המאבק באנטישמיות: ניגוד האינטרסים בין ישראל ליהדות אירופה

בשבוע הקרוב יתקיים כנס גדול למאבק באנטישמיות בירושלים בהשתתפות נציגים מהארץ ומחו"ל, ביוזמת שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי.

השר שיקלי הזמין לכנס מנהיגים פוליטיים מחו"ל, לרבות נציגים ממפלגות הימין הלאומני בהונגריה ובאיחוד האירופי, וכן את ז'ורדן ברדלה, ראש מפלגת האיחוד הלאומי (RN) בצרפת. בין תומכי מפלגות אלו נמנים לאומניים קיצוניים, שבקרבם יש דעות אנטישמיות, לרבות הכחשת ממדי השואה.

עם היוודע הדבר, החלו ביטולי השתתפות מצד גורמים בכירים. הראשון להודיע על ביטול הגעתו היה  הפילוסוף הצרפתי הנודע ברנרד-אנרי לוי. לוי אינו איש שמאל בכל הנוגע לישראל. הוא מגן על ישראל בחירוף נפש מול הביקורת הסוחפת בצרפת בנוגע להתנהלות המלחמה בעזה. הוא אף הגיע לישראל במהלך המלחמה ופרסם ספר שכותרתו "ישראל לבדה".

גם הרב הראשי של בריטניה, השליח למאבק באנטישמיות בגרמניה, ומנכ"לי ארגונים יהודיים גדולים למאבק באנטישמיות הודיעו על ביטול השתתפותם – וייתכן שהרשימה עוד תתארך.

מנגד, אחרים הודיעו כי בכוונתם להשתתף, בהם נתן שרנסקי, שסבור כי "אם מישהו טוען ששינה את עמדותיו כלפי היהודים, חשוב לשמוע אותו".

לגופו של עניין, נכון לבחון מחדש בריתות לנוכח התגברות האנטישמיות משמאל, המתאפיינת בעוינות קיצונית כלפי ישראל. זאת לעומת עמידתן האיתנה של מפלגות הימין לצד ישראל במלחמתה בחמאס. יש לציין כי מיעוט ניכר מיהודי צרפת צפוי להצביע לאותה מפלגת ימין שמנהיגה הוזמן לכנס.

הדיון סביב האירוע הנוכחי מזכיר מחלוקת דומה שהתקיימה לפני כעשרים שנה בנוגע לקשרים עם הקהילה האוונגליסטית הנוצרית בארצות הברית. בזמנו, ביהדות ארצות הברית ובישראל היו חששות מהקשרים הללו, בטענה שמניעיהם הדתיים של האוונגליסטים כללו רצון להאיץ את חזרתו של ישו, שתלווה בהתנצרות היהודים. עם זאת, היו מיעוטים, בהם הרב יחיאל אקשטיין (מייסד "קרן הידידות") וח"כ בני אילון (שעמד בראש השדולה לחברי פרלמנט תומכי ישראל), שזיהו בברית הזו פוטנציאל רב וראו חשיבות בתמיכה שהעניקו האוונגליסטים לישראל. גישתם הלא ממסדית הוכיחה את עצמה במבחן הזמן.

אולם במקרה הנוכחי, המצב שונה. מדינת ישראל אכן צריכה לנהל את מדיניות החוץ שלה בהתאם לאינטרסים הלאומיים, גם אם הדבר מעורר קשיים בקרב חלקים מהקהילה היהודית בעולם. אילו שר החוץ היה מזמין את נציגי מפלגות הימין לכנס מדיני בשל תמיכתן בישראל – הייתה זו זכותו הלגיטימית.

אלא שכאן מדובר במאבק באנטישמיות, תחום שבו החזית היא הקהילות היהודיות בתפוצות, שהן אלו שסובלות מהתופעה באופן ישיר. כאשר נעשה צעד שעלול לעורר מחלוקת, מן הראוי שיתבצע תוך תיאום והתייעצות עם נציגי הקהילות הרלוונטיות.

במאבק באנטישמיות, ישראל היא העורף ולא החזית. כ"תומכת לחימה" עליה לסייע לקהילות היהודיות, לתת להן גיבוי, לשמור על לכידותן – ולא להפתיע אותן בצעדים שנויים במחלוקת.