ענף הלול בישראל מנוהל באופן ריכוזי מאוד בידי מועצת הלול. התוצאה היא שאנחנו משלמים מחיר גבוה תמורת סחורה לא מספיק טובה. מנכ"ל משרד החקלאות הצהיר ב־2019 שהוא מעדיף לאכול ביצי יבוא, כי 30 אחוזים מהלולים בישראל נגועים בסלמונלה. אפשר לקוות שהמצב היום פחות גרוע – אבל ודאי לא מספיק טוב. עודד פורר, שר החקלאות הקודם, ניסה לשחרר את הענף מכבלי מועצת הלול; אך ח"כ ששון גואטה מהליכוד מקדם הצעת חוק שתאריך את סמכותה של המועצה עד לשנת 2050. גואטה היה חבר הנהלה בארגון מגדלי העופות, ובני משפחתו עוסקים בענף הלול. ועדת השרים לחקיקה החליטה משום מה בעת האחרונה לתמוך בחוק הזה. הממשלה שמתיימרת להיות הכי ימנית בתולדות ישראל ויתרה על השוק החופשי – ואני חושש שלא רק בנוגע לתרנגולות.
חסידי הממשלה יכולים להתנחם בידיעה שהם לא היחידים. אני לא יודע אם אפשר לומר שהם בחברה טובה, אבל ממשל טראמפ בארצות הברית מוביל את המגמה הזו בעוצמה גדולה הרבה יותר, כאשר הוא מעלה את תעריפי המכס ומעודד מלחמת סחר.
בנקודת הזמן הזו נראה כאילו הימין הכלכלי שוקע; אך הבשורה הזו אינה יכולה לשמח את השמאל הכלכלי. שנים רבות נאבקו דוברי השמאל בתפיסת השוק החופשי, כאילו היא שורש כל רע עלי אדמות. עכשיו הם מגלים שכאשר הימין זונח את השוק החופשי הוא אינו מתקרב לתפיסת העולם שלהם־עצמם, אלא מתרחק ממנה. הימין מוותר על השוק החופשי לא למען קצבאות גבוהות למובטלים ותוכניות רווחה נדיבות ובזבזניות, אלא למען פופוליזם כלכלי ומלחמת סחר לאומנית.
שנים רבות מתווכחים אנשי ימין על מכסי מגן. באמצע המאה ה־19 התפלגה המפלגה השמרנית בבריטניה בגלל השאלה הזו בדיוק: אם לתמוך בשוק חופשי או במכס גבוה על יבוא דגנים. בעשורים האחרונים התכנס הימין סביב מדיניות של שוק חופשי ומכס נמוך. הימין הטראמפיסטי נוטש את המוסכמה הזו, לטובת פופוליזם מסוכן.
יש הטוענים ש"חוכמת ההמונים" מביאה תמיד למדיניות נבונה. הכלכלן בריאן קפלן דחה את הטיעון הזה, בין השאר בגלל נושא המכס. כלכלנים מוכיחים באופן רציונלי שמלחמות סחר בין מדינות מזיקות לכולם. אם נבחן את המקרה הישראלי, הרי שבעידן הסוציאליסטי של ישראל היו בה חומות מכס גבוהות, שהגנו על תעשיית טקסטיל לא יעילה. חולצות ומכנסיים היו פריטים יקרים, שכל משפחה קנתה באופן חגיגי לקראת פסח. מאז שצומצמו חומות המכס, כולנו קונים חולצות איכותיות וזולות שמיובאות מחו"ל, וישראל הפכה ממדינת טקסטיל כושלת למעצמת הייטק מצליחה.
הכלכלן הנרי ג'ורג' אמר פעם שיש רק הבדל אחד בין מכסי מגן למצור ימי של ספינות האויב: בעזרת מצור ימי האויב הורס את הסחר שלך בזמן מלחמה, ובעזרת מכסי מגן אתה־עצמך הורס את הסחר שלך בעת שלום. אכן, לא קל לשכנע את פועלי התעשייה שביטול המכס משתלם לכולם בטווח הארוך. אזרחים רבים מתנגדים לסחר חופשי ותומכים במכסי מגן. פוליטיקאים נוטים להיכנע להם, אך יודעים שאם יגזימו הם יחריבו את כלכלת ארצותיהם ולא ייבחרו שוב. החשש הזה כנראה אינו מטריד את טראמפ.
מאז שצומצמו חומות המכס כולנו קונים חולצות איכותיות וזולות שמיובאות מחו"ל, וישראל הפכה ממדינת טקסטיל כושלת למעצמת הייטק מצליחה
הגל הפופוליסטי אינו עוצר בישראל ובאמריקה. בעשור האחרון הנחילה אנגלה מרקל לגרמניה את מדיניות "האפס השחור", בגרמנית "שוורצֶה נוּל": הוצאות ממשלה נמוכות, ואפס גירעון תקציבי. הממשלה הימנית החדשה בגרמניה ויתרה על העיקרון הימני הזה. בזמן שישראל מעצימה את מועצת הלול, גרמניה מוחקת את השוורצה נול.
הוגים מימין ומשמאל מבקרים היום בחריפות את השוק החופשי. סטיב באנון, שהיה מקורב מאוד לטראמפ, מעולם לא הסתיר את עוינותו לכלכלה חופשית. גם הוגים שקולים יותר מימין, כמו פטריק דנין ויורם חזוני, טוענים היום שהשוק החופשי הוא רעיון ליברלי, נטע זר בחשיבה הימנית־שמרנית. טענות הפוכות נשמעות היום גם משמאל, אצל הוגים כמו סמואל מוין: הם טוענים שהשמאל המתון, שאימץ בעבר את תפיסות השוק החופשי, נכנע לימין כשוויתר על חזון המהפכה והסתפק במשק כלכלי חופשי ויעיל.
שוק חופשי רחוק מלהיות אוטופיה מושלמת, אך הוא לרוב האפשרות הכלכלית הפחות גרועה. אנשי השמאל שתקפו בחריפות את השוק החופשי כשהיה פופולרי, עומדים לצערי לגלות שהתחליף שלו יהיה הרבה יותר גרוע בעיניהם – ואני חושש שבעיני כולנו. היכונו לעידן מועצת הלול.
