החוץ של ישראל הולכת ומיישרת קו עם מגמת ההתחזקות של משטרים סמכותניים בעולם. קשרים קרובים עם מנהיגים כוחניים ותקיפים, המסוגלים לקבל החלטות ללא תלות במוסדות מדינה חזקים, משתלבים היטב עם סדר עולמי חדש שבו הדמוקרטיות הליברליות נחלשות והפרגמטיזם המדיני הופך לכלל ברזל.
ההתקרבות הזו באה לידי ביטוי גם בקשרים של ישראל עם מנהיגים לאומניים מאירופה. מדינות שנחשבו בעבר למוקד של אנטישמיות, וכיום מונהגות על ידי פוליטיקאים פרו-ישראלים אך בעלי דימוי שנוי במחלוקת, הפכו לשותפות מועדפות של ישראל. מה שמניע מגמה זו אינו סנטימנט היסטורי אלא אינטרס: ישראל מעדיפה מדיניות שמבוססת על תועלת אסטרטגית, ולא על מחויבות לערכים ליברליים-אוניברסליים.
הדילמה של יהודי אירופה
מגמה זו מעוררת אי נוחות גוברת בקרב הקהילות היהודיות באירופה. יהודים אירופאים, שרגילים לשגשג בסביבה ליברלית, מתקשים לעכל את הבריתות החדשות של ישראל עם כוחות פוליטיים שבעבר היו מזוהים עם רטוריקה אנטישמית או לאומנית קיצונית.
המתח הזה הגיע לשיא כאשר הרב הראשי של בריטניה, אפרים מירוויס, והפילוסוף הצרפתי ברנאר-אנרי לוי, ביטלו את השתתפותם בכנס של משרד התפוצות הישראלי בנושא אנטישמיות, המתוכנן להתקיים בימים הקרובים. סירובם להשתתף חשף את הקרע המתרחב בין ישראל לבין חלקים נרחבים מהקהילות היהודיות באירופה, שמתקשים לקבל את הקו החדש של ירושלים.
חכמתם של המנהיגים היהודים תמיד נטתה לכיוון של זהירות, תוך עידוד תגובות מדודות לשינויים פוליטיים דרמטיים. אך כעת, כאשר העולם נע לכיוון של הנהגה חזקה וחסרת פשרות, גם יהודי אירופה ניצבים בפני בחירה קריטית: האם ללכת בעקבות הכיוון של ישראל וליישר קו עם סדר עולמי חדש הנשלט בידי מנהיגים כוחניים, או להישאר נאמנים למוסדות הדמוקרטיים הוותיקים ביבשת, שמעמדם הולך ומתערער?
