אפשר לגלות הבנה לאילוצים קואליציוניים, ובמיוחד כאשר מעבירים תקציב. אינטרסים ושיקולים פוליטיים הם תמיד חלק מקידום מדיניות, וגם התקציב שעבר השבוע בכנסת אינו חף מהם. אפשר גם להתייחס בהבנה מסוימת לטענה שמשמיעים בכירים בקואליציה, על כך שחשוב לשמור על יציבות הממשלה, ולא לצאת לבחירות בזמן מלחמה ולפגוע במומנטום שלה. על פי הטענה הזו, הממשל האוהד שיושב כרגע בבית הלבן מעניק סיכוי של ממש לחולל שינוי אמיתי בעזה ובמזרח התיכון כולו, וחבל להחמיץ את ההזדמנות ההיסטורית הזו.
מה שאי אפשר להכיל ולקבל הוא ניסיון למכור לנו את התקציב כבשורה ולמתג אותו כ"תקציב המילואימניקים". מי שאורז בימים אלה את התיקים בפעם הרביעית והחמישית, ונערך להשאיר את המשפחה שלו לבד בליל הסדר, לא מתרשם מההנחות והקייטנות ששר האוצר מציע לו בתמורה, או מהשוברים לטיפול ולחופשה, שהסאבטקסט שלהם הוא "אנחנו יודעים שהמשפחה שלכם ואתם התפרקתם אחרי הזמן הרב שעשיתם בעזה". במקום זאת הוא היה מעדיף לראות עוד כמה אנשים שיחזיקו איתו את האלונקה, ואולי יחסכו ממנו שבועות וחודשים של מילואים. ואת הדבר החשוב הזה הממשלה לא מסוגלת לתת.
בכלל, ההטבות למילואימניקים בנויות על אבסורד בסיסי: מי שמקבל את ההטבות הוא גם מי שמממן אותן. מעמד הביניים שמשרת במילואים הוא גם זה שנדרש לשלם את המיסים, שהנטל שלהם הוכבד עכשיו, כך שבסופו של דבר הוא גם ישלם על כל ההטבות שהמדינה מעניקה לו ברוב טובה. ואת האבסורד הזה, התקציב הנוכחי רק מעמיק. כדי שהחרדים יסכימו להצביע בעד התקציב, אף שדרישתם להעביר חוק גיוס לא נענתה וספק אם זה יקרה, הורעפו עליהם מספיק תקציבים כדי שהדבר ישתלם. מיליארדים רבים הלכו לישיבות, למוסדות החינוך החרדיים, להגדלת תקציבי רווחה שנתח מרכזי מהם מגיע לחרדים, ועוד ועוד. המדינה ממשיכה לתחזק את המנגנון שמונע מצעירים חרדים להתגייס, לתרום למאמץ המלחמתי ולהקל על המילואימניקים. היא ממשיכה לכלכל את המנגנון שמחזיק את הילדים החרדים במערכת שלא מכינה אותם לשוק העבודה ולחיי פרנסה, ומביאה אותם להידרש בבגרותם לקופת הציבור.
ממשלה שביד אחת שולחת צווי 8, ביד שנייה מאשרת תקציבים מגזריים לאוכלוסיות שאינן מכבדות את הצווים הללו, וביד שלישית מובילה שורה של מהלכים שכל אחד מהם אולי מוצדק בפני עצמו, אבל היא מנהלת אותם בעדינות של פיל בחנות חרסינה, פוגעת נגד עצם הצדקתה בעת הזאת – שהיא כאמור המשך המלחמה. עד כמה נחוץ עכשיו גם להיאבק בראש השב"כ, גם לפעול לפיטורי היועצת המשפטית לממשלה, וגם להטיל בספק את הציות לפסיקת בית המשפט העליון ולרמוז לאפשרות של משבר חוקתי? מי שקורא לפשרות תקציביות קשות משום שהמלחמה צריכה לקבל עדיפות לפני הכול, שיתכבד וישים בצד גם שאיפות פוליטיות אחרות שלו, מוצדקות ככל שיהיו, כדי לשמור על אמון הציבור ועל הלגיטימציה שלו לפעול, שמצויה כבר בקצה התחתון שלה. עד כמה ממשלה יכולה לנהל כל כך הרבה חזיתות פנימיות ואז לפתוח בתמרון קרקעי מסיבי בעזה, ולצפות שאנשים יתייצבו בלי לשאול שאלות?
ההישג הגדול של התקציב הזה הוא בעיקר פוליטי. בעת המורכבת הזאת, הקואליציה הצליחה לא רק לשמר את עצמה אלא אפילו להתרחב. לפני שלושה חודשים, כל המפלגות החרדיות איימו שלא להצביע בעד התקציב אם לא יעבור חוק גיוס, ועכשיו – אין חוק גיוס ותקציב יש גם יש. בסך הכול נעשה ניסיון לצמצם את הגירעון ולא לעבור את הרף של 5%, גם במחיר קיצוצים רוחביים כואבים בממשלה כולה. אפשר לראות בכך סימן לאחריות תקציבית, גם אם כמו תמיד, ברגע האחרון יש לחצים וסחיטות. בכל מקרה, קשה לומר שמדובר בתקציב שנושא בשורה. אולי לא היה אפשר להביא בשורות בעת הנוכחית, כך שהתקציב הזה הוא לכל היותר הרע במיעוטו, אם כי גם על זה אפשר להתווכח.
חוק הגורל
בשבוע האחרון נראה ששר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופף לא מפסיק להתנצל. סערת הריקוד לצלילי "בשלטון הכופרים", שהניבה שתי התנצלויות, השכיחה מלב את הסערה הקודמת שבשלה נדרש יו"ר יהדות התורה להתנצל, שהתרחשה ימים ספורים בלבד קודם לכן. באירוע חרדי שהתקיים בשבוע שעבר בבית־שמש ציין גולדקנופף כי בחמש השנים הקרובות יתווספו לעיר בית־שמש כ־30 אלף יחידות דיור, ורובן ילכו למגזר החרדי. "גם מה שחשבו שיהיה לציבור הכללי – אז הוצאנו את זה באיזה שהוא דרך לציבור החרדי, לא על כל הדברים אפשר לדבר", אמר שר הבינוי והשיכון.
גולדקנופף לא הרחיב בדבריו, ובהמשך נאלץ להתנצל ולשגר הבהרה, אבל לכולם ברור מה יכול לעשות שר שיכון שבעיניו משאבי המדינה הם "קערה גדולה", כדי לסייע למצוקת הדיור של המגזר שהוא מייצג. בהגרלה השמינית של תוכנית הדיור הממשלתית "דירה בהנחה" (הגרסה המעודכנת של "מחיר למשתכן"), שהתקיימה לפני כשנה, כמחצית מהדירות הוצעו בבית־שמש, לאוכלוסייה חרדית. 2,175 יחידות דיור שמגיעות בהנחה ניכרת לרוכשים, הוצעו בעיר שהיא ברובה חרדית. בסך הכול כללה ההגרלה 4,741 דירות ב־14 יישובים, וגם חלק מהדירות האחרות נמצאו בריכוזים חרדיים כמו רכסים, אלעד וקריית־גת. גם בהגרלה התשיעית, שהתקיימה לפני כמה חודשים, מאות דירות הוגדרו מראש כמיועדות לציבור החרדי, כאשר גם דירות במקומות אחרים פתוחות כמובן לזכאים חרדים.
מבחינת גולדקנופף הוא עושה את תפקידו: לדאוג לציבור שלו, שבעיניו הוא "ממודר". בריאיון שערכנו איתו בערב חג הסוכות שאלנו על הטיית מכרזי "דירה בהנחה" לציבור החרדי. הוא השיב כי "בשנים 2015־2022 היו רק 4% בנייה לחרדים. צריך לתקן את זה. אין בנייה לחרדים בכלל, אין דירות עם מרפסת סוכה. בעבר לא נתנו כלום, אז היום בא שר – לא בגלל שאני חרדי – ונותן לציבור שהיה ממודר".
דו"ח מבקר המדינה מ־2023 קבע כי שיעור ההגרלות של מחיר למשתכן שהו מיועדות לציבור החרדים בשנים 2015־2021 היה גבוה ב־40% מחלקם באוכלוסייה, כ־10% מהדירות לעומת כ־7% שהיו ממשקי הבית. כל זה קרה עוד הרבה לפני שגולדקנופף נכנס למשרד השיכון.
כעת פועל משרד הבינוי והשיכון להאריך את התוכנית הזאת, שגולדקנופף הצליח להסיט, מעל השולחן ומתחתיו, לטובת ציבור בוחריו. בלשכתו מתפארים בכך ש־20% מהמכרזים מופנים לטובת חיילי מילואים, אבל מצניעים את העובדה ששיעור גבוה מאוד מהדירות האחרות מופנה לטובת הציבור החרדי, באמצעות מכרזים ייעודיים ל"צביון חרדי". גם מה שלא נכלל בהגדרה הזו הולך בפועל ליישובים חרדיים, ופתוח גם הוא לחרדים.
במשרד האוצר מתנגדים להארכת התוכנית בתנאים הנוכחיים, והשר סמוטריץ' הודיע כי "כל עוד השר גולדקנופף לא יעביר את דרישת שר האוצר להקצאת 50 אחוז מהתוכנית למשרתי המילואים, שום תוכנית לא תקודם". אלא שסמוטריץ' מציע לנו עוד מאותו דבר: גולדקנופף רוצה להעביר אל הציבור שהוא מייצג דירות בהנחה ששווייה מגיע למאות אלפי שקלים, ואילו סמוטריץ', שמייצג ציבור שעשה בשנה וחצי האחרונות מאות ימי מילואים, רוצה שההנחה הזאת תגיע לציבור שלו.
אותה מדינת ישראל שמעלה מיסים ומקצצת בשירותים הציבוריים, ממשיכה לחלק הטבות דיור בלי להסס ובלי לשאול אולי סדרי העדיפויות השתנו נוכח המלחמה, ואולי לאחר עשר שנות ניסיון עם התוכנית ההזויה הזו, שעורכת הגרלות כדי לחלק משאב ממשלתי ולא הורידה את מחירי הדיור בפסיק, הגיע הזמן לעשות לה סוף.
תוכניות ההגרלות בגרסאות שונות החלו בתקופת שר האוצר כחלון, ובעשור האחרון הוגרלו במסגרתן כ־130 אלף יחידות דיור. הנתונים שהצטברו מראים שמדובר בתוכנית בעייתית מאוד, בלשון המעטה. הכלכלן הראשי במשרד האוצר הראה כי באזורי הביקוש במרכז הארץ, מי שזכה בדירת מחיר למשתכן שילם מחיר הנמוך במיליון וחצי שקלים ביחס למחירי השוק החופשי; רבים מכרו אותה בהמשך, וגזרו קופון נאה. השכר הממוצע של זוכי הפרויקט, שכאמור העניק לזוכיו הנחת ענק על דירה, עמד על 36.3 אלף שקלים לחודש. אצל 30% מהרוכשים, לפחות אחד מבני הזוג עובד בהייטק, ורובם מתגוררים ביישובים מבוססים בשרון ובתל־אביב. לא בדיוק אוכלוסייה שזקוקה לסיוע מהמדינה, ויש להניח שהם היו יכולים לרכוש דירה גם בלי עזרה ממשלתית.
אחרי עשור אפשר כבר לקבוע שהתוכנית הזו, על שלל שמותיה וגלגוליה, איננה ממלאת את המטרה שלשמה נוצרה: להוריד את מחירי הדיור. כן, מי שמזלו האיר לו פנים וזיכה אותו בדירה בהגרלה, בהחלט הוריד לעצמו את מחירי הדיור. אבל בעבור כל האחרים, זה פשוט לא נכון. מחירי הדיור עלו בהתמדה בעשור האחרון. על פי מחקר של בנק ישראל, תוכנית מחיר למשתכן העלתה את מחירי הדירות במקומות שבהם שווקו באמצעותה דירות רבות. סביר למדי שמי שלא שפר עליו מזלו ולא זכה בהגרלה, נאלץ להתחרות על מספר דירות קטן יותר, ולכן המחיר שלהן עלה. במילים אחרות, כללי השוק החופשי חלים גם במקרה הזה. תוכנית מחיר למשתכן העלתה את הביקוש לדירות. גם זוגות צעירים שלא היו שוקלים לקנות דירה, ואולי היו גרים בשכירות כמה שנים כדי לצבור הון ראשוני גדול יותר, דוחקים את עצמם ולוקחים הלוואות מפה ומשם כדי לזכות בהזדמנות לקבל דירה בהנחה של כמה מאות אלפי שקלים. וכשהביקוש עולה, וההיצע ממשיך לדשדש – המחירים עולים.
הדרג המקצועי במשרד האוצר היה רוצה לראות את התוכנית הזאת מתבטלת, במיוחד נוכח המלחמה המתארכת והעלויות המצטברות. אבל גם אם היא תמשיך להתקיים, כדאי למקד אותה בעת הזאת באזורי עדיפות לאומית בפריפריה, בצפון ובדרום. אין סיבה אמיתית לתת הנחה למי שמבקש לקנות דירה במרכז הארץ, באזורי הביקוש. מי שיכולים להרשות לעצמם הון עצמי בעבור דירה במרכז הארץ, גם כזו שמגיעה בסבסוד ממשלתי, הם מלכתחילה בעלי הכנסה גבוהה מהממוצע, כפי שהנתונים מראים.
הורתה של התוכנית הזו בחטא, וכמו כל הטבה שיועדה מלכתחילה למעמד הביניים, בסופו של תהליך היא הצליחה להתגלגל למגזרים שאף אחד לא התכוון לצ'פר. כעת מבקשים במשרד האוצר להכניס קריטריון של "מיצוי כושר השתכרות" כדי לקבל את ההנחה הזאת. כי אם כבר עושים תוכנית כזאת, ואם כבר מעבירים מאות אלפי שקלים מכספי הציבור למספר מצומצם של משפחות – ראוי שזה יהיה בהלימה לשאר המדיניות הממשלתית, שמנסה להניע את הציבור החרדי לכיוונים של תעסוקה ופרנסה. הקושי לרכוש דירה הוא אחד האתגרים הבסיסיים של המשפחה החרדית, ולחץ בכיוון הזה עשוי להשפיע.
