הסיוט הוא סיוט ארדואן: ראש ממשלה נבחר אשר הופך לראש ממשלה חזק אשר הופך לרודן. השתלטות של העומד בראש הרשות המבצעת על הרשות המחוקקת, על הרשות השופטת ועל הרשות הרביעית של התקשורת. המרת ערכיה של רפובליקה נאורה בערכיה של דיקטטורה בפועל. כך שאחרי שחברי פרלמנט יאוימו ושופטים יסורסו ועיתונאים יושתקו, אפשר יהיה לעשות את שנעשה באיסטנבול השבוע: כליאה של מנהיג האופוזיציה. ארדואניזציה. קריסה מהירה של הדמוקרטיה והחלפתה במשטר סמכותני.
יש סיבות טובות לחשוש מפני יישום מקומי של תרחיש האימה הטורקי. נתניהו החדש – המושפע מהנשיא דונלד טראמפ ומיודד עם ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן – בהחלט עלול להתקנא בראש הממשלה של המעצמה האזורית השוכנת מצפון לנו. הוא בהחלט עלול לחולל בירושלים את שהתחולל באנקרה. אם לא ייבלם בקרוב, ראש הממשלה עלול לכונן כאן משטר שאין בו איזונים ואין בו בלמים ואין בו הגנה על זכויות אדם.
אבל למרבה הצער, המענה שאותו מעניקים יריבי נתניהו לסכנה של משטר ברוח טורקיה החדשה הוא משטר ברוח טורקיה הישנה. מבלי שהם מודעים לכך, המודל הפוליטי העומד לנגד עיניהם הוא המודל הטורקי הקודם. הציפייה של נאורים רבים היא שבדומה לטורקיה של אטאטורק, גם כאן הצבא, שב"כ, המוסד, המשטרה והפרקליטות הם שיצילו את הרפובליקה ויגוננו על ערכיה. מבחינתם הממסד הביטחוני, הממסד המודיעיני והממסד המשפטי הם שאמורים לבלום את הגחמות של הממסד הפוליטי. קצינים עולים על שרים, סוכנים חשאיים עולים על פוליטיקאים, ומשפטנים עולים על חברי פרלמנט. לשיטתם, מוקדי הכוח הבלתי־נבחרים הם שצריכים לרסן את הנבחרים אשר היו לפראי אדם. ישראל החדשה אמורה להיות כטורקיה הישנה אשר לא בטחה בעם, ולא האמינה כי עליה לממש את רצון העם. הנאורות תחילה, גם אם היא נאורות כפויה. הדמוקרטיה היא דמוקרטיה־על־תנאי אשר חייבת להישאר נאמנה לערכיהם של מייסדי הרפובליקה שאותם אוכפים לובשי מדים.
כך שמה שמתרחש כעת בישראל היא התנגשות חזיתית בין טורקיה החדשה לטורקיה הישנה. מצד אחד ניצבים אלה אשר מאסו בשומרי הסף ומאסו בזכויות המיעוט ומאסו במגבלות על הכוח. הם מבקשים להעניק למנהיג הנבחר שלטון מוחלט. מהצד האחר ניצבים אלה אשר מאמינים בדמוקרטיה־ללא־עם, שבה הרמטכ"ל וראש השב"כ והיועצת המשפטית לממשלה מצילים את האומה מפני נבחריה. הם מבקשים ליישם ולאכוף ליברליות נטולת לגיטימיות. מצד אחד משתוללים פופוליסטים שאינם מבינים את הסכנה הטמונה במתן עוצמה בלתי מוגבלת לשליט אחד. מהצד האחר שואגים אליטיסטים ששכחו כי ביסודה דמוקרטיה היא שלטון של העם, על ידי העם ולמען העם.
האירוניה טרגית. לפני שהעולם יצא מדעתו וישראל ירדה מהפסים, דמוקרטים־ליברלים נשאו על כפיים את הנשיא־האזרח הארי טרומן, שידע לבלום את הגנרל הכריזמטי דאגלס מקארתור, והבהיר לו מי הוא בעל הבית בדמוקרטיה. הם גם תיעבו את ג'יי אדגר הובר, שהפך את המשטרה החשאית של האף־בי־איי לסוג של סמכות־על שלטונית. אבל כעת דמוקרטים־לכאורה וליברלים־לכאורה מצפים שגנרלים, ראשי ארגוני ביון וקציני משטרה יבלמו את ראש הממשלה הנבחר, ויבהירו לו מי הם בעלי הבית האמיתיים של ישראל. לפני שהטירוף אחז בכול, שמרנים חששו מאוד ממהפכות ושינויים רדיקליים והתמסרות לגחמות ההמונים. אבל כעת השמרנים־לכאורה מוכנים לשבור את כל הכלים, להקריב את כל המוסדות ולהשמיד את כל האליטות כדי לכונן כאן דמוקרטיה עממית. וכשהשיגעון של הטורקים הישנים פוגש את השיגעון של הטורקים החדשים, התוצאה קרובה מאוד למלחמת אזרחים.
האם נדע לצעוד צעד לאחור בטרם ניפול אל תהום? בתשפ"ג לא ידענו לעשות זאת והמטנו על עצמנו את האסון של שמחת תורה תשפ"ד. נכון לעכשיו, המצב בתשפ"ה חמור לאין ערוך. לא למדנו דבר. אנחנו אווילים ומופקרים משהיינו. במקום להתקרב אל נקודת האיזון אשר מכבדת את הכרעת העם אך מאזנת אותה, אנחנו בוחרים בהקצנה ובסחרור. בעוד שהמלחמה בעזה מתחדשת והמלחמה באיראן מתקרבת, אנחנו קורעים את עצמנו לגזרים. החוששים מפני ארדואן והחוששים מפני אטאטורק נאבקים זה בזה עד זוב דם. טורקיה זה כאן.
