רוצים להגר לארצות הברית? דונלד טראמפ רוצה לחטט בחשבונות שלכם ברשתות החברתיות. הנשיא האמריקני, שמוביל מדינות בדלנית, הכריז מלחמה על המהגרים.
בשנת 2018, במהלך הקדנציה הראשונה שלו, שאל הנשיא – שאף פעם לא התפרסם כאדם אנין או דיפלומטי במיוחד – "למה אנחנו מקבלים את כל האנשים האלה שמגיעים ממדינות שהן חורי ת**?". הציטוט הזה פורסם בוושינגטון פוסט ומי שהדליף את הדברים טען שטראמפ התייחס להאיטי ולמדינות אפריקה.
בתחילת הקדנציה השנייה שלו, חתם הנשיא על צו חסר תקדים שיאפשר לשלטונות ההגירה של ארצות הברית לבדוק את חשבונות הסושיאל של מי שמבקשים ויזה, בשם "הביטחון הלאומי". טראמפ קידם את ההצעה הזו, אבל אף אחד לא יודע כרגע מה עומד מאחורי ההכרזה ומה הסיכוי שתתממש.
אילו רשתות חברתיות ייבדקו? האם הבדיקה תוגבל לתקופה של מספר שנים או שתכלול את כל המידע? לא ברור. מה יגרום לארה"ב לשלול את הוויזה? גם הפעם, אין תשובה. ויש גם עניין טכני – טראמפ וידידו אילון מאסק רוצים לצמצם את מספר העובדים שמקבלים משכורת מהממשל. גם אם התקנות יעברו בקרוב – אין שום ודאות שיהיה מי שיישם אותן בפועל.
הסיפור הזה מציף לא מעט שאלות אתיות ומעורר דאגה אצל מומחים שעוסקים בזכויות האזרח. כולנו מסכימים שלארה"ב יש זכות ואפילו חובה למנוע מתומכי טרור להתיישב בה, אבל מה יקרה אם התנהגות תמימה – למשל תפילה במסגד – תתפרש בצורה שגויה אצל פקיד אמריקני, שלא מכיר את התרבות הערבית?
יש הרבה מאוד שאלות לגבי היוזמה של טראמפ, אבל ברור שמדובר בפיסה אחת בפאזל הרבה יותר גדול. לא מעט ממשלות מתייחסות אל הרשתות החברתיות כאל כר פורה שניתן ללקט ממנו מידע. סין, מדינה שלא בדיוק מקפידה על זוטות כמו זכויות אזרח, מתייחסת לאינטרנט כאל משאב ששייך למדינה. העליתם פוסט שיש בו ביקורת, אפילו מרומזת, על השלטון? זה עלול להיגמר במחיקה של החשבון שלכם ואפילו בחקירה משטרתית או במאסר.
סין מנהיגה גם "דירוג חברתי", שמתיימר לנטר את כל המידע שיש לממשלה על האזרחים. האלגוריתם מזהה ששתיתם יותר מדי אלכוהול? לא תוכלו לקבל הלוואה. אתם סובלים מחרדה? קחו בחשבון שהאח הגדול רואה הכל ושהמידע הזה יכול למנוע מכם להתקבל למשרה ממשלתית. אגב, אתרים רבים שכולנו מבלים בהם, למשל פייסבוק, טוויטר, גוגל ואפילו ויקיפדיה, פשוט חסומים בסין.
אם אתם מתגרדים בחוסר נוחות וחוששים מכך שהשלטון יכול לאסוף עליכם מידע אינטימי, אתם כנראה צודקים, אבל בהקשר הזה כדאי גם לזכור את הסיפור המזעזע אריק האריס ודילן קלבולד. האריס פרסם בלוג שבו תיאר פנטזיות אלימות, הנחיות להכנת מטעני חבלה ואפילו איומים מפורשים של תלמידים שהציקו לו בבית הספר – תיכון קולומביין בקולורדו.
המשטרה קיבלה דיווח על הבלוג, אבל הנושא טופל ברשלנות. ב-20 באפריל 1999 הגיעו האריס וקלבולד לבית הספר שלהם ופתחו במסע מטורף שבמהלכו רצחו 12 תלמידים ומורה אחת ופצעו 24 בני אדם. הטבח הפך לאירוע מכונן בתולדות ארה"ב. הוא קיבל מגוון רחב של אזכורים בשירים, ספרים, סרטים ומשחקי מחשב.
ומה קורה אצלנו? קהילת המודיעין של ישראל מנטרת באופן קבוע את הרשתות החברתיות. שירות הביטחון הכללי סיכל ככל הידוע יותר מאלפיים פיגועים, כמעט תמיד מתחת לרדאר וללא חשיפה. הפעילות הזאת מובילה לסיכולים רבים ומצילה חיים, אבל באופן טבעי היא לא הרמטית. מחבל שביצע פיגוע מחריד ביישוב נווה צוף, פרסם בפייסבוק צוואה שבה רמז על כוונותיו כשעה וארבעים דקות לפני שהגיע ליישוב ורצח שם שלושה בני משפחה.
אין ספק שממשלות חייבות לאסוף מידע על מנת לשמור על האזרחים שלהן, אבל נקודת הפתיחה הזאת עלולה להסתיים במדרון חלקלק – וזה עוד לפני שדיברנו על כך שמישהו יכול לגנוב או להדליף את המידע. לא קל למצוא את האיזון העדין בין שמירה על הפרטיות שלנו ברשתות החברתיות לבין הדאגה לשלום הציבור ולא בטוח שטראמפ – רוב הזמן פיל בחנות חרסינה – הוא האדם שיפעיל איזונים ובלמים שימזערו את הפגיעה בפרטיות.
הכותב הוא מנכ"ל חברת דוקטור לינקדאין
