מיד אחרי אישור התקציב, צנח בחדות מחירם של כל שותפיו של נתניהו. כדי להפיל את הממשלה נחוץ עכשיו רוב של 61 שיצביעו אקטיבית בעד פיזור הכנסת. בן־גביר לבדו לא יכול לעשות זאת בקואליציית 68, גם לא יהדות התורה על שני פלגיה. מספרית, על הקואליציה ניתן לאיים רק בשת"פ: או מהלך חרדי שיכלול גם את דרעי, שגם בחלומותיו לא מדמיין להיות האיש שחתום על הפלה אקטיבית של נתניהו, או תיאום בין שני היריבים המרים ביותר בתוך הקואליציה – סמוטריץ' ובן־גביר – שספק אם יתכננו מהלך פוליטי משותף אפילו בתרחיש של עצירת מלחמה ועסקת חטופים עתידית.
נתניהו התמקד באישור התקציב, אבל הקדיש השבוע זמן לפינוי מוקשים עתידיים. רוב לתקציב הרי היה לו גם בלי תמיכה חרדית מלאה, אבל הוא לא לקח סיכון. הפשרה שהביאה גם את נציגי חסידות גור לתמוך בתקציב, כללה במקור התחייבות של הליטאים לאולטימטום משותף בעוד שלושה חודשים. אם חוק הגיוס לא יעבור, יהדות התורה כולה תפרוש מהקואליציה. לאדמו"ר מגור הובטח גם מכתב משותף, עד שראש הממשלה התחיל לצלצל. שיחות הטלפון יועדו לציר המתון יותר: האדמו"ר מבעלז, שכבר בא לעזרת ראש הממשלה בפעם הקודמת שנזקק לרוב קואליציוני, וגם הפעם הבהיר שאינו חפץ באולטימטום, והרב משה הלל הירש, הצעיר בצמד ההנהגה הליטאי.
השיחה עם הרב הירש התנהלה באנגלית, שפת האם של הרב שנולד בארה"ב וצמח בישיבת לייקווד, ושגם ראש הממשלה מרגיש בה נוח יותר. למרות השפה המשותפת, שלא בהכרח מובנת לסביבתו הקרובה של הרב, התוכן היה נוקשה בחלקו. נתניהו ביקש זמן עד ראש השנה, הרב התמקח עד י״ז בתמוז, וגם שאל על מועד מדויק לקריאה השנייה והשלישית במליאה. כדי לפוגג את הרושם החיובי בבית הרב, כמה שעות אחרי השיחה הזאת הגיע בנו של האדמו"ר מגור לבית הרב הירש והשמיע לו הקלטה מהפעם הקודמת שבה נתניהו התקשר לרבנים. ערב ההצבעה על חוק הרווחים הכלואים, כשראש הממשלה נגרר עם קטטר למליאה, הוא הבטיח לאדמו"רי אגודת ישראל שתי הבטחות: טיוטת החוק תוצג תוך שבועיים, והחוק עצמו יעבור לפני התקציב. שלושה חודשים חלפו מאז. התקציב עבר, אבל טיוטת החוק עדיין איננה.
מיד אחר כך התכנסה הפסגה החרדית האשכנזית. שלושה רבנים היו בחדר: המארח הרב דב לנדו, בכיר המנהיגים הליטאים, לצידו שותפו הרב הירש, והאדמו"ר מגור (ובנו) מהצד החסידי. שלוש גרסאות יצאו משם בנוגע לאולטימטום: אנשי הרב הירש, ששוחח עם נתניהו, דיווחו שאין אולטימטום רשמי. אנשי הרב לנדו, שלא קיבל טלפון, דיווחו שיש אולטימטום, רק לא סיפרו מתי. ובגור אמרו שיהיה אולטימטום, בהמשך. תאריך היעד הלא מחייב הוא חג השבועות, כחודש אחרי פתיחת כנס הקיץ של הכנסת. עד חג מתן תורה דורשים הרבנים להסדיר את מעמדם של לומדי התורה, אבל לא צריך להיות למדן גדול כדי להבין מה סופו של אולטימטום שנולד מפוצל.
אין כתובת
שעות בודדות אחרי שקיבל אישור סופי להמשיך להיות חלק משלטון הכופרים, גולדקנופף הגיע לחתונה משפחתית ונסחף ללב המעגל שהתריס "נמות ולא נתגייס". ההתנצלות של השר על הבוז לשלטון שבו הוא חבר הגיעה בשתי פעימות. בראשונה הסביר שנקלע לסיטואציה, בשנייה כבר התנצל שלא קטע אותה. צפייה בקטע ושיחה עם עדי ראייה מלמד שגרסת גולדקנופף קרובה למציאות. קשה להבחין בזה מול הטקסטים המרתיחים, אבל מתחת לזחיחות וההתרסה מסתתרת מבוכה.
העין הציבורית והתקשורתית התמקדה השבוע בחמשת המיליארדים של הכספים הקואליציוניים, בצדק, אבל הסכומים הללו הם פחות מאחוז מהתקציב. בעיניים חרדיות יש כאן כישלון פוליטי. כשליש מתקציב הישיבות חסום משום שאין חוק גיוס, ופסיקת בג״ץ אוסרת על מימון עבור בני 18־26. גם סבסוד מעונות היום לילדי אברכים נעצר. רשתות החינוך החרדיות מסובכות משפטית, והמסלולים העוקפים בסעיפי התקציב לא פותרים את הבעיה. צעירים חרדים נעצרים פה ושם, בנתב"ג וגם במפגש עם משטרת התנועה. וצווים ממשיכים לצאת.
קשה להיות חרדי, קונן גפני מעל דוכן הכנסת. הוא אמר אמת, אבל מתוך חוסר מודעות מושלם מול אלו שבאמת קשה להם. קשה אגב גם להיות פוליטיקאי חרדי בעידן הזה. הם חלשים מאי־פעם, יחד ולחוד. גולדקנופף ספג ביזיונות פנימיים, גם מול חבריו לסיעה וגם מול האדמו"ר מגור עצמו. אין לו התבונה הפוליטית והניסיון של ליצמן, גם לא היכולת הביצועית במשרד. קרנה של חצר גור ירדה בעולם החסידי המפוצל. גם גפני נאלץ לתמרן בין מוקדי הכוח הרבניים בעולם הליטאי, בהיעדר כתובת הנהגה אחת.
אפילו אריה דרעי חי בפרדוקס. ש"ס אוחזת ביעילות במשרדי ממשלה חזקים מאי־פעם, אבל הוא עצמו לא שר. הוא חלש מול נתניהו, שפופולרי בקרב הש"סניקים יותר ממנו, ומסובך עם הנהגה רוחנית מקוטבת במועצת החכמים. הפוליטיקאים החרדים, שנחשבו לפיקחים והממולחים ביותר בכנסת, כשלו במבחני הבסיס שלהם מול הבוחרים. אין להם שום מנוף מול נתניהו, הם לא השכילו לייצר אלטרנטיבה, ועמדתם ההיסטורית כלשון מאזניים ננטשה בלחץ הציבור שאוהד את נתניהו, ובאמצעות המחילות שנתניהו עצמו סלל לבתי הרבנים.
פועלים לפרוטוקול
התקציב גיבש את הקואליציה, חוק הוועדה לבחירת שופטים בלבל את האופוזיציה. יאיר גולן, שבעצמו אינו ח"כ, הכריז על החרמת ההצבעות, באופן שיבטיח לקואליציה רוב נינוח. זה צעד מחאה שנשקל בהנהלת האופוזיציה לקריאה השלישית, אבל ההודעה של גולן יצאה בעיתוי מפתיע: חצי שעה לפני הפגישה של פורום ראשי סיעות האופוזיציה, אולי בניסיון להצטייר כמי שמוביל את המהלך. בני גנץ הלך בדיוק בכיוון ההפוך – ללשכתו של שר המשפטים לוין, בניסיון לתחנון אחרון לבלימת החקיקה. שניהם אגב פועלים לפרוטוקול ולספרי ההיסטוריה. איש מהם לא חושב שיצליח לעצור את החקיקה כמו במרץ 23'. גם משום שהקואליציה התנפחה מאז, גם כי החקיקה רוככה. שינוי הוועדה למינוי שופטים במתווה סער־לוין הוא בהחלט לא קץ הדמוקרטיה, אבל גם לא קץ התביעות והתוכניות של הממשלה, שקיבלה עכשיו עוד שנה של יציבות
