אין שום דבר חדש בכך שרוחות הטרור בעזה מקבלות כוח מתנועת המחאה הישראלית. הקריאות והמנטרות של אנשי "כוח קפלן" הן למעשה המקור לתסריטים של סרטוני החטופים, מילה במילה.
העובדה שזה לא משנה דבר במסרים המועברים בהפגנות נגד הממשלה – שהמרכזי שבהם הוא שראש הממשלה בנימין נתניהו מהווה איום למדינת ישראל – זה לא רק מביש כשלעצמו. זה גם לא פרודוקטיבי בכל הנוגע לשחרורם של החטופים. כפי שהחטוף המשוחרר עומר שם טוב, סיפר לנשיא המדינה יצחק הרצוג, "בפעמים שהראו לנו טלוויזיה בשבי, [השובים שלנו הצביעו על] הפילוג בעם… הם מדברים על איך ישראל תושמד מבפנים, וזה מה שנותן להם כוח".
כיום, רווחת ההבנה שלמרות שהטבח ב-7 באוקטובר תוכנן מבעוד מועד, חמאס ניצל את "מלחמת האזרחים" לכאורה בישראל – על רקע הרפורמה המשפטית – כדי להכות כשזה קרה. כך אמרו מחבלים שהשתתפו בטבח לחוקריהם הישראלים.
ההבנה הזו לא גרמה לתנועת המחאה להוריד את גובה הלהבות. להיפך, היא הרחיבה את מוקד ההיסטריה והפעילות שלה. למעשה, היא הרחיקה לכת עד כדי כך שהיא הסיטה את מוקד המחאה מהקריאה לעסקת חטופים בכל מחיר לפיטורי ראש השב"כ רונן בר והניסיון להדיח את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה. הסיבה היחידה לכך ששניהם זוכים לשבחים במקום לביקורת, היא ששניהם היו מסוכסכים בגלוי עם נתניהו.
האינפלציה הפתאומית באהדה לרונן בר הייתה יכולה להיות קומית אלמלא הייתה כל כך טרגית. אחרי הכל, הוא כנראה בעל האחריות הגדולה ביותר לאי-מניעת הטבח, ובמיוחד בשעות שקדמו לפלישת חמאס. הוא אפילו לא העיר את נתניהו או את שר הביטחון דאז יואב גלנט כדי להודיע להם שמשהו גדול קורה.
היוהרה הכתיבה שהוא יודע יותר טוב מהם כיצד למנוע "הסלמה של המתיחות" לאורך הגבול עם עזה. אתם יודעים, חמאס שלדעתו היה "מורתע" והעזתים שלדעתו יחיו ברווח ושלווה בעזרת אישורי עבודה בישראל. חמאס לא האמין למזלו הטוב באותו יום גורלי, אותו הוא חייב במידה רבה לרונן בר.
"המשחק המכוון של נתניהו"
כמו כן, ארגון הטרור הקפיד לנצל עד תום את ראש השב"כ, שבקרוב יהיה לשעבר. כאילו כדי לחלוק כבוד לראש השירות הממורמר ותומכיו החדשים ברחובות ירושלים ותל אביב, חמאס ציטט את המכתב ששלח בר ביום חמישי לשרים בישיבת הממשלה. בהודעה הארוכה טען בר כי העילות לפיטוריו אינן מספקות וחסרות "דוגמאות" קונקרטיות. לא משנה העובדה שלרה"מ אין חובה חוקית לספק ראיות התומכות בהחלטתו לפטר דרג כפוף אליו כמו ראש השב"כ. נתניהו הוא הבוס ובר עובד אצלו; לא להיפך.
לחמאס אולי לא אכפת מההיררכיה הישראלית. אבל הוא התעניין מאוד בתלונותיו של בר, במיוחד באחת הבאה: "הצעת ההחלטה [לסיום כהונתי]… מעידה, בטעות, כי חוסר האמון לכאורה בין ראש הממשלה לביני נובע מהתמודדותנו עם משבר החטופים. מבלי להעמיק בעניין זה, אציין כי "עסקת שחרור החטופים אשר מומשה לאחרונה באה אל העולם נוכח פעילות ייחודית שהובלה באופן אישי על ידי, בידיעת ראש הממשלה" והושגה על פי היעדים שהוצבו על ידי ראש הממשלה". "על רקע זה אין בסיס לטענה בדבר חוסר האמון לכאורה" – אלא אם הכוונה האמיתית, שככל הנראה לא הצלחתי להבין, הייתה לנהל משא ומתן מבלי להגיע לעסקה.
חמאס נחלץ במהירות לעזרתו של בר, והציג גרסה משלו לדבריו: "הצהרותיו של בר חושפות את המשחק המכוון של נתניהו העבריין בנוגע למשא ומתן, מאמציו לחבל בכל עסקה וניסיונותיו לקעקע אותה לאחר שהושגה – הכל למען מטרותיו הפוליטיות האישיות", הכריז ארגון הטרור. "הצהרות אלו, המגיעות מתוך הנהגת הכיבוש, מדגישות שנתניהו היה ונשאר המכשול האמיתי לכל עסקת חילופי שבויים".
בנוסף, טענו בחמאס, "ניסיונותיו של נתניהו להוציא גורמי ביטחון משפיעים מהמשא ומתן משקפים את המשבר הפנימי שלו ואת חוסר האמון הגובר בינו לבין מערכת הביטחון, וחושפים את חוסר הרצינות שלו בהגעה להסכם אמיתי". לבסוף, ארגון הטרור קרא לארה"ב "להפסיק להאשים את חמאס בכישלון ההסכמים ובמקום זאת להטיל על נתניהו אחריות ישירה להמשך הסבל של האסירים [החטופים] ומשפחותיהם".
למען ההגינות, חשוב להזכיר שהמקהלה נגד נתניהו לא אשמה כמובן בטרור של חמאס. אבל היא כן אשמה בהחלשת המאמץ המלחמתי ובעידוד חוסר הפשרה של האויב. התקפי זעם המוניים לא יפילו את הממשלה, במיוחד עם העברת תקציב המדינה. אך מה שהם כן משיגים היא חולשה חברתית – בדיוק מה שחמאס בונה עליו כדי להתבצר בעמדות המיקוח שלו.
