סוף־סוף, אחרי תשע שנים ארוכות וציפייה דרוכה, מגפה עולמית אחת ומלחמה עקובה – שלמה ארצי הוציא אלבום חדש, ״אותיות נחמה״ שמו. אני זוכר היטב את היום ההוא בחודש אדר לפני תשע שנים. הלכנו צביקה ואני אחרי הברית של הבן של בובו לתו השמיני ברחוב שמאי בירושלים. האלבום ״קצפת״ יצא באותו יום, ואני כמובן הייתי הקונה הראשון שלו בסניף. משם נסענו לישיבה וחיפשנו ברחבי הפנימייה מערכת סטריאו שיש בה גם כונן לדיסקים. בסוף מצאנו אחת בחדר הנטוש של גולדברג, חיברנו אותה לשקע, דפקנו עליה כמה דפיקות ובהתרגשות קרענו את הניילון. וככה, במשך שעה ומשהו הקשבנו לשירים החדשים, וכשהגענו לשיר האחרון לחצנו שוב פליי ושוב נתנו למערכת כמה חבטות ושוב שמענו את כל האלבום עד סופו.
מאז עברו שנים. התו השמיני נסגר, היומיום של צביקה ושלי השתנה לבלי הכר, הבן של בובו כבר בן תשע. אבל שלמה ארצי תמיד שם. מתנגן לנו ברקע של החיים. ואפילו שאנחנו סוג של קהל שבוי, יש איזו דריכות מוזרה כשיוצא אלבום חדש לשלמה ארצי. יש איזה חשש מאכזבה, איזה פחד קטן שהחוויה לא תצליח לשחזר את עצמה. ובאמת, בבוקר שיצא ״אותיות נחמה״ מצאתי את עצמי דוחה את ההאזנה, למרות שמאוד רציתי. מין דיסוננס שקשה להסביר. בסופו של דבר נכנסתי לחדר, תחבתי את האוזניות והתמסרתי ל־15 השירים החדשים. הקשבתי להם בזה אחר זה לפי הסדר וכשהסתיימה הרצועה האחרונה נשמתי לרווחה. שלמה עשה זאת שוב. אז הנה, מסע קצר של האזנה מודרכת בתחנות המשמעותיות ביותר עבורי באלבום. שורה־שתיים על כל שיר. זווית אישית וציטוטים נבחרים.
אותיות נחמה – אסוציאטיבית אני נזרק ל״אותיות נשמה״. זהו שיר לעיצומה של מלחמה. שיר תוהה, שואל ומקווה. והשורה המאוד אופיינית מבחינה תחבירית: ״האם הגיוני שמה שקרה לא יחזור? / נתעורר מחלום, נשב ונשתה קפה רק שחור״.
כשהכול יתבהר – שיר ששלמה כתב והלחין לריטה אי שם בתחילת שנות האלפיים ויצא באלבומה ״חמצן״. הלחן זהה, הטקסט היפהפה מעט שונה ובמקום ״כשהכול יתבהר המלך ייפול״ אצל ריטה, שלמה שר ״כשהכול יתבהר החושך ייפול״. יהיו שיגידו שזה אולי אותו הדבר? אולי.
היה לי אותך – פרק נוסף בסיפור ששלמה מספר כבר שנים. הייתה מישהי, עכשיו היא איננה ומי יודע לאן הלכה ואיפה היא. ״ככל שהעולם השתנה, השתנתה לי המציאות / בניתי את עצמי מרגעי הבנה ורגעי מודעות / זה אבא שלי, תכירי, זאת אמא שלי / רוקדים חתונה, אולי גירושין, אולי שוב ילדות?״ טקסט שהוא שלמות.
פעם פם פם – שיר שדלף פעם ליוטיוב בעיבוד אחר. כמו בשירים טובים יש בו קפה וסיגריות וניו־יורק ותל־אביב ואפילו את נתן יונתן. שלמה תמיד אהב משוררים ונעשה בעצמו אחד כזה. אל תתווכחו איתי.
מישהו חושב עליך – השיר ששמעתי הכי הרבה פעמים ומיד ידעתי שזה יהיה השיר ״שלי״. איך ידעתי? כי בכיתי בהאזנה הראשונה אפילו שהוא לא שיר מבכיא. פשוט יש בו את כל הרכיבים שהופכים אותו לשיר ״שלמה ארצי״ מובהק. ומשחק המילים ״זה יבוא כבר מחר כשתחזור בעזרת השם שלך״ עובד מעולה על שלל משמעויותיו. צביקה סימס לי, נכון שזה השיר שהכי אהבת? נכון, עניתי.
לטרוף את החיים – שיר קורע לב. לחן מפרק, מילים מפרקות, הגשה מפרקת. המיקום שלו באלבום אחרי ״מישהו חושב עליך״ הופך אותם למעשה לחו ליה אחת, לקפסולה מזוקקת של הדבר הזה שרק שלמה יודע לעשות. ומה זה הדבר הזה? אין לי מושג. כנראה קסם.
עזור לי – שיר שנפתח בשורה ״אי שם בחשכה כמו פרפר במבוכה״, ולרגע תהיתי איך נראה פרפר במבוכה? אבל אז הבנתי את מה שידעתי כל חיי ופשוט לא ניסחתי: פרפר הוא סמל למבוכה, משהו במעוף שלו הוא התגלמות המבוכה וכמה לא מפתיע ששלמה ארצי יכתוב את זה בכזו פשטות לא פשוטה.
השיר החסר – לא מזמן, בטורו השבועי שלמה שיתף בתחושה שחסר לו שיר באלבום המתהווה. כעבור שבועיים הוא דיווח שנמצאה האבדה. השיר החסר כשמו כן הוא. שיר מלחמה של אמן שנסע לאורכה ולרוחבה של הארץ המדממת שלו. הלוויות, ניחום אבלים וביקור פצועים. ״השיר החסר״ הוא שיר בלי סאבטקסט – סגנון שלא מאפיין את שלמה. אך גם בתוך הישירות הזו, הדיווחית, הוא כותב פזמון שאי אפשר לעמוד בפניו:
״בחנות הצעצועים הילד מחפש אותך / בחדר הקטן כשהוא רואה אותה בוכה / הייתה לה הרגשה נוראית, הסתיו הקדים לבוא / הכלבים נבחו בעיר כמו אלף אזהרות / היא יושבת מול נהר, מול השמיים וההר / מול העץ הבודד מלאה במחשבות /הבטחת שהמילים לא ייגמרו, שתישאר / לוחשת אליך 'אתה השיר החסר'״.
