העימות שפרץ השבוע במהלך כנס שנערך בכנסת בין שר האוצר בצלאל סמוטריץ’ ובין אילה מצגר, כלתו של החטוף יורם מצגר ז"ל שנרצח בשבי חמאס, לא היה נעים לצפייה. כואב לראות שר בישראל שנוזף ככה בקרובת משפחה של חטוף, וייתכן ששר האוצר היה צריך להימנע מחלק מהמילים שהשמיע. עם זאת, דומה שהגיעה העת להציב גבולות. במלוא העדינות המתבקשת וההבנה לעוצמת הכאב, לא ייתכן שעבודת הכנסת תשובש באופן עקבי ולאורך זמן, אפילו לא על ידי בני משפחות החטופים בעזה. מצוקתם נוראה, הזעם שלהם מובן, ונכון להאזין לו במגוון מקומות, גם במשכן הכנסת, בפגישות אישיות עם חברי הכנסת ובחדרי הסיעות. אך גם מצוקה כזו אינה מעניקה להם את הזכות לעשות הכול, ובוודאי שלא לפוצץ ישיבות של ועדות הכנסת וכנסים שאינם קשורים כלל לנושא. הגיעה העת שהכנסת והעומד בראשה יפסיקו לחשוש ויקבעו כללי התנהגות ברורים, שיחולו גם על בני משפחות החטופים.
הכללים צריכים להיות מגובשים תוך שימוש במידה גדושה של רגישות והבנה, אך לצידן יש להתאזר בנחישות ונכונות לספוג ביקורת ציבורית על מנת לאפשר את פעילות הכנסת הסדירה. הכדור נמצא בידי יו"ר הכנסת ח"כ אמיר אוחנה, שצריך לגבש את הכללים בשיתוף עם חברי נשיאות הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, ליצור סביבם הסכמה רחבה ככל הניתן ולעמוד עליהם.
באופן אבסורדי, דווקא המציאות הקיימת שבה כללי האסור והמותר לבאינם ברורים, היא שמזמינה עימותים לא נעימים כמו זה שראינו. הבהרה של המותר והאסור, ועמידה על שמירת הכללים בעזרת סגל עובדי הכנסת גם במקומות שבהם זה לא תמיד נעים, תשמור הן על כבודו של המשכן והן על כבודם של בני המשפחות, שכולנו מייחלים לשובם של יקיריהן.
