ועידת ירושלים בנושא אנטישמיות שנערכה בשבוע שעבר הוחרמה על ידי מספר משתתפים בינלאומיים שפרשו בגלל נוכחותם של "פופוליסטים" ממפלגות אירופיות אותם כינו "ימין קיצוני". המחרימים טענו שהמפלגות הללו עצמן מפגינות אנטישמיות.
מארגן הכנס, השר לענייני התפוצות והמאבק באנטישמיות, עמיחי שיקלי, איחד שורות עם "חוזרים בתשובה" שכאלה, כי הוא מבין שבניגוד לרוב הזרם הפוליטי האירופי, הם תומכים חד-משמעית בישראל ומתמודדים עם אנטישמיות על ידי קריאת האסלאם הקיצוני ובריתו עם השמאל. נראה שלמי שפרשו מהוועידה אין בעיה לחלוק פלטפורמות עם האנטישמים ושונאי ישראל שמהווים חלק גדול מהשמאל המרכזי.
להפסיד לפני שהמשחק התחיל
מאז הטבח ב-7 באוקטובר והמלחמה שלאחריה, חל צונאמי של שנאה רצחנית נגד ישראל והעם היהודי, שדבקה במקומות רבים ברחבי העולם. הסרטן האידיאולוגי הזה פשט גרורות ברחבי המערב וכעת הוא נורמטיבי בקרב חלקים נרחבים של האינטליגנציה והאליטות התרבותיות והפוליטיות.
כפי שכתבתי בספר החדש שלי, The Builder’s Stone (אבן הבנאים), זהו משבר ציוויליזציה עבור המערב. התגובה שלו ל-7 באוקטובר דחתה את הרציונליות, המצפון והצדק בחברה שבילתה יותר מחצי מאה בפירוק הקודים התרבותיים שהעניקו לה רציונליות, מצפון וצדק מלכתחילה.
חלק מיהודי התפוצות אומרים לעצמם שהאנטישמיות תמיד הייתה איתנו, שהם בטוחים מספיק בתוך הבועה הקהילתית שלהם ושאם הם יורידו את הראש – הסכנה בסופו של דבר תעבור. בכל דור נסוגו היהודים לתוך הפנטזיות הללו, רק כדי לזהות את הסכנה מאוחר מדי. יהודים צריכים להתעורר ולשנות את ההרגל שדבק בהם מזה מאות שנים. הם חייבים לפעול באופן ישיר ויזום עם העולם החיצון ולקחת את המאבק למגרש של האויב.
עליהם לנטוש את העמדה הרגילה שלהם להתגונן מפני התקפות המערב. לשחק הגנה פירושו להפסיד את הוויכוח לפני שהוא התחיל, משום שנכפה עליהם להילחם על הקרקע הבוגדנית שהוגדרה על ידי האויב. במקום זאת, עליהם לתפוס את היוזמה על ידי עימות חזיתי עם הכוחות התרבותיים המניעים את הרוע הזה.
מאחורי חלק ניכר ממנו עומדים שחקנים גלובליים מרושעים כמו המשטר האיראני, האחים המוסלמים והשמאל המהפכני שמטרתם להשמיד את המערב. המנגנון העיקרי, לעומת זאת, היה תמיכה בפלסטיניות, הגורם המובהק של כל המעמדות הליברלים והשמאלי של המערב.
מה יעשו היהודים
העולם היהודי מעולם לא התמודד איתם ברצינות. הוא אמנם התמקד בכל מקרה לגופו, פעם אחר פעם, אבל הוא מעולם לא ערער על הפתולוגיה הבסיסית שמניעה את כולם. אז הוא מוחה נגד צעדים שננקטו על ידי האו"ם, בתי הדין בהאג, ארגונים לא-ממשלתיים זדוניים כמו אמנסטי אינטרנשיונל או ארגון Human Rights Watch, נגד התקשורת האנטי-ישראלית הממסדית או המוסר הכפול הכרוך במצעדי שנאה פרו-חמאסיים. הוא גם מזהה את חמאס כבעיה. אבל המניע האמיתי הוא העניין הפלסטיני כולו, שמבוסס על אג'נדה תיאולוגית אסלאמית מפורשת להשמיד את ישראל ולחסל את כל היהודים.
מה שהעולם היהודי צריך לעשות, זה להאשים את המערב על שיתוף הפעולה עם האג'נדה הזו, באמצעות תמיכתו במטרה הפלסטינית ההיא. הוא צריך לצעוק מכל גגות הבניינים שלמעשה כל מה שמספרים לציבור על ישראל והערבים על ידי ממשלות, כלי תקשורת, ארגונים לא-ממשלתיים והאו"ם הוא שקר – כי כל העניין של פלסטין הוא שקר – מתחילתו ועד סופו.
הוא צריך לספר לאנשים עובדות שהם מעולם לא שמעו, או שנאמרו ושהם כמעט לא מודעים להן. עובדות כמו שהיהודים הם לא רק בני דת אלא גם האומה העתיקה ביותר בעולם. שהיהודים הם העם היחיד שארץ ישראל הייתה עבורו ממלכתם הלאומית. שהם זכאים על פי החוק הבינלאומי לארץ ישראל, כולל "הגדה המערבית" ורצועת עזה.
הוא צריך להכריז בקול שאין דבר כזה "עם פלסטיני", מושג שהומצא בשנות ה-60 על ידי מנהיג ארגון השחרור הפלסטיני ויליד מצרים, יאסר ערפאת, בעזרת ברית המועצות. שרוב ה"פלסטינים" של היום צאצאי ערבים ממדינות שכנות שהגיעו לארץ ישראל שלפני הקמת מדינת ישראל, במהלך שנות ה-20 וה-30, כדי ליהנות מהשגשוג שהביאו היהודים השבים.
הוא צריך להאשים את המערב על שעזר לעורר אנטישמיות רצחנית באמצעות הפצת השקר לפיו ישראל היא התוקפן באזור בכך שהוא מונע מהפלסטינים תביעה חוקית על הארץ – זכות שמעולם לא הייתה להם. שבאמצעות תמיכה בפלסטינים, ליברלים מערביים תומכים בקולוניאליסטים שרוצים לכבוש מדינה של עם אחר. שבדרישה לסלק את ה"מתנחלים" הישראלים משטחי המחלוקת של יהודה ושומרון, הליברלים המערביים דורשים את הטיהור האתני של כל היהודים ממדינת פלסטין שהם רוצים ליצור.
הוא גם צריך להראות להם שהם תומכים באנשים שמלמדים את ילדיהם לרצוח יהודים, שעושים דמוניזציה ליהודים עם דימויים נאציים, ומונהגים על ידי אדם – מנהיג הרשות הפלסטינית אבו מאזן – שסוגד לחאג' אמין אל חוסייני – המופתי של ירושלים שחתם על הסכם עם היטלר להשמדת היהודים.
היהודים צריכים גם לומר למערב שמתחת לאנטישמיות הערבית הפלסטינית, מסתתרת האנטישמיות האנדמית של העולם המוסלמי כולו, המעניקה השראה למשטר האיראני והאחים המוסלמים, שגם הם מעורבים במלחמת כיבושים נגד המערב. יהודי התפוצות יהיו בטוחים רק אם המערב יחליט לעצור את עצמו מלרדת מקצה הצוק התרבותי שאליו הוא גולש במהירות הולכת וגוברת.
לא טורחים להתמודד
אבל זה מדהים שלאורך 17 החודשים הנוראיים האחרונים הללו, העולם היהודי לא טרח התמודד בפומבי עם השקרים היסודיים וההטעיות המעודדים כל כך הרבה מהיחס של המערב לישראל ולעם היהודי.
זה נובע בחלקו משום שמספר מדהים של יהודים אינם יודעים בעצמם את האמיתות הללו על בני עמם ועל ההיסטוריה שלהם, בין אם משום שהם חסרי מושג בשנאת יהודים אסלאמית – או, גרוע מכך – החלו להאמין בעצמם לרבים מהשקרים הללו, התפתחות טרגית שהפכה את חלקם לאויבים הקטלניים ביותר של ישראל והפכה את החזית האנטישמית של ארצות הברית לחזית האנטישמית הגלובלית.
מדינת ישראל עצמה נכשלה גם היא להתמודד עם השקרים הבסיסיים הללו. היא מעולם לא אמרה שהעניין הפלסטיני הוא כשלעצמו רע במהותו. היא לא מסבירה שנוכחותה בשטחים השנויים במחלוקת מוצדקת על פי משפט הבינלאומי. ולמרות שהיא מנסה להשוות את חמאס לדאעש, היא לא מצהירה שהיא נלחמת בכיבוש אסלאמי ששורשיו בשנאת יהודים תיאולוגית.
זה נובע, בין השאר, מרגשות יהודיים מולדים של פגיעות והתקרבנות. זה נובע גם מההתמקדות ההכרחית במלחמות הפיזיות שישראל צריכה להילחם ללא הפוגה, ומחוסר התפקוד הקיצוני של המערכת הפוליטית הישראלית. אבל זה קורה גם בגלל הגישה הישראלית שזה לא שווה את הטרחה, כי המערב בכל מקרה אנטישמי ללא תקנה. וישנה גם דעה לפיה אלו שבחרו לא לגור בישראל – יהודי התפוצות – הציעו את מיטתם ולכן כעת עליהם ללון בה.
אז מה שווה ועידת האנטישמיות בירושלים, עם נאומים נלהבים על האנטישמיות שכילתה את העולם החופשי, כשישראל והעם היהודי כל כך נכשלו לעשות את מה שצריך כדי להילחם בה?
