הכוונות לפטר את ראש השב"כ עוררו מחדש את סערת המינויים לתפקידי מפתח במדינת ישראל ואת מקצועיותם של בעלי התפקידים. זה נכון בנוגע למערכת המשפט, המערכת הביטחונית, משרדי הממשלה ועוד תפקידים ממלכתיים שונים. בהקשר הזה אי אפשר להתעלם מהדמוניזציה המתמשכת שמלבה התקשורת כלפי רבים מבעלי התפקידים בקואליציה או מי שממונה על ידם או מטעמם, וזאת בלי שום קשר למקצועיות שלהם, ליכולותיהם ולביצועיהם. בעיקר משתדלת העיתונות לפגוע באישיותם ולהציג אותם בצורה מעוותת ככל האפשר.
לאחרונה התבטא ראש האופוזיציה יאיר לפיד בצורה דוחה ומיזוגינית כלפי השרה אורית סטרוק. נניח לרגע בצד את הצביעות והשתיקה של ארגוני הנשים. אפשר לאהוב את סטרוק ואפשר לסלוד ממנה, אבל אי אפשר שלא להודות שהיא צדקה לאורך כל הדרך ביחסה לאוכלוסייה הרצחנית בעזה הרבה לפני 7 באוקטובר, ולצורת ההתמודדות הרצויה עם צמאי הדם. כל הזמן הזה, התקשורת ופוליטיקאים משמאל, בכנסת ובשירותי הביטחון, סימנו אותה כקיצונית, תוך התעלמות מכל נורות האזהרה.
בזמן שהיא עושה לסטרוק דמוניזציה מבוקר ועד ערב, ממהדורות החדשות ועד תוכניות הבידור, אותה תקשורת ממשיכה ללטף ולדברר אנשים שאמירותיהם החוזרות ונשנות הוכיחו עד כמה הם הזויים. אנשים כמו יאיר גולן, בוגי יעלון ומטורללים אמיתיים נוספים שקוראים לאלימות, לסרבנות, לפגיעה בדמוקרטיה, לפגיעה בכלכלה, לסתימת פיות ולחינוך מחדש. אלה שכל מה שפמפמו לנו וממשיכים לפמפם התנפץ לפני שנה וחצי מוצגים כנורמטיביים, ואילו מי שזעקו בהתמדה והתריעו כנגד האסון ממשיכים להצטייר כהזויים וכ"מבעירים את המזרח התיכון".
כאמור, העיוות הזה עובר כחוט השני גם בכל הקשור לבעלי תפקידים שונים שממונים על ידי הממשלה. ישנו הצד הנבער, שממנה על בסיס פוליטי ולא מקצועי, וישנו הצד הנאור שבחירותיו תמיד מדויקות ומקצועיות.
כזכור, במאבק על הרפורמה המשפטית, בין שלל הסיסמאות החלולות, טענו מתנגדי הרפורמה כי המטרה של נתניהו היא למנות חברי ליכוד נאמנים לשופטים. ובכן, הפעם היחידה מאז ומעולם שבה מונה שופט החבר באופן מוצהר במפלגה פוליטית, הייתה כאשר חנן מלצר, בכיר במפלגת העבודה לשעבר, מונה על ידי חבריו לשופט בבית המשפט העליון. בשבועות הראשונים ל"ממשלת השינוי" פצחו יאיר לפיד וחבריו לקואליציה בבליץ מינויים פוליטיים, כולל בני משפחה. חלק מהמהלכים נבלמו. הם שבו ועשו זאת רגע לפני שסולקו מהשלטון בבחירות.
עם כל הזכויות שצבר רונן בר בשנות שירותו בשב"כ, הוא כשל כישלון חרוץ בהפקרת אזרחי ישראל בדרום, במחדל שלא היה כמותו מאז קום המדינה. כך גם הרמטכ"ל היוצא, הרצי הלוי. שניהם, נזכיר, מינויים של ממשלת השמאל.
אין מה להתרגש מהזעקות הצבועות והחלולות על מינוי מקורבים ועל חוסר מקצועיות. ברור שפה ושם יש תקלות ושלא כל המינויים מושלמים. לפעמים יש נפילות מקצועיות, אבל הן קיימות לפחות באותה מידה גם במינויים של ממשלות שמאל.
צוחקים מאחורי הגב
אחד המותקפים המרכזיים בהקשר הזה הוא שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שמוגדר שוב ושוב בתקשורת כ"שר האוצר הגרוע ביותר שהיה בישראל", ונטען כי הוא "לא מבין את החומר" ו"לא מקצועי". זה משתלב כמובן בשנאה היוקדת כלפיו בשל היותו סמן ימני מובהק. אין יום שבו לא מתפרסמות לפחות שתי כתבות שליליות עליו, לרוב גם ארסיות, בתקשורת הכלכלית, שמזמן טבעה עד צוואר בפוליטיקה ושכחה איך נראה דיווח כלכלי אובייקטיבי.
סמוטריץ' מקבל גם החלטות שגויות, אבל אין מה להשוות את הידע והבקיאות בחומר שהוא מפגין כשר האוצר לעומת יאיר לפיד בשעתו
אין לי סנטימנטים מיוחדים לשר סמוטריץ'. אני לא מכיר אותו אישית, ולא דיברתי איתו או עם מי ממקורביו זמן רב. יש לי אפילו ביקורת לא מעטה על דברים שאמר ועשה, כולל מהלכים מעוותים בתקציב שאמור לעבור בימים אלו. אפשר לומר עליו הרבה דברים, אבל אחד האחרונים שבהם הוא שאיננו מבין את החומר, לא בקי ולא מקצועי.
התחלתי את עבודתי העיתונאית ככתב כלכלי לפני יותר מעשרים שנה, כך שיש לי פרספקטיבה. במהלך השנים שוחחתי עם אנשי מקצוע רבים, ובהם מקורבים ליאיר לפיד כאשר שימש כשר האוצר, ומקורביו של אביגדור ליברמן בעת שהופקד על התיק הזה. ייאמר לזכותו של סמוטריץ' שהוא יורד לשורש העניין, לומד את הסוגיות, שואל שאלות נכונות, מפגין בקיאות, ובעיקר – יודע מה להשיב לכל בעלי האינטרסים. אם נרצה להיות ישרים, אלה לא דברים שאפשר לומר על השניים האחרים.
אין מה להשוות את הידע והבקיאות בחומר שמפגין סמוטריץ' כשר אוצר, לעומת יאיר לפיד בשעתו. אני זוכר שיחות של בכירים במשק אחרי מפגש עם לפיד. הם היו צוחקים מאחורי גבו ומתארים "איך קל לסובב את לפיד על האצבע". אם נשים רגע בצד את תקופת הקורונה, אף אחד משרי האוצר בארבעים השנים האחרונות לא התמודד עם מציאות כלכלית כה מורכבת, שנוצרה בעקבות המלחמה. אני לא רוצה לדמיין איך כלכלת ישראל הייתה נראית אילו יאיר לפיד היה יושב במשרד האוצר בעת הזו.
למען האמת אני חש תסכול כאשר אני יוצא להגנתו של סמוטריץ', משום שכאמור גם לי יש ביקורת על מהלכיו, ולעיתים אני גם נותן לה ביטוי בטור זה. אבל לומר שהוא "הכי גרוע", ולהוביל מסע דמוניזציה ממושך ונוטף שנאה בעיתונות הכלכלית, שני אולי רק לזה שזוכה לו ראש הממשלה?
עם כל הבעיות, ישראל נמצאת במצב כלכלי טוב: פרמיית הסיכון שלה ירדה דרמטית בחצי השנה האחרונה. השווקים בישראל חזקים, ונתוני המאקרו טובים; הגירעון הולך ומצטמצם. נראה שהאינפלציה בשליטה, תחזית הצמיחה לשנת 2025 עולה על 4%, ורבים מהכלכלנים צופים כי דירוג האשראי של ישראל ישוב לעלות בקרוב. בתוך כל זה, מדינת ישראל מוציאה מיליארדים רבים לשיקום הנפגעים ולחיזוק חיילי המילואים. כן, יש כמובן גם בעיות והן לא מעטות, ויש הרבה דברים שצריך לעשות או להימנע מהם. חשוב מאוד שהעיתונות תבקר ותבחן את צעדי הממשלה, אבל זה חייב להיות ענייני ומגובה בעובדות.
התקשורת הכלכלית, לפחות ברובה, איבדה את זה לגמרי. אין כמעט אייטם שאיננו נגוע ומוטה מאג'נדה, משנאה אישית מסמאת עיניים, מרל"בת וממחלות אחרות. לטובת האינטרס הציבורי ושמירת הסף, צריך לקוות להחלמתה המהירה. בינתיים, חשוב שניקח בעירבון מוגבל את האינפורמציה שמלעיטים אותנו בה.
