אלפים באו בשבת לחגוג את שבת היובל של עפרה, אֵם היישובים בבנימין ובשומרון. היה נפלא למרות מזג האוויר הקר והרטוב, שדווקא הלם את המורשת המטאורולוגית המקומית. בזכותו לא ראו שהרחוב הראשי ביישוב, הרחוב שלי למען הגילוי הנאות, זה שקרוי על שם תאריך הקמת עפרה, דומה להפליא למשעולי בית־חאנון וחאן־יונס מאז תחילת התמרון הקרקעי. כבר לפני שנתיים תוכנן לאספלט אותו מחדש, במסגרת שיפוץ כללי, אבל בגלל המלחמה הכול התעכב. קומץ העובדים היהודים גויס למילואים, ולערבים לא הותרה כניסה. כשבכל זאת הכניסו אותם הנה לאחרונה, בהסכמת הצבא ובהשגחת הרבש"ץ, העבודות התקדמו פלאים. בלעדיהם, היינו נאלצים להמתין לחגיגות המאה של היישוב.
למה אני כותב על זה? בגלל המרד המתפשט ביישובים שכנים אחדים נגד עבודה ערבית. אפשר להבין לליבם של המורדים, במיוחד אחרי מוראות הסתיו שעבר, אבל גם להעלות הצעה: מי ששולל בתוקף עבודה ערבית, שיתכבד לצאת לשנת שבתון ולעבוד בבניין, או לכל הפחות לייבא ארצה פועל סיני בייבוא אישי. אחרת יהיה קשה מאוד לבנות את ארצנו, משני צידי הקו הירוק. מאז תש"ח היא לא באמת נבנית על טהרת העבודה העברית.
