על מפלגת העבודה להציל את עצמה מפני היו"ר הנבחר שלה אבי גבאי. אין מנוס! כפי שהדברים נראים ברגע זה מנהיגותו מוליכה את המפלגה עטורת ההישגים וההיסטוריה שלה ושל מנהיגיה – לעברי פי פחת. מעולם לא הייתה המפלגה הזו בשפל חמור יותר ומאיים יותר מזה שהיא נמצאת בו היום.
סקרי השבוע האחרון אינם חד פעמיים ואין בתוצאותיהם מקריות. יש כאן התפתחות שלילית ועקבית במעמדו ובחוסר ההתלהבות של הציבור ממנהיגה – יכול גבאי להיאחז בקש ולטעון כי 12 מנדטים או אפילו 10 מנדטים אינם גרועים בהרבה מתוצאות הבחירות שהיו בעת ששלי יחימוביץ הובילה את המפלגה. על כך יש להשיב כי גם שלי הוכיחה כי לא הייתה ראויה מעולם להוביל את מפלגת העבודה ואף כי כך היא הביאה תוצאה פחות נוראה והרסנית מזו המסתמנת בעידן גבאי.
המתבונן בסקר ערוץ 2 של הטלוויזיה שפורסם בתחילת השבוע צריך היה לשים לב היטב ובמיוחד ל-4% בלבד מקרב כלל הנסקרים, אשר רואים בגבאי מועמד ראוי להיות ראש ממשלה… משמעות הנתון הזה היא שגם רוב התומכים (מקרב הנסקרים) במפלגת העבודה אינם רואים בו ראוי לתפקיד זה.
יש שתי דרכים לטפל בסיטואציה זו שהיא בגדר אסון: האחת, להחליט במהירות במוסדות המפלגה להזיז את גבאי מתפקידו ולהחליפו במועמד אחר. המועמדת המידית והמוצעת כאן להחליפו מקרב חברי הסיעה בכנסת היא ציפי לבני. האפשרות השנייה היא לקיים הליך בחירה מהיר של מנהיג אחר. אני סבור שטוב יותר לבחור בהחלטה המושכלת והדחופה להעביר את השרביט ללבני ולהימנע מקרבות פנימיים מיותרים. אמנם לבני אינה חברת מפלגת העבודה, אולם היא חברת "המחנה הציוני" יושבת ראש האופוזיציה והיא ממילא מספר שתיים ברשימה לכנסת הבאה (מוסכמת על גבאי), כל שיש לבצע הוא הצרחה לצורך קביעתה כמנהיגת המחנה הציוני וכמועמדת מטעמו לראשות הממשלה. אין כאן הדחה, יש כאן הצרחה.
לבני נהנית ממעמד, הערכה ציבורית ואהדה במרכז המפה הפוליטית – עשרות מונים יותר מאשר גבאי. ניסיונה המדיני והמיניסטריאלי אינו מוטל בספק וודאי כי מועמדותה כמנהיגת המחנה במרכז ובשמאל טובה משל גבאי לא רק בסקרים עתידיים אלא קונסיסטנטית גם בסקרים הנערכים בחשאי כעת. היותה של לבני אישה תשדר חוזקה בלתי מבוטלת של המחנה הציוני ותזמין תמיכה של ציבורים גדולים ולא רק של ציבורים פמיניסטיים.
משיחות עם חלק מחברי הכנסת אני למד שהייאוש שפשה בסיעה ובמפלגה – חוצה גבולות ויריבויות אישיות. למעלה ממחציתם יודעים כי לא ישובו לכנסת בהנהגתו של אבי גבאי. לא רק שהם אישית ייעדרו מהכנסת, אלא שבשיטת הבחירות הפנימיות במפלגת העבודה לא יהיו נציגים לסקטורים כמו מושבים, קיבוצים, ערבים, דרוזים, שכונות ועולים. לסיעה שתהיה בכנסת בעידן גבאי ישתרבבו בקושי רב ידידתו שלי יחימוביץ יריבו עמיר פרץ (הראוי גם הוא להנהיג אותה – אך לא נבחר) ועוד 5- 4 חברי כנסת .. האם לבית היהודי היינו? לישראל ביתנו דמינו?
כותב שורות אלו היה חבר בסיעה בת 44 חברי כנסת ממפלגת העבודה בעידן יצחק רבין! אוי לה לאותה בושה של סיעה חד ספרתית. זו עלולה להיות בשורת החיסול שלה.
מפלגת העבודה ידועה כשולפת סכינים ועורפת פוליטית את ראשיהם של מנהיגיה אחרי בחירות. ובכל זאת, למען הישרדות מפלגת העבודה ומפעלה הלאומי ישראלי אני מציע לעשות את זה מיד וללא דיחוי לפני הבחירות הקרבות שמא יהיה מאוחר מדי.
