לא רק סוגיית החטופים נופלת קורבן (זמני) לעיסוק התקשורתי העוצמתי בהדחת ראש השב"כ. גם תנופת ההכשרה של מפעל ההתנחלויות עוברת מתחת למכ"ם העיתונאי. במוצאי שבת, למשל, אימץ הקבינט החלטה שבימים כתיקונם הייתה מחוללת סערה פוליטית ועיתונאית עזה, עד כדי התפוצצות גלובלית, אך הפעם נדחקה לירכתי החדשות ממש: הכרה ממשלתית ב־13 יישובים ביו"ש. חלקם הוקמו עוד לפני למעלה משלושה עשורים, אבל בזכות בצלאל סמוטריץ' עלו סוף־סוף על מסלול הכשרה.
סמוטריץ', מותר להניח, מתוסכל. הוא אידיאליסט בכיר, מתנחל מלידה, אך גם פוליטיקאי המאוכזב מהסחת הדעת הזו. מאגר בוחריו הטבעי של יו"ר מפלגת הציונות הדתית נותר אדיש לסדרת הצלחותיו המסחררת ביו"ש. כל המדיניות שם השתנתה פלאים מאז החל לכהן כשר אוצר וכשר במשרד הביטחון, היתרי בנייה מונפקים באלפיהם, אך אפילו המתנחלים עצמם לא מגיבים בתשואות הראויות. הם לא מודעים כדבעי גם לתרומתה של חברת סיעתו אורית סטרוק, השרה החרוצה בתולדות ישראל, לקידום אתגרי ההתיישבות. מפלגתם מדשדשת בסקרים, ולעיתים קרובות צונחת מתחת לאחוז החסימה. אומנם הבחירות עדיין רחוקות, אבל מגמת הצניחה עקבית.
במאמץ נואש לשיפור עקומת המנדטים בסקרים, מפלגת הציונות הדתית בוחרת להתחרות בשתיין המנדטים הראשי שלה, איתמר בן־גביר. היא לא מיישרת קו טקטי איתו בכל עניין, אבל ביותר מדי עניינים. השבוע, לדוגמה, הצביעו כל שריה בעד הדחת שנואת נפשו של בן־גביר, היועמ"שית בהרב־מיארה. הם ידעו שמדובר במהלך סרק קנטרני, חסר חשיבות חוקית, ובכל זאת נשאבו לתוך מחול ההדחה שבן־גביר הוא אחד ממרקידיו הראשיים. גם בפרשת הדחתו של ראש השב"כ היה קשה להבחין בין עוצמה יהודית לציונות הדתית. סמוטריץ' אף הקדים את בן־גביר בהפרחת איום נמהר שהממשלה תתעלם מהחלטה צפויה של בג"ץ לבטל את הדחת רונן בר.
שופטי בג"ץ לא ינהלו את המלחמה ולא יקבעו את מפקדיה. נקודה.
— בצלאל סמוטריץ' (@bezalelsm) March 21, 2025
"שופטי בג"ץ לא ינהלו את המלחמה ולא יקבעו את מפקדיה. נקודה", צייץ שר האוצר ביום שישי. בשביל מה זה היה טוב? כדי להטיל מורא על השופטים? הכרזות שכאלו רק משכנעות אותם לראות בעצמם גיבורי חופש, ולהתעקש בהתאם. הן גורמות לישראלים רבים לחשוב שאולי יש משהו בטענה הנצחית שהדמוקרטיה פה בסכנה. אז מילא בן־גביר, הוא בז להם ומתפרנס מהפחדים הללו, אבל סמוטריץ' אמור לייצג מחנה אחראי שמעדיף שיטות מאבק אלגנטיות בעריצות מערכת המשפט. ליבו של המחנה הזה נחמץ כשנציגיו בכנסת משתלחים קשות ברמטכ"ל, בראש השב"כ ואפילו ביועמ"שית. רובו ככולו תלמיד של הרב קוק, לא של הרב כהנא.
אכן, סמוטריץ' בידל עצמו מבן־גביר בשני צומתי הכרעה דרמטיים: כשתמך בעסקת החטופים הראשונה בנובמבר 23', וכשנשאר בממשלה למרות עסקת החטופים בינואר 25'. למעשה הוא גם סייע בטרפוד חוק הגיוס שהחרדים השתוקקו לחוקק כדי להבטיח את אי־גיוסם. תחילה נטה לזרום איתם כמו בן־גביר, כדי להבטיח את שרידות הקואליציה, אך בהמשך התחשב בביקורת הנוקבת על כך גם מבית, ונהג בהתאם (אם יורשה לי להעריך בחוסר ענווה: הקו המערכתי הנחרץ של מקור ראשון נגד חקיקת ההשתמטות עשה אף הוא את שלו; קולו של העיתון נשמע היטב בסוגיה בוערת זו דווקא מפני שאינו כלי תקשורת רל"ביסטי או ביביסטי). תקציב 25' עבר השבוע בכנסת למרות איומי גולדקנופף ומחאת עיתוני בני־ברק. זה עלה למדינה המון כסף, אבל גם ממשלות קודמות נהגו לשחד את סחטניהן, ובעזרת השם החרדים עוד יאולצו להחזיר פעם את החוב בתוספת ריבית מדאורייתא, כי לא לעולם חוסן. בינתיים, למרות כל החסרונות, טוב מאוד שהתקציב עבר.
מיד אחרי ההצבעה האחרונה על התקציב הכריז סמוטריץ' שהוא נערך כבר לתקציב 26'. קשה להאמין שיצליח שוב. ניחוח הבחירות שבפתח יקשיח את עמדת שותפיו הקואליציוניים, וכנראה יגרום להקדמתן. בקיץ 26' אנחנו צפויים ללכת לקלפי, ועד אז סמוטריץ' ייאלץ לנווט את מפלגתו באופן שירחיק אותה בסקרים מאחוז החסימה. כיוון שבתחרות האלקטורלית עם בן־גביר הוא נוחל עד כה כישלון, כדאי לו לחפש את הישועה באגף הממלכתי של המגזר, שמאז המלחמה נפל בידי נפתלי בנט. אם יקפיד מעכשיו לשמור מרחק מבן־גביר, האדם והטקטיקה, תוכל מפלגת הציונות הדתית לזכות בהדרגה באמונו של האגף הנבוך הזה, במיוחד לנוכח הגינונים הקפלניסטיים המתעצמים של בנט. משהו חדש־ישן מתחיל, יוכל סמוטריץ' לבשר להם.
