⇐ הנה משהו מוזר: למרות כל הדרמה במזרח התיכון, מחיר הנפט לא חצה את רף ה־90 דולר לחבית.
מוזר, לא? לפי כל היגיון, כאשר האזור המספק כשליש מהנפט העולמי נמצא בתסיסה, המחירים אמורים לזנק. אבל הנה אנחנו, בתחילת 2025, ומחירי הנפט מתנהלים בעצלתיים סביב 65 או 70 דולר לחבית. מאחורי התופעה הזאת עומד משולש כוחות שמעצב את שוק האנרגיה באופן שונה לחלוטין משהכרנו בעבר.
1 .בקודקוד הראשון נמצאת ערב הסעודית. הממלכה ששלטה ביד רמה בשוק הנפט העולמי במשך עשורים מוצאת את עצמה בעמדה מורכבת. הנתונים הכלכליים לא טובים: הגירעון התקציבי הגיע ל־3 אחוזים מהתוצר בשנת 2024 (כ־30.8 מיליארד דולר), לאחר גירעון של 1.2 אחוזים ב־2023 (ובעקבות עודף תקציבי חריג של 2.5 אחוזים ב־2022 – שנה של מחירי נפט גבוהים במיוחד). הציפיות לעשור הבא הן שהגירעון ינוע באותה הסביבה, כ־3 אחוזים בשנה.
הגירעון הכרוני אינו מקרי. סעודיה נתונה בעיצומו של חזון 2030 השאפתני של מוחמד בן סלמאן, שנועד להפחית את תלות הממלכה בנפט. אבל המפעלים הרבים הכלולים בחזון דורשים מחירי נפט גבוהים כדי לממן את עצמו. כל הערים החדשניות ומיזמי הנדל״ן דורשים מימון במאות מיליארדי דולרים. לפי הערכות קרן המטבע הבינלאומית, כדי לאזן את תקציבם זקוקים הסעודים למכור את הנפט שלהם במחיר של 80–88 דולר לחבית; יש הערכות גבוהות אף יותר, עד 96.2 דולר לחבית. הסעודים היו שמחים להעלות את המחיר. אבל יש להם בעיה – הג׳ינג׳י בבית הלבן.
2. בקודקוד השני ניצבת ארה״ב בהנהגת דונלד טראמפ. המדיניות האמריקנית ברורה: "אמריקה תחילה" בתחום האנרגיה, עם שאיפה לשליטה עולמית בתחום. אבל במבט מעמיק מתגלה פרדוקס מעניין. מצד אחד טראמפ מצהיר על תמיכה בתעשיית האנרגיה האמריקנית, ומצד שני הוא פועל באופן עקבי להורדת מחירי הנפט – למשל באמצעות לחץ על אופ"ק כדי שתגדיל את התפוקה.
מזכיר האנרגיה כריס רייט היטיב לנסח את הגישה: "יותר אנרגיה במחירים נמוכים יותר". אלא שהתעשייה האמריקנית, ובפרט יצרני הפצלים, זקוקים למחירים גבוהים מ־60 דולר לחבית כדי לפעול ברווח. מתחת ל־50 דולר ההפקה צפויה להצטמצם בחדות. הממשל גם נוקט צעדים שמקשים עוד יותר על התעשייה: מכסים של 25 אחוזים על יבוא פלדה, שהיא חומר גלם חיוני לקידוחים, וקיצוץ בכוח האדם הפדרלי שאמור לאשר קידוחים חדשים.
3. בקודקוד השלישי, המפתיע ביותר, ניצבת איראן. למרות הסנקציות הבינלאומיות, איראן ממשיכה לייצא נפט, בעיקר לסין. היא עושה זאת בהנחה ניכרת של 10–15 דולר לחבית ביחס למחירי השוק. זוהי פשרה לא אידיאלית בשביל האיראנים – כדי לאזן את התקציב שלהם הם זקוקים למחיר של 124 דולר לחבית, רמה דמיונית במציאות הנוכחית. ובכל זאת, ההסדר הזה מאפשר לאיראן להישאר רלוונטית בשוק ולהזרים הכנסות לתקציב המדינה.
מסביב למשולש
המשמעות של המשולש היא יצירת "כלוב" למחירי הנפט: הם יכולים לרדת או לעלות בטווח מוגבל יחסית, אלא אם יהיה שינוי דרמטי – למשל תקיפה איראנית נגד סעודיה, או קריסה של תעשיית פצלי השמן בארה״ב. לחצי טראמפ להורדת מחירים, לצד האופציה האיראנית הזולה והאטה בצמיחת הביקוש הסיני, מקזזים את הלחצים הגיאופוליטיים להעלאת מחירים.
בפריפריה של המשולש נמצאת סין, צרכנית האנרגיה הגדולה בעולם. סין סובלת מהאטה כלכלית, שמביאה לביקוש מתון יותר לאנרגיה, וביקוש נמוך פירושו מחיר נמוך. סין גם מנצלת את מעמדה כדי ללחוץ על הספקים שלה: היא קונה נפט איראני בהנחה, מתמקחת עם הסעודים, ומגיבה למכסים אמריקניים בהטלת מכסי נגד על גז טבעי אמריקני.
מה המשמעות לישראל? בתור יבואנית אנרגיה שיש לה גם פוטנציאל יצוא גז, ישראל מושפעת משתי המגמות. מצד אחד, מחירי אנרגיה נמוכים פוגעים ברווחיות של מאגרי הגז הישראליים ובכדאיות של הסכמי היצוא. מצד שני, התעשייה והצרכנים נהנים מאנרגיה במחיר נמוך. אולי הגיע הזמן שממשלת ישראל גם תשקיע בתעשיית אנרגיה כחול־לבן באמצעות הסרת חסמים רגולטורים?
