ארבעה תלמידי כיתה ז' מעורבים בקטטה ומקבלים עונש חינוכי – סיור היסטורי בעקבות ההגדה. הם יוצאים לדרך עם אליהו הספרן, ובמסכת הרפתקאות נשאבים לעולם וירטואלי שבו הם פוגשים דמויות מתוך ההגדה, מתמודדים עם גרסאות מוחשיות של מכות מצרים ולומדים על בשרם עבדות מהי. כמו במשחק מחשב, עליהם לעבור את כל השלבים שבדרך כדי לזכות לצאת מתוך העולם הבדיוני שיצרה הבינה המלאכותית.
כוחו של הספר בעלילה שהוא מציע; קצב האירועים מכתיב הרפתקה סוחפת שלא נחה לרגע, והארבעה מתמודדים עם לא מעט רגעי פחד ומתח. במהלך המסע הם פוגשים את ארבעת הבנים, עדים לוויכוחי חז"ל ונלחמים נגד חיות פרא באצטדיון רומאי. בעלילה משולבות דמויות היסטוריות המופיעות בהגדה, ואליהן מצטרפות גם דמויות מפתיעות כמו זו של אמא שלום, אחותו של רבן גמליאל המקבלת תפקיד של מלווה ותומכת במסע; ודמויות פנטסטיות כמו צפון – ספק שדון ספק גמד – ושונרא וכלבא, שמתגלים כזוג נוכלים. הסיפור עושה שימוש במשחקי לשון ואזכורים דתיים־תרבותיים כמו מגדל בשם "מגדול ישועות", קונדיטוריית "עוגות מצות בהנהלת עומר שעורים" והדיור המוגן "צדיק נעזב".
ניכר שהספר מבקש לעסוק ביחס שבין מסורת לקדמה, הן במישור היהודי והן במישור הטכנולוגי. אליהו, הנסער ממעשיו של הבן הרשע, מתפרץ עליו: "אתה הכנסת את השינויים ההרסניים הללו! אני קורא לכל מי שנשאר נאמן לסדר הטוב בהגדה להצטרף אלי למאבק להחזרת הסדר הישן על כנו. אסור לנו לקבל ולדעת את כל המידע הזורם אלינו מרחבי הרשת. אנחנו חייבים להתנתק ולהיות מי שהיינו במשך שנים רבות". בהמשך, בדיון שבו רבן גמליאל מנסה לפשר בין אליהו ובין הבן הרשע, בולט המסר שביקש הכותב להדגיש: "אם יש משהו שכולנו צריכים להתאחד סביבו זה למנוע מלחמה בינינו… בואו נעצור כשעוד אפשר" (עמ' 159).
באחרית הדבר כותב המחבר שאין לפחד ממחלוקות ויש לשמור על כבוד לדעות אחרות – אמירה יפה לכשעצמה, אך קוראים דתיים עשויים לחוש חוסר נוחות כשהאמפתיה הזו מופנית בספר גם לבן הרשע, שמעודד אכילת חמץ. לכך מתווספות עוד כמה בעיות: ראשית, השלבים שהגיבורים עוברים במסע נפתרים מהר מדי, לעיתים ללא הסבר מספק. דמויות הילדים אינן מאופיינות ומובחנות מספיק, מה שמקשה על יצירת עניין ואמפתיה. הארבעה עוברים מסע הרפתקאות אך נשארים פחות או יותר אותו הדבר, בלי שינוי אמיתי שגורם להיקשר אליהם. בנוסף, חלק מהדמויות ההיסטוריות מאופיינות בצורה לא הכי מחמיאה – אליהו מוצג לעיתים כשתיין, משה נרגן וקנאי, ורבן גמליאל קצת קפדן מדי. אמנם לקראת הסוף מוסבר שאלה דמויות שנוצרו בידי בינה מלאכותית, אבל הדבר אינו משנה את הבחירה לאפיין כך את הדמויות.
זהו ספרו הראשון של דן פרת, רב רפורמי ויזם חינוכי. באחרית הדבר הוא מציין כי הבחירה ליצור עולם סיפורי שנשלט באמצעות בינה מלאכותית, קשורה להתרחשות הטכנולוגית הנוכחית, שיש בה יתרונות וגם חסרונות. על הנקודה הזו, כך נדמה, אין מחלוקת.
שומרי ההגדה והפולשים מהמחר // דן פרת | איורים: אלירן הארוש ונועה גילהר / התחנה / לגילאי 12-9
