אירועי הטבח של ה-7 באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" שפרצה בעקבותיו הובילו, בין היתר, גם לנזקים ולפגיעה קשה מאד בכלכלת ישראל, במיוחד בנגב המערבי ובגבולה הצפוני של המדינה. בעקבות זאת נותרו קהילות מגוונות מתמודדות עם פגיעה עסקית קשה וחוסר וודאות בנוגע למועד חזרתם לבתיהם.
הנתונים עדיין לא נתפסים. כ-150,000 אזרחים (כ-2% מסך האוכלוסייה של מדינת ישראל) פונו משטח המהווה 6% מכלל שטחה של ישראל והפכו פליטים בארצם. מעבר לכך, מדובר בפגיעה כלכלית אנושה באוכלוסיה. מחיבור התוצר הלאומי הגולמי (תל"ג) של צפון הארץ והנגב המערבי, עולה כי נתח אוכלוסייה זה תורם 13% מכלל מהתמ"ג הישראלי, כלומר היקף השווה ערך ל-68 מיליארד דולר.
הנזקים הישירים, ההוצאות הביטחוניות וההשפעות ארוכות הטווח, מעלות חשש כבד למיתון כלכלי הדומה ל"העשור האבוד" שלאחר מלחמת יום הכיפורים. כתוצאה מהגדלה מסיבית של הוצאות הביטחון תוך תת-השקעה בתשתיות, אנרגיה ובריאות נוצר מיתון חמור ואינפלציה מסחררת, ורק בשנות ה-90 הצליחה ישראל להחזיר את היתרון התחרותי שלה – בעקבות העליה הרוסית והתפתחות ישראל כמעצמה טכנולוגית.
הממשלה פעלה בצורה נכונה כאשר החליטה להקים מנהלת 'תקומה' כגוף ייעודי לשיקום הנגב המערבי, אולם תהיה זו טעות לחשוב כי יש בכך להעניק מענה כולל לצורכי הנגב המערבי ולקדם את האזור לשגשוג כלכלי. הניסיון מלמד כי התאוששות לאחר מלחמה מחייבת מעבר מאשר למתן סיוע חירום – פתרונות פיננסיים חדשניים וכוללים שיש בהם להאיץ את השיקום תוך יצירת צמיחה כלכלית בת-קיימא.
משום כך, יש צורך במפת דרכים מעשית לגיוס הון ויצירת מקומות עבודה בקנה המידה הנדרש לפיתוח המשלב אזורים מהצפון, המרכז והדרום. הניסיון הבינלאומי מראה שלמלחמות שיקום לאחר סכסוך יהיו תוצאות כאשר התיקון נעשה במישורים נוספים מעבר להשבת המצב לקדמותו. מדינות לרוב משנות את עצמן במהלך ובעקבות סכסוך, ודאי אם הוא ממושך, ולכן חשוב לבצע חשיבה מחודשת ולנצל זאת כשעת כושר לטפל באי-השוויון הקיים בין כלל אזורי ישראל.
כדי לקדם פתרונות פיננסיים, התכנס לפני מספר חודשים צוות מומחים בעלי שם מהארץ ומחו"ל, והשלים דו"ח מקיף וראשון מסוגו. מסקנתו המרכזית של הצוות היא כי נדרשת הקמת קרן השקעות קטליטית (כלומר מגייסת מקורות מימון שונים ולא רק ממשלתיים) לשיתוף פעולה והשקעה משותפת ציבורית-פרטית. מנגנון כזה יזרז את ההתאוששות הכלכלית האזורית ויחזיר במהירות קהילות ועסקים מפונים.
הדו"ח מתווה ארבע יסודות עיקריים:
1. מבני השקעה ציבוריים-פרטיים – מינוף כספי ממשלה כהון קטליטי למשיכת השקעות מוסדיות ופילנתרופיות.
2. מימון עסקים קטנים – פיתוח פתרונות אשראי מובנים להרחבת הגישה להון עבור עסקים קטנים.
3. השקעה אסטרטגית בתשתיות – מיקוד במגזרי האנרגיה, המים, החקלאות והטכנולוגיה לתמיכה בחוסן כלכלי לטווח ארוך.
4. תמריצי מס ואמצעי הפחתת סיכון – הצעת זיכויי מס להשקעות וערבויות משותפות ממשלתיות-פילנתרופיות לעידוד פריסת הון.
מדובר במהלך מקיף אשר מחייב חשיבה יצירתית ושילוב כוחות של גורמי הממשלה הרלוונטיים יחד עם גופים מוסדיים, פילנטרופיה ומשקיעים פרטיים להקמת פלטפורמת מימון אסטרטגית. אחרת, ישראל עלולה להחמיץ את ההזדמנות לשיקום מהיר ולצמיחה מחודשת. זו העת לפעול בנחישות, לגייס הון, להאיץ שיקום ולבנות יסודות לצמיחה כלכלית חזקה ושיוונית.
הכותבים משמשים חוקרים במרכז מילקן לחדשנות הפועל במסגרת מכון ירושלים למחקרי מדיניות
להורדת הדוח, לחץ כאן
