ישנן עדויות גוברות לכך שחמאס מתכונן לקבל עסקה שדחה לאחרונה – כזה שיבטיח את שחרורם של כמה מספר חטופים, חיים ומתים, בתמורה להפסקת אש זמנית, שחרור אסירים פלסטינים, הגדלת הסיוע ההומניטרי לרצועה ומסגרת מחודשת למשא ומתן רחב יותר. מה השתנה?
ישנם מספר גורמים שהתלכדו יחד כדי ללחוץ על חמאס לחשב את עמדתו מחדש.
שליטה במשאבים = שליטה בתושבים
ראשית, צה"ל הפתיע את חמאס עם טקטיקות חדשות ויעילות יותר בשדה הקרב. ארגון הטרור, שלא היה מוכן לחידוש הלחימה מצד ישראל ולא הצליחה להסתגל לכך מספיק מהר, זקוק לזמן ומקום כדי להתארגן מחדש. הפסקת אש תביא לו בדיוק את זה – פסק זמן מבצעית כדי להתארגן מחדש.
שנית, אחיזתו של חמאס בשלטון בעזה תלויה בשליטתו על חלוקת הסיוע והאספקה שלו ברצועה. כידוע, ארגון הטרור ניצל במשך המלחמה כולה את המשאבים ההומניטריים כדי לבסס את סמכותו על העזתים, על ידי תגמול נאמנות והענשת התנגדות. עסקה תאפשר את חזרת זרימת הסיוע פנימה, דבר שיסייע לחמאס לשמור על יציבות פנימית ולגייס לשורותיו מחבלים חדשים מקרב האוכלוסייה.
שלישית, הלחץ החיצוני הולך ומתעצם. לפי הדיווחים, מצרים וקטאר דוחקות בחמאס להסכים לעסקה. מאחורי הלחץ המחודש שלהן עומדת השפעתו של ממשל טראמפ, שגרם להן להבין שהמשך המלחמה מערער אינטרסים אסטרטגיים רחבים יותר של ארצות הברית.
הסיבה הרביעית – ואולי המשמעותית ביותר עבור חמאס – היא התסיסה ההולכת וגוברת בתוך עזה עצמה. הפגנות נגד ארגון הטרור התעצמו בשבועות האחרונים, כאשר מה שמזינים אותן הם התסכול מהמלחמה, מצוקה כלכלית ודיכוי. ישנן אינדיקציות לכך שמחאות אלו אינן אורגניות לחלוטין, כאשר ייתכן שהן מונעות על ידי שחקנים זרים המבקשים לשבור את השליטה של הארגון. לחמאס יש תמריץ ברור לקנות זמן ולחסל את האיומים הפנימיים האלה לפני שהם יגיעו לכדי כדור שלג שלא ניתן יהיה לעצור.
רווחים מול מחירים
מנקודת המבט של ישראל, הסכמה לעסקה הזמנית הזו מגיעה עם חשבון משלה – מספר יתרונות, אבל גם סיכונים ניכרים.
בצד החיובי, שחרור חטופים ממלא את אחת ממטרות המלחמה העיקריות. כל ישראלי שהובא הביתה, במיוחד חי, מייצג ניצחון. בנוסף, העיתוי עשוי לשרת את האג'נדה הפנימית של ראש הממשלה בנימין נתניהו. לאחר שהממשלה כבר ביצעה מספר מהלכים שהתקבלו בהאדה בימין ובקול מחאה רמה בשמאל – כולל פיטורי ראש השב"כ, תהליך להדחת היועמ"שית, התקדמות ברפורמה המשפטית והעברת תקציב המדינה – לנתניהו יש כעת יותר מרחב פוליטי לנוע לכיוון המרכז. הפסקת אש שתבטיח שחרור חטופים נוספים ודאי תעזור להרגיע מעט את המחאות משמאל ותתרום ליציבות פוליטית.
יתרה מכך, עסקה תהווה הזדמנות ליצור הפרדה בין המפגינים המתמקדים בחטופים לבין מפגינים בעלי אג'נדה אנטי-ממשלתית רחבה יותר. נתניהו יכול למסגר את העסקה כצורך הומניטרי, תוך הפניית אצבע מאשימה כלפי אלו שהשתמשו בסוגיית החטופים כדי לעורר התנגדות פוליטית רחבה יותר לממשלה.
אבל המחירים אמיתיים גם כן. הפסקת אש תקטע את המומנטום הצבאי של ישראל, ותאפשר לחמאס להתחמש ולהתארגן מחדש. זה עשוי גם לאותת על "בגידה" בעזתים שהחלו להתקומם נגד חמאס, תוך סיכון אישי עצום לחייהם. הסכם עלול להרוס לחלוטין את המומנטום שלהם, בדיוק כאשר סדקים מתחילים להופיע בשליטה הפנימית של ארגון הטרור.
בקיצור, ההחלטה לקבל את ההסכם המצומצם הזה – הן מצד חמאס והן מצד ישראל – נולדה לא משינוי עקרוני, אלא ממציאות אסטרטגית מתפתחת. עבור חמאס, זו הזדמנות לשרוד. עבור ישראל, מדובר בהימור שהצלת חיים היום לא תעלה בחיים אחרים מחר.
