בתוך שורת החשודים בריגול לטובת איראן, בלט במיוחד בחור מאזור השרון שנשכר כדי לרסס כתובות נגד בנימין נתניהו. אחרים שפעלו בשירות ראש הנחש המבקש להשמידנו נדרשו לצלם בסיסי צה"ל או לעקוב אחר שגרת יומם של בכירים במערכת הביטחון, אבל הבחור הנ"ל קיבל אלפי שקלים תמורת כתובת שגרתית למדי נגד ראש הממשלה. סתם גרפיטי, לא שום דבר שהיה גורם לכם לעצור את הרכב באמצע הכביש בתדהמה. דברים קשים בהרבה נכתבו ונאמרו על אודות נתניהו כבר בכהונתו הראשונה, ללא תגמול ידוע כלשהו. מאז הלכה שנאת נתניהו והתמסחרה, ואפשר למצוא אותה בקלות בכל אולפן, בכל צומת, בכל הפגנה. ובכל זאת, מישהו בשירות החשאי של אויבתנו הגדולה חשב שראוי לתחזק היטב את הגישה. כידוע, גם ברשתות החברתיות משקיעות איראן וגרורותיה משאבים אדירים כדי לסכסך ולטלטל את החברה הישראלית מבפנים, באמצעות חשבונות מזויפים ואמירות מקפיצות ומשומנות היטב שמטרתן הבערת אש אצל כל הצדדים. והנה אנחנו עושים בעצמנו כמיטב יכולתנו לא לאכזב את הרפובליקה האסלאמית הגדולה, תוך הגדשת הסאה והעמקת הקרע ככל הניתן.
אירועי השבוע האחרון מתכנסים לתוך המודל האיראני בהתאמה מושלמת ונראים כמו הנדסת תודעה ממומנת היטב, אך למרבה הצער עומדים מאחוריהם אנשים אמיתיים, ישראלים אכפתיים ואוהבי המדינה ברובם, גם אם קשה להזדהות עם המהלכים שלהם, השיח המופרע שמלווה אותם והפרשנות המופרכת שלהם למציאות הישראלית. נראה כאילו שבנו בימים האחרונים לעומקו של החור השחור ששאב אותנו לפני שנתיים, כשהמחאה נגד הרפורמה המשפטית הפכה מאירוע דמוקרטי ראוי למפגן אנרכיה של שרפת המדינה. מיום שיבוש אחד לאחר החיים בארץ נעשו מסורבלים עד בלתי נסבלים, והדמוקרטיה הלכה ונשרה – לא בגלל המאמץ הגמלוני־משהו לקדם רפורמה ראויה, שהייתה רצויה גם בעיני חלק ניכר מיושבי ספסלי האופוזיציה, אלא דווקא בגלל המתנגדים לה.
השבוע, בעקבות פיטורי ראש השב"כ רונן בר, חזרה האנרכיה לערי ישראל. רחובות ירושלים נחסמו בקומץ מכוניות שחנו באמצע הכביש ואגב כך התעללו באלפי תושבים ועובדים בבירה. המחנה המוחה מאשים את נתניהו גם ביציאה למלחמה מסיבות פוליטיות לטובת שימור הקואליציה, ובאפס מודעות עצמית הוא זועק בשם הדמוקרטיה נגד כל מהלך של הממשלה הנבחרת. כל זה קורה באותו שבוע – או באותן שנה־שנתיים – שהיועצת המשפטית לממשלה מותחת את המושג "לעומתיות" לקצה גבול היכולת, ומרסקת את שארית האמון שחלק מאזרחי ישראל עוד משמרים כלפי מערכת המשפט. מתוך שיכרון כוח בלתי מתקבל על הדעת, מצליחה גלי בהרב־מיארה לאשרר את כל הטענות לנחיצותה של הרפורמה המשפטית הידועה לשמצה.
ניסיתי, באמת ניסיתי לצלול לתוך התודעה האחרת. להתחבר, להבין, להתחשב. אולם כשגם המלחמה אומצה להכפשת הימין והממשלה, כוחות הקשב כבר אזלו. האישומים חצו קו בלתי ניתן לעיכול, בלתי ניתן למחילה.
יש בינינו אנשים ששנאתם לממשלה ולעומד בראשה מצליחים להביא אותם לחשיבה כל כך מופרכת, עד שהם מסוגלים להאמין שהמחנה הלאומי שולח לוחמים לסכן את חייהם רק לצורך שימור כיסאות ושררה, וכדי לטשטש את אפקט פיטורי ראש השב"כ. הם מוכנים להאמין לכל שקר של הנוח'בות ותומכיהם, ובלבד שלא ייאלצו להודות שלא ממשלת ישראל היא זו שתוקעת את השבת החטופים, אלא הבזויים שבקרב המין האנושי, המשתפנים במנהרות עזה, הם שעושים זאת. מאמצי־על ותקציבי ענק מושקעים בהנדסת תודעה שלא ידענו כמותה, תוך שימוש בהורים שכולים ובחטופים־שבים ובני משפחותיהם כדי לשפוך רעל על כל חלקה ישראלית טובה. הנפש הלאומית כמעט מתחננת להאמין שמדובר בקמפיין איראני אכזרי נוסף, אבל לא. זו המציאות הישראלית, זו הראייה החד־ממדית שלא יודעת להבחין בין חסרונות אמיתיים של הממשלה והעומד בראשה ובין מה שאותה ממשלה עושה בכל זאת בשם העם ולטובת המדינה.
אז הנה כמה עובדות שמשום מה נעלמות תחת עיוורון השנאה: מדינת ישראל נאבקת מול אויב נוראי שהצליח לערער את עצם קיומה רק לפני שנה וחצי. מלבד רצח ואונס ושרפה וביזה, אותו אויב חסר רחמים חטף אזרחים וחיילים, התעלל בהם ועדיין מחזיק עשרות מהם מתוך הבנה שזה בדיוק מה שקורע את החברה הישראלית כולה. הוא יודע שזה מה שיביא את ישראל לקצה גבול היכולת ההישרדותית שלה, מתוך רצונה להשיב את בניה ובנותיה החיים לשיקום, ואת המתים לקבורה נכונה.
מי שבחר להפנות את מיטב כוחותיו וכספו למחאה ולהאשמת ממשלת ישראל במקום ללחץ בינלאומי על הצוררים שמחזיקים בחטופים, תדלק בכך את המשך השבי וגם את השאיפה למפגן החטיפה הבא, שלא נדע. ממשלת ישראל אכן אחראית ואכן צריכה לשאת באשמה על מתקפת הטרור על כל רבדיה, אולם הצעדים הבלתי סבירים בלחץ ממוקד נגדה הם־הם שהעלו את מחירו של כל חטוף. ממילא הם הגבירו דרמטית את סכנת החיים הנשקפת לאזרחי ישראל עם כל רוצח משוחרר נוסף, עם כל אדריכל פיגועים שמסתובב כעת חופשי כאן ובעולם.
את הנזק הבלתי נסבל הזה באה המלחמה הנוכחית למזער. היא נועדה ללחוץ על חמאס כך שיעדיף לחזור לשולחן המשא ומתן מאשר להמשיך ולמרוח את ישראל ולהתמיד בסירובו לשחרר את כל החטופים הנותרים בבת אחת. הודות לכל הוויתורים שנאלצנו לתת – רבים מהם נוכח הלחץ הפנים־ישראלי דווקא – הצליח חמאס להגיע לעמדות שמאפשרות לו לתקוף מחדש, אם רק יצליח. אם ישראל לא תעצור בעדו כעת, היא תיאלץ לשוב ללחימה מעמדה נחותה בהרבה. לא הממשלה אלא העם הוא שרוצה במתקפה על חמאס. כן, גם אלה שמתנגדים לה. ישראל בגיבוי ארה"ב של טראמפ לוחצת על חמאס לא כדי להתעלל בחטופים, אלא להפך: כדי שישובו כולם, בלי להשאיר אף אחד כקלף מיקוח נוסף מאחור.
