היוזמה להדחת היועמ"שית, שהושקה רשמית בישיבת הממשלה ביום ראשון, גררה עיסוק מחודש במחלוקת איזו מין יועצת משפטית היא בהרב־מיארה. אם תדובבו את שרי הממשלה תשמעו סיפורים מסמרי שיער על הלעומתיות של הייעוץ המשפטי בתקופת כהונתה. מנגד, היועצת עצמה ואנשי צוותה משוכנעים עמוקות שהם נוקטים בשיטת "הייעוץ המאפשר", ומשתדלים ככל שביכולתם לאפשר לשרי הממשלה הנוכחית לממש את מדיניותם, גם נוכח אתגרים מורכבים.
אנשי היועצת מגבים בנתונים את תמונת העולם הזו, ומציגים שלל נושאים שבהם פעלו לסייע לממשלה, חלקם כאלו שיועצים משפטיים בעבר הקשו על קידומם. בין השאר הם מזכירים את פיתוח ההתיישבות ביו"ש, ניהול הלחימה בדרום ובצפון ועוד. הפער בין הנרטיבים גדול כל כך, שגם קלישאת "האמת נמצאת היכן שהוא באמצע" לא יכולה לתת לו מענה. האם מדובר ביועצת מאפשרת ככל הניתן, או שמא עו"ד גלי בהרב־מיארה היא היועצת הלעומתית ביותר שכיהנה בישראל?
השאלה הזו אינה בגדר חידה אקדמית גרידא. היא בעלת השפעה על עצם יכולתה של הממשלה לפעול להדחתה של בהרב־מיארה. סעיף 26 (א) להחלטת הממשלה משנת 2000 מונה ארבע עילות שרק אם אחת מהן מתקיימת ניתן לקטוע את כהונת היועמ"שית. הרלוונטית ביותר היא העילה הראשונה: "חילוקי דעות מהותיים וממושכים בין הממשלה ובין היועץ המשפטי", המונעים שיתוף פעולה יעיל. אם בהרב־מיארה אכן מתפקדת כיועצת לעומתית, הממשלה רשאית לכאורה להדיח אותה. מנגד, אם היא נוקטת בגישה עקבית של ייעוץ מאפשר, נשמט הבסיס מתחת עילת ההדחה.
רמז לפתרון ניתן השבוע בהחלטה קצרה שפרסמה שופטת בית המשפט העליון גילה כנפי־שטייניץ, 61 מילים בלבד אורכה. השופטת כנפי־שטייניץ היא שקיבלה לטיפולה כשופטת תורנית את שלל העתירות נגד פיטורי ראש השב"כ. אף שהיא איננה חלק מההרכב שידון בעתירות, הטיפול בהן עד למועד הדיון נותר בידיה. עם הגשת העתירות הראשונות הוציאה השופטת צו ארעי המונע את כניסת החלטת הממשלה לתוקף עד לקבלת החלטה אחרת, והורתה לצדדים להגיש תגובה לבקשת העותרים להוציא צו ביניים בעתירה. היועצת המשפטית לממשלה, שקיבלה את הצו הארעי, לא הסתפקה בהעברתו לראש הממשלה כמות שהוא. לנוסח הצו הוסיפה היועצת פרשנות משלה, וקבעה כי הצו אינו אוסר רק על החלפה בפועל של ראש השב"כ, אלא גם על כל צעד שמקדם את ההחלפה. לשיטתה, "חל איסור לבצע כל פעולה לקידום מינוי של ראש שב"כ חדש או מינוי ממלא מקום, לרבות קיום ראיונות לתפקיד", כתבה בהרב־מיארה לנתניהו.
האם זו באמת הפרשנות הנכונה לצו הארעי שפרסמה השופטת? ביום שני השבוע הגישה הפרקליטות בשם היועמ"שית תגובה ראשונית מטעמה לבקשה להוצאת צו ביניים להקפאת פיטורי ראש השב"כ. בתגובה ביקשה היועצת לדחות בשבוע וחצי את הגשת תגובתה המפורטת בנושא, ובמקביל להאריך את הצו הארעי האוסר על הוצאת הפיטורין לפועל עד לדיון בעתירה, ב־8 באפריל. אלא שהיועמ"שית לא הסתפקה בכך. בסעיף 10 לתגובה "נשתלה" כביכול באגביות פרשנותה של לצו הארעי, ולפיה "אף אין מקום לאפשר את תחילת תהליכי הבחירה והראיונות של ראש שירות חדש או של ממלא מקום, שיש בה כדי לקבוע עובדות בשטח בטרם ניתנה החלטת בית המשפט הנכבד, באופן שיפגע ביציבותה של המסגרת הארגונית ההיררכית של שירות הביטחון הכללי".
למחרת פרסמה השופטת כנפי־שטייניץ את החלטתה הקצרצרה הנ"ל. היא קיבלה את בקשת היועמ"שית להאריך את הצו הארעי, ואף לדחות את מועד הגשת התגובה. מה שהיא לא קיבלה הוא את פרשנות היועצת לצו. "לא ראיתי להרחיב את היקף הצו לבקשת היועצת המשפטית לממשלה", כתבה כנפי־שטייניץ, ובכך הבהירה שבעיניה עמדת היועצת איננה "פרשנות" לצו שנתנה אלא הרחבה שלו.
קשה להאמין שמשפטנית מנוסה כמו בהרב־מיארה לא הבינה בעצמה שהפרשנות שנתנה לצו הארעי מהווה הרחבה משמעותית מאוד שלו. ודאי שזה אינו "ייעוץ מאפשר", כזה שמטרתו לעשות הכול כדי לתת לממשלה את הכלים לממש את מדיניותה בגבולות הדין. מדיניות הממשלה, כפי שבאה לידי ביטוי בהחלטה שהתקבלה פה אחד, היא לפעול להחלפת ראש השב"כ. מה שביקשה בהרב־מיארה הוא לא לאפשר את קידום המדיניות הזו ככל הניתן, אלא להכשיל אותה. כיצד מיישבים את ההתנהלות הזו עם הדגל של "ייעוץ מאפשר" שבו מנופפים היועצת ואנשיה?
היועצת המשפטית לממשלה נכונה לסייע לממשלה בנושאים רבים. אנשיה משתדלים באמת ובתמים לתת "ייעוץ מאפשר" שמותח את גבולות המותר מבחינה משפטית ככל הניתן. ואולם, בכל מקום שבו היועצת מזהה דבר־מה שנתפס בעיניה לא כמדיניות לגיטימית אלא כחלק ממאבק של הממשלה ברשויות השלטון האחרות, היא זונחת לחלוטין את הגישה המאפשרת. לגישתה, בכל מקום שבו הממשלה מבקשת להרחיב את מוטת השליטה שלה, תפקידה כיועצת הוא לבלום את המגמה. כך קרה שבשורת מקרים הציגה היועצת עמדה לעומתית לממשלה הרבה יותר מזו שהתקבלה על ידי שופטי בג"ץ.
בין אם תומכים בעמדת הממשלה ובין אם מסכימים דווקא לעמדתה של היועצת המשפטית, קשה שלא לראות כאן את אותם "חילוקי דעות מהותיים וממושכים", שעליהם דיברה החלטת הממשלה. חילוקי הדעות הללו תחומים אולי לסוג מסוים של נושאים, אך ככל שחולף הזמן, הפגיעה ב"שיתוף הפעולה היעיל" בין הממשלה ליועצת הולכת ומתחדדת, בין השאר משום שרפורמה מהותית במערכת היחסים בין רשויות השלטון היא עוגן מרכזי בסדר היום של הממשלה והקואליציה; לא עוד פרט, סעיף אחד מני רבים. רבים משרי הממשלה הנוכחית ומחברי הקואליציה מאמינים שלעת הזאת ממש הגיעו למלכות, ובלי להביא שינוי בתחום הזה אין טעם להמשך קיומן. כאשר מולם ניצבת יועצת שרואה את העשייה בתחום כבלתי לגיטימית, התוצאה היא עימותים בלתי פוסקים וחוסר אמון שהולך ומעמיק.
באופן אירוני משהו, התייצבותה הנחרצת של היועמ"שית לצד ראש השב"כ במניעת הדחתו, מסייעת לממשלה לבסס את העילה להדחתה שלה. עמדתה הקיצונית וההתעקשות לפעול להכשלת מהלכי הממשלה, מעידות כאלף עדים על אובדן היכולת לקיים שיתוף פעולה יעיל בין עו"ד בהרב־מיארה ובין הממשלה המכהנת.
