מקווה זה הרבה מעבר לטהרת המשפחה

המקווה הוא מקום בעל משמעות עמוקה במסורת היהודית, רחבה יותר מהשימוש בו כמאגר מים לטהרה. לאורך הדורות היו מקוואות חלק מרכזי בחיי הקהילה, והפכו למקום של התחדשות פיזית ורוחנית. לרוב מקווה לנשים מזוהה עם טהרת המשפחה, אך האם זה תפקידו היחיד במעגל החיים של נשים יהודיות – או שאולי יש לו השפעה רחבה יותר על חיי הפרט והקהילה?

בעידן שבו המודעות לחידוש עבודת המקדש עולה וציבור הולך וגדל של יהודים חוזרים לקיים את מצוות העלייה להר הבית, ראוי לדון על מקומו של המקווה במעגל החיים של האישה היהודייה: לא רק ככלי לטהרת המשפחה, אלא גם כהכנה לעלייה בטהרה למקום המקדש.

באופן מסורתי מצוות הטבילה במקווה נתפסת כחלק אינטגרלי ממעגל החיים היהודי. נשים יהודיות נשואות טובלות לפני חידוש הקשר האינטימי עם בעליהן, מתוך תפיסה הלכתית של מעבר בין מצב של טומאה לטהרה. אולם לצד זאת, המקווה שימש גם כשלב הכרחי בהכנה הרוחנית של העולה למקדש, בין איש בין אישה. המקווה, לפיכך, אינו רק אמצעי לשמירה על טהרת המשפחה, אלא שער לטהרה כללית – הכנה לקדושה גבוהה יותר.

כיום, כאשר עשרות אלפי יהודים עולים להר הבית בטהרה, הם מקפידים לטבול לפני עלייתם כהמשך ישיר למסורת ישראל מדורות עברו. אך בעוד שגברים נהנים מגישה נוחה יחסית למקוואות ציבוריים במהלך שעות היום – גם אם זה רחוק מאוד ממצב מושלם – נשים רבות נתקלות בקושי גדול, שכן רוב המקוואות לנשים פועלים בשעות הערב בלבד. הם נפתחים בסמוך לשקיעה, מתוך ההנחה שהשימוש היחיד במקווה לנשים הוא לטהרת המשפחה.

דרוש כאן שינוי תפיסתי: לצד טהרת המשפחה, המקווה  מיועד גם להכנה רוחנית לעלייה בטהרה להר הבית. נשים המבקשות לטבול לפני העלייה ההרה נאלצות פעמים רבות לאלתר פתרונות: הגעה למקווה בשעות הלילה המאוחרות, גם ללא קשר לטהרת המשפחה; הסתמכות על בלניות שאינן תמיד מודעות לצורך בטבילה זו; או טבילה ערב קודם העלייה, במקום לאפשר טבילה סמוכה לביקור בהר, מה שלא מאפשר עלייה ספונטנית למקום. פתיחת מקוואות לנשים בשעות הבוקר – לכל הפחות בקרבת הר הבית – היא צורך חיוני שיאפשר קיום מצווה זו בנוחות ובכבוד. האם ייתכן כי דווקא בימינו, כאשר גוברת התחושה של חזרה למורשת המקדש, נשים שמעוניינות לקיים מצווה זו ימצאו את עצמן מול דלתות נעולות?

כיום המועצות הדתיות וגורמי הרבנות נדרשים להקשיב לציבור ולספק מענה הולם לצרכים ההולכים וגוברים. פתיחת מקוואות לנשים בעיר העתיקה ובאזורים נוספים בשעות הבוקר והצהריים תהיה צעד גדול וחשוב להנגשת הטהרה לכל אישה המעוניינת בכך. צעד זה חיוני מכמה סיבות: ראשית, נגישות ושוויון – נשים זקוקות למענה דומה לזה הניתן לגברים בהקשר המדובר. שנית, הרחבת העלייה בטהרה. הסרת מגבלות תקל על נשים רבות לעלות בטהרה. לבסוף, שימור ההלכה והמסורת, שכן קיום מצוות העלייה בטהרה כפי שעשו בעבר יחזק את חיבור הנשים למורשת היהודית.

דרוש כאן שינוי תפיסתי: לצד טהרת המשפחה, המקווה  מיועד גם להכנה רוחנית לעלייה בטהרה להר הבית

ככל שנשים רבות ידרשו את זכותן לטבול לא רק לטהרת המשפחה אלא גם כהכנה רוחנית לקראת עלייתן להר הבית, כך ייווצר צורך גובר במענה הלכתי ומעשי. כעת הזמן לפעול: המועצות הדתיות נדרשות להכיר בכך שטהרה משמשת גם כחלק בלתי נפרד מההתקדשות האישית, ולא רק לצורך טהרת המשפחה.

חיזוק השיח הציבורי יסייע לקדם פתרונות מעשיים ולהוביל שינוי תודעתי. אנו קוראים למועצה הדתית ולמשרד לשירותי דת להרחיב את שעות הפעילות של מקוואות הטהרה לנשים גם בשעות הבוקר. האם בזמן שעם ישראל שב להר הבית, דווקא המקוואות יישארו נעולים?

מהמשרד לשירותי דת לא נמסרה תגובה עד לשעת סגירת הגיליון.

ד"ר רוית יסכה רוטנברג עומדת בראש קבוצת המאבק לפתיחת מקוואות בשביל העולים להר הבית