משבר כוח האדם בצה"ל אינו בגדר תרחיש עתידי; הוא קורה כאן ועכשיו. ישראל מצויה בעיצומה של מלחמה רב־זירתית, והמילואימניקים שחוקים מסבבים בלתי נגמרים. צה"ל זקוק נואשות לכוח אדם נוסף. הפתרון נמצא על השולחן, אך נדחק בשל לחצים פוליטיים: שילוב החרדים.
במהלך המלחמה האחרונה גויסו יותר מ־350 אלף חיילי מילואים, מרביתם לוחמים, והמחסור בכוח אדם הולך ומעמיק. צה"ל הגדיר צורך בגיוס לפחות 15 אלף לוחמים נוספים לשנים הקרובות, כדי לשמור על כשירות מבצעית.
בין שהחזרה ללחימה תתמיד זמן רב ובין שלא, צורכי הביטחון של ישראל השתנו בתכלית. צה"ל הקים מוצבים בשטח הלבנוני, בחרמון הסורי ובצד הסורי של רמת הגולן. בגבול עזה נוספו מוצבים באזור החיץ, והגדודים המרחביים בעוטף עזה ובאוגדת הגליל הוכפלו. כל אלה דורשים כוח אדם משמעותי נוסף, לשנים קדימה.
המצב הנוכחי אינו בר־קיימא. חיילי המילואים, שרבים מהם מצויים כבר חצי שנה ברציפות בשירות פעיל, אינם יכולים להחזיק את צה"ל לבדם. שינוי תפיסה הוא הכרח ביטחוני, לא עוד ויכוח פוליטי. שילוב החרדים בצה"ל חייב לעבור משלב התיאוריה ליישום מיידי.
במשך שנים התנהל דיון סוער סביב גיוס החרדים לצה"ל, אך בעוד המערכת הפוליטית מתכתשת, הציבור החרדי עובר שינוי. למרות רעשי הרקע של הקיצוניים, רובו מכיר בצורך להשתלב ולהיות חלק מהמאמץ הלאומי. העדות לכך היא עלייה הדרגתית ברצונם של הצעירים החרדים להתגייס – מגמה איטית שניתן לחזק באמצעות מתווה ברור ויציב, ולא דרך סבבי עימותים אינסופיים בבתי המשפט ובכנסת.
לשם כך יש לפעול בשני צירים מרכזיים. הראשון – חינוך. הרחבת מסגרות ההכנה לצה״ל, ישיבות הסדר חרדיות ומכינות המותאמות לחרדים. המודל של נצח יהודה הוכיח את עצמו, וכיום פועלים להרחיבו לחטיבת חשמונאים, לגדודים נוספים ולמסגרות טכנולוגיות ואזרחיות־ביטחוניות. צעירים חרדים רבים יכולים להתגייס, אך זקוקים למסגרת מקדימה ההולמת את אורח חייהם ומכינה אותם לשירות מבחינה מנטלית ורוחנית. על המדינה להשקיע ביזמים חרדים המעוניינים לשנות את השדה החינוכי ולשלב חרדים מתוך אמונה במשימה ובשליחות החשובה בצה״ל.
הציר השני הוא הקמת רשת תמיכה קהילתית שתאפשר גיוס מבלי ליצור קרע חברתי. החששות בתוך החברה החרדית הם אמיתיים, והמדינה נדרשת לתת מענה באמצעות ליווי רבני, קבוצות סיוע ומנגנון תעסוקה לאחר השירות. מסלול השירות חייב לכלול תכנון לטווח ארוך: לימודים או מקצוע עם אופק תעסוקתי, כדי שצעירים חרדים יוכלו להשתלב בחברה הישראלית לאחר שירותם.
אם המערכת הפוליטית תמשיך להתעלם מהמשבר, התוצאה תהיה ברורה: המשך שחיקה של מערך המילואים, שתוביל לירידה בכשירות המבצעית של צה"ל. ככל שהלחימה מתארכת, חיילים מסרבים להגיע למילואים, והמעסיקים מתקשים להמשיך לתמוך בחיילים הנעדרים מהעבודה. כך נוצר איום ממשי על יכולתו של צה"ל לעמוד במשימותיו.
בתוך זמן לא רב נמצא את עצמנו בפני דילמות בלתי אפשריות: האם לקרוא שוב ושוב לאותם מילואימניקים שכבר הגיעו לקצה גבול היכולת, או להפחית נוכחות בחזיתות ולסכן את ביטחון המדינה? אם הפתרון לא ייושם בהקדם, נגיע לנקודה שבה הפער לא יהיה ניתן לסגירה, וצה"ל לא יוכל למלא את משימותיו ברמת מוכנות מספקת.
אין מדובר ברעיונות תיאורטיים. זהו מתווה מעשי שיכול להביא לגיוס של לפחות 22 אלף חרדים בתוך מספר שנים. אך לשם כך על הממשלה לקבל החלטה. אי אפשר להמשיך ולדחות את הסוגיה. נדרש פתרון קבוע ומוסכם, שייתן מענה אמיתי למשבר הביטחוני מבלי לקרוע את החברה הישראלית.
הוויכוח הפוליטי על גיוס החרדים מתנהל כבר יותר משני עשורים, אך המציאות הנוכחית אינה מאפשרת עוד דחיות. הפתרון קיים – האם לממשלה יהיה האומץ ליישם אותו?
יוסי לוי הוא מנכ"ל עמותת נצח יהודה ומחבר הספר "נמות ולא נתגייס?!" שראה אור בהוצאת סלע מאיר
