רשימת קניות היא דבר קריטי בחיינו, ועכשיו היא גם שם של שיר. לא סתם שיר, להיט. להיט שכבר היה אפשר לחזות שיצמח, עוד מבית בודד שלו שעלה כסאונד בטיקטוק כמו רבים מלהיטי התקופה, מבית היוצר של נס וסטילה בחיזוק של אודיה. כל השלושה מובילים ביד רמה את הפופ הישראלי לא מעט זמן, ועכשיו מאחדים כוחות. על פניו חיבור מבטיח ושיר קליט הם כל מה שצריך, ועדיין משהו בו גרם לי להרהר מעֵבר.
את השיר פותחת אודיה. רשימת דרישות או קניות של הגבר האידיאלי: "אני מחפשת איש פשוט / עושה סיבוב בשוק / לב טוב ושומר כשרות / זה מה שחשוב / שיהיה לו כסף כי זה לא קללה" – אכן, לא קללה, ואם יש לב טוב ואוכל כשר – בכלל אנחנו בעד. בנוסף גם שיהיה "איש קליל, גר קל"ב / גבר שאפשר לסמוך עליו / בעל בלי כלה / מחלקת נקודות, דוז פואה". כלה היא אכן בעיה בגבר.
עכשיו נס והרשימה שלה, ואם כבר הדוז פואה, גם חלוקת נקודות: "אם הוא טוב עם אמא שלו, ממ – פלוס 2 / לא חושב מהכיפה שלו – פלוס יהודי כשר, ברוך השם – פלוס 2 / איש רגיש, מתחשב – פלוס 2 / לא שם פפרוני על הפיצה – פלוס 2 / אם הוא מנצח׳תי בפיפא – פלוס 2 / מבשל לי שישי לקידוש (שיש) – פלוס 2 / אני לא צריכה הרבה, איש פשוט, בקיצור…" רשימה פשוטה – לא?
בהמשך גם הפזמון והבית של סטילה (שלא סובל מעודף פמיניזם, נגיד כך, גם אם הכתיבה קורצת וקומית בבירור כאן) אבל עיקר השיר מונח בתחילתו. בעיקר מהמקום של אודיה, יוצרת מצליחה שבאה מבית מסורתי ועונדת בגאווה את האמונה שלה בבורא עולם ובשיח שלו יחד עם הגופיות והג'ינסים, רבי נחמן ועובד בכפר. הכול דר בכפיפה אחת, סוחף אחריו רבים ורבות שמזדהים, או כאלה שמוצאים את עצמם במקום דומה, נטוע וחי בין עולמות ולא רואה דיכוטומית את דרך חייו. הבלבול והערבוב חזקים בלי ספק, גם על זה היא כותבת ועוד תכתוב, אבל הפה שהיא משמשת לרבים חשוב מאוד.
נס וסטילה הם תוספת יפה למאורע הזה, מביאים את הטוויסט שלהם (הבוטה לעיתים). הרגילות שבה נס שרה על הגבר שלא ישים פפרוני על הפיצה הצחיקה אותי, נרמלה את נקודת המבט של הצעירים שמסורת חשובה להם, גם אם הם יצאו בשישי אחרי הארוחה המשפחתית. מזכירים לי את בני הדודים שלי, שלא הולכים בכיפה ביום־יום (בציציות חלקם דווקא כן), אבל יודעים היכן למצוא את הבית, גם אם פסעו קצת רחוק ממנו לעיתים. הם ועוד רבים וטובים אחרים בישראל משתקפים לי מהשורות בשיר הזה.
השיח הרווח ציני כלפי הדגשת המסורתיות בתרבות הישראלית מכמה כיוונים. צפוי שמי שאינו מחובר ליהדות ולמסורת אף יקרא לכך הטפה או מיסיון קליל, הוא יכול להילחם בליברליות בעד מסרים מקלילים ומגניבים ככל שיהיו, רק עד שזה מגיע לאמונה ולבורא עולם. גם אם המסורתיות מופיעה במוזיקה אלקטרונית על במה במנורה. לשמחתנו הציניות הזאת מתמוססת לעומת השמחה הרבה והתנועה של יוצרים שנותנים יותר חופש ומקום לחלק המאמין בחייהם ביצירתם, שוב – בלי ליצור מהלך מתוכנן, בלי להחזיר את עם ישראל בתשובה המונית. פשוט כי זאת מציאות של המונים, של עם מעורבב ומלא ניגודים ועומקים ויופי רב, שפשוט רוצה לרקוד ולבקש גבר עם לב טוב ושומר כשרות. איש פשוט, בקיצור.
מתפרצים לדלת פתוחה
זוהי המלצה חמה על האלבום האחרון של אלון עדר (ולהקה) "הדלת הפתוחה", שממשיך להביא את עדר וחבריו בהספק יצירתי מרהיב ועשיר מוזיקלית. יצא לי לראות אותו מבוצע (לפחות ברובו) בלייב בבארבי, לכו לסטרימינג ואף תתפסו איזו הופעה, מעבר לדלת יש המון יופי.
