נסו לשים את עצמכם רגע בנעליים של איש שמאל אידיאולוגי. כזה שעדיין תומך בהקמת מדינה פלסטינית, שבעבר הצביע מרצ והיום תומך ביאיר גולן, ושתמונת המציאות שלו נבנית מקמפיין הרדיו ברשת ב', זה שמכונה בטעות "מהדורות החדשות".
התמונה הפוליטית שהוא רואה מדכדכת מבחינתו; האופוזיציה שאמורה להילחם עבורו בכנסת פשוט לא קיימת. תקציב המדינה, שבעבר ההצבעה עליו הייתה מתרחשת ברגע האחרון, מלווה ברעשים, בלגן ופיליבסטרים לתוך הלילה – עבר כמו סכין בחמאה בשבוע שעבר, כמעט שבוע לפני המועד האחרון. מול החוק לשינוי הוועדה לבחירת שופטים, האופוזיציה נזכרה לעשות קצת רעש ברגע האחרון. מעט מדי ומאוחר מדי.
מי שהיו אמורים להיות מנהיגי המחנה שלו התגלו ככישלון פוליטי מוחלט, עם יכולת אפסית לאתגר את הקואליציה. ראש האופוזיציה יאיר לפיד עומד בראש אופוזיציה חלשה ומפורקת. גנץ מצידו הצליח לאבד אפילו את השותפות הקטנה שהייתה לו עם גדעון סער.
אם זה לא מספיק, מבט על הסקרים מגלה שהתקווה הגדולה של המחנה שלו, מחנה השמאל, היא לא אחרת מאשר נפתלי בנט. בנט מזהה נכונה שהמנדטים הזמינים עבורו מסתובבים בקרב מצביעי האופוזיציה. חלקם "מתפכחים" שמחפשים אופציה ימנית יותר, אבל נרתעים ממפלגות הקואליציה הקיימות. אחרים הם רל"ביסטים שהדבר היחיד שמעניין אותם הוא לתת את קולם לאדם עם הסיכוי הגבוה ביותר להפיל את נתניהו.
לשני הקהלים האלה, שקיימת חפיפה מסוימת ביניהם, יש לבנט מה להציע. למכור ערכים ימניים לאנשי שמאל זו משימה קלה יחסית עבורו. באזורי הרל"ביזם זה קצת יותר מורכב. שורר שם חשד לא מופרך שבנט יעשה להם מה שהוא עשה למצביעיו הקודמים – ייקח קולות מהשמאל ויחבור איתם לנתניהו. את האנשים הללו בנט ינסה לשכנע באמצעות פוסטים כמו זה שבו אימץ את הטרמינולוגיה הרל"ביסטית וכינה את עמית סגל "שופר של נתניהו".
אם בועת הסקרים של בנט לא תתפוצץ, מהרהר לעצמו אותו איש שמאל, הוא עוד עלול להתעורר למציאות שבה המערכת הפוליטית בישראל מורכבת משתי מפלגות גדולות שנאבקות זו בזו: הליכוד בראשות נתניהו, ומפלגת בנט – יו"ר מועצת יש"ע לשעבר, שאומנם נמנע כרגע מלהביע את דעתו בנושאים מהותיים, אבל מצהיר שוב ושוב שהוא עדיין איש ימין.
כאשר האופוזיציה מתגלה ככישלון פוליטי מוחלט, לא מפתיע שאנשי שמאל נתלים בגופים לא נבחרים
המצוקה הזו היא שמובילה את איש השמאל לזרוק לפח את כל הכללים הדמוקרטיים. הוא תומך בגופים ואישים לא נבחרים כמו רונן בר או גלי בהרב־מיארה, וכמובן בבג"ץ. הם האופוזיציה הרלוונטית היחידה מבחינתו. המחיר של צביעת המוסדות הללו בגוון פוליטי מובהק לא מעניין אותו. כשזה לא מספיק הוא מעלה הילוך, קורא ל"מרי אזרחי" ומנסה למנוע בגופו את הגעתם של ח"כים אל משכן הכנסת. כן, אלה שטענו בלהט כי "אם הימין יפסיד הם יעלו על בניין הפרלמנט כמו שמצביעי טראמפ עשו בקפיטול", מנסים לעשות בעצמם מיני־קפיטול של השתלטות כוחנית על המוסדות הנבחרים.
נחזור לנעלי איש הימין: חשוב להבין את המקור לטנטרום הזה, אבל אסור להתרגש ובוודאי שאסור להתקפל. כמו שיודע כל הורה, התקפלות היא מתכון מובטח לעוד ועוד אירועים דומים. צריך להמשיך הלאה בצעדים המדודים שעושה ממשלת הימין, לחבק ולהבהיר שהכול בסדר. הנה, את הרצי הלוי החליף אייל זמיר, וצה"ל נשאר של כולנו. את רונן בר יחליף איזה ר' או מ', וזה עדיין יהיה אותו שב"כ. במקום בהרב־מיארה ימונה יועמ"ש שיאפשר לממשלה לפעול, וישראל תישאר דמוקרטיה. גם החוק לשינוי אופן בחירת השופטים, שאולי יביא לנו בית משפט קצת יותר מאוזן, ייכנס לתוקף רק אם יעבור בקריאה נוספת בכנסת הבאה – אחרי שכולנו נלך שוב לבחירות.
אז אח שמאלני יקר, תירגע ותנשום עמוק. במקום לחרב את המדינה ואת הדמוקרטיה, פשוט נסה לבנות מחדש את המחנה שלך. לטובת כולנו.
