בתוך גן העדן של ממשל טראמפ ניצב איום: ממשל עתידי שעלול להיות פרוגרסיבי קיצוני כתגובת נגד, ולהפעיל על ישראל לחץ חסר תקדים להקמת מדינה פלסטינית. אם איננו רוצים לאבד את הארץ, עלינו להבין שאנחנו במרוץ בן ארבע שנים, שבהן יש ליצור עובדות מוצקות בשטח באמצעות הגדלה דרמטית של יישובים ותושבים יהודיים ביהודה ושומרון.
הגדלת ההתיישבות וביסוסה חיוניים גם מבחינה ביטחונית. יישובי חבל עזה הוקמו ביוזמת ממשלות שמאל שראו בהם נכס ביטחוני. עקירתם הובילה לטבח 7 באוקטובר, שכן בניין הכוח העצום של האויב בעזה, הצפת השטח בנשק מבחוץ ומייצור מקומי, והקמת המבצר התת־קרקעי העזתי האדיר, לא היו אפשריים כשהייתה בשטח שליטה ביטחונית ומודיעינית כתוצאה מפריסת יישובים המאובטחים על ידי צה"ל.
צפון השומרון הוא מרכז הטרור של יהודה ושומרון, ובצירוף מקרים מופלא – אזור כמעט ריק מיישובים יהודיים, שכן בזמנו הוא לא היה בעדיפות גבוהה להתיישבות; בתקופת אוסלו נעצרה התפתחותו, ובימי "תוכנית ההתנתקות" הוא דולל עוד יותר, נוכח עקירת ארבעה יישובים. כעת מאיים הטרור מצפון השומרון להתפרץ לעמק יזרעאל ולאזור השרון, כי כשאין יישובים, אין צבא קבוע והטרור חוגג. הביטוי "עוטף עזה" נולד אחרי הנסיגה שהפכה את היישובים לאורך הגבול לקו החזית החדש.
היישוב חומש, שנעקר במהלך תוכנית ההתנתקות, מספק דוגמה הפוכה לאחר שהוקם מחדש בעקבות מאבק ציבורי. לחומש ניתן להגיע היום ברמת סיכון דומה ליתר יישובי יהודה ושומרון, בעוד שמי שמזוהה כיהודי וינסה לנסוע ליתר אזורי ה"התנתקות", לא יחזור. החזרת הנוכחות האזרחית לחומש, ובעקבותיה הנוכחות הצבאית, החזירה את הביטחון.
מעבר לסוגיית הביטחון, הסיכוי היחיד להתמודד עם יוקר הדיור בישראל הוא בנייה נרחבת בגוש דן מזרח – הלא הוא מערב השומרון – שתקל על המחירים במרכז. באותו אופן בנייה בגוש עציון, מעלה־אדומים ובנימין תקל על המצוקה בירושלים. מחירי הדיור הבלתי שפויים מגבילים את העלייה ואף את הילודה, ובכך חונקים את התפתחות המדינה.
במילים אחרות, ובניגוד גמור לנביאי הזעם הדמוגרפי, השטח ביהודה ושומרון הוא המפתח לשיפור הדמוגרפיה היהודית באמצעות הורדת מחירי הקרקע. בלעדיו נדונה ישראל להישאר קטנה בשטח ובאוכלוסייה, חולשה מסוכנת מאוד במזרח התיכון הרצחני.
לאחר "התרגיל המסריח" שפירק את ממשלת האחדות בשנת 1990, הצליח איכשהו ראש הממשלה יצחק שמיר להקים ממשלת 61 ח"כים עם מפלגת התחיה – שאותה השליך שנתיים קודם לאחר שכבר חתם איתה על הסכם קואליציוני. אבי, אליקים העצני ז"ל, היה חבר כנסת מטעם התחיה, והוא הגיש לשמיר רשימת יישובים להקמה, כתנאי לתמיכתו בממשלה. שמיר נאלץ להתחייב, למרות הלחץ מהממשל המרושע של הנשיא בוש האב, והיישובים אכן קמו. אחד מהם הוא היישוב אלון, שהשבוע הסתיימה הקומבינה שהגדירה אותו כשכונה של יישוב שכן. ההודעה על "הקמת" 13 ישובים השבוע מבלבלת, שכן כל היישובים המדוברים הם יישובים ותיקים שסופחו כשכונות של יישובים שכנים כדי להתמודד עם הלחצים האמריקנים.
לראשונה מאז מלחמת ששת הימים אין כיום לחץ אמריקני, והממשלה אכן החלה לאשר בנייה ביישובים קיימים. אולם תמוה מאוד שמפלגות הקואליציה מאפשרות את החמצת ההזדמנות, אולי האחרונה, להקמת יישובים רבים בחורים הגדולים והקריטיים שנותרו בשטח. מדוע אין החלטה להקים מחדש את יישובי צפון השומרון שנעקרו, לדוגמה? למה לא מקימים יישוב על הר עיבל? איך זה שאין החלטה להפוך את היישוב גבעות בגוש עציון לעיר? למה לא להקים עיר באזור דותן בצפון השומרון? למה אריאל ומעלה־אדומים, הצולעות זה עשרים שנה, אינן מוגדלות מיידית ל־100 אלף תושבים? מה בנוגע לשטח E1? ומה עם 9,000 יחידות הדיור בעטרות שקודמו על ידי איילת שקד בממשלת בנט, ונבלמו על ידי תמר זנדברג?
חברי הליכוד אינם מעזים לדרוש בתוקף מדיניות כזו מנתניהו, אבל איפה המפלגות שמימינם, אלו שאינן תלויות בפריימריז של מפלגת השלטון? מדוע הן מפזרות אולטימטומים וקווים אדומים בנושאים שונים ורבים, פרט לנושא הקיומי והחשוב ביותר כמו הקמת התיישבות?
זהו תפקידן המרכזי של מפלגות הימין, והדבר העיקרי המצופה מהן. לעת הזאת הן הגיעו למלכות.
