נפתח במעצרו המטריד של עורך הג'רוזלם פוסט, צביקה קליין. גילוי נאות: קליין הוא קולגה, שהיה כתב התפוצות של מקור ראשון לפני שעבר לג'רוזלם פוסט והתקדם שם לתפקיד העורך הראשי. הוא עיתונאי מצטיין שזכה בפרסים על עבודתו. לא שוחחתי איתו בתקופה האחרונה, אבל אפשר על סמך המידע שכבר דלף לנסות לשרטט סיכום ביניים.
שני אירועים כורכים את שמו של קליין לקטאר: הראשון הוא כתבה גדולה שפרסם לפני כשנה, שכללה ביקור בקטאר וראיונות עם בכירים בנסיכות. קליין סיפר בריאיון אצל רביב דרוקר בערוץ 13 שעוד לפני המלחמה ניסה במשך תקופה ארוכה להגיע ולראיין גורמים בקטאר. בין היתר, הוא שמע על קשריו של ישראל איינהורן בנסיכות, ופנה גם אליו. איינהורן, יועץ אסטרטגי שעבד בעבר עם נתניהו ומבוקש כעת לחקירה בפרשת קטארגייט, נענה לפנייה וארגן את הביקור. לאחר פרסום הכתבה פנה איינהורן לקליין ושאל אותו אם הוא מעוניין לקדם את הכתבה באולפנים. קליין השיב בחיוב, ואיינהורן הפנה אותו לאלי פלדשטיין. בעקבות זאת הוזמן קליין לראיונות בתקשורת, אחד מהם אצל רביב דרוקר שהחמיא לו על הכתבה.
שמותיהם של איינהורן ופלדשטיין טרם הגיעו אז לכותרות, והכתבה של קליין נחשבה להישג עיתונאי. עיתונאים מעוניינים להגיע למקורות בכירים ולדובב אותם, וכאשר עיתונאי שומע על גורם שיכול לחבר אותו למקור, הוא ידבר איתו; זה טבעי ונורמלי.
לאחר שדרוקר פרסם כי את הראיונות תיאם פלדשטיין, קליין צייץ בטוויטר ב־13 בפברואר: "האמת היא שלא פגשתי את אלי פלדשטיין מימיי. הפעם הראשונה ששוחחתי עימו (טלפונית) הייתה אחרי הביקור בקטאר, כאיש יח"צ, כפי שציין רביב דרוקר הערב, לצורך תיאום הריאיון ביני לבין דרוקר בערוץ 13, כמו גם עם עופר חדד בערוץ 12".
האמת היא שלא פגשתי את אלי פלדשטיין מימיי.
הפעם הראשונה ששוחחתי עימו (טלפונית) היתה אחרי הביקור בקטאר, כאיש יח"צ, כפי שציין רביב דרוקר הערב, לצורך תיאום הראיון ביני לבין דרוקר בערוץ 13, כמו גם עם עופר חדד בערוץ 12.ממשלת קטאר היא שפנתה אלינו, ה-Jerusalem Post, כיוון שידעו שאנחנו…
— Zvika Klein צביקה קליין (@ZvikaKlein) February 13, 2025
הכתבה עצמה הייתה בעלת גוון חיובי כלפי הקטארים. ייתכן שעיתונאי אחר היה מציג את עמדתם בצורה קצת יותר ביקורתית, ומשאיר את משימת היח"צ למשרד הפרסום של העיתון ולא לגורם אחר, אבל בין זה ובין עבירת "מגע עם סוכן חוץ" (חוק שלשונו דורשת מודעות לפגיעה בביטחון המדינה), או לראות את שירותי היח"צ שקליין קיבל מפלדשטיין כטובת הנאה – המרחק עצום. כתבים מדיניים נמצאים ללא הרף במגע עם "סוכנים זרים", נציגים של מדינות וממשלות מכל הדרגים. מישהו מעלה על הדעת לזמן אותם לחקירה?
באחת ההדלפות לכתבים תוך כדי חקירתו של קליין (פרטיקה נלוזה בפני עצמה), נטען כי הוא "תיווך לכאורה" בין הגורמים. קשה מאוד להאמין שאכן כך היה, במיוחד כאשר קליין עצמו מעיד שאין לו כל היכרות עם פלדשטיין. אבל גם אם נניח שכן, יחסי עיתונאי־מקור, וכך גם יחסיהם של עיתונאים עם דוברים ויחצ"נים, כרוכים בפרקטיקות מורכבות של קח ותן. הפליליזציה של העבודה העיתונאית היא מדרון חלקלק ומסוכן, שהפרקליטות והמשטרה כבר נכשלו בו בעבר בתיקי האלפים, ומתברר שהן לא נמנעות מלחזור על הטעות הזו. קליין איננו עובד מדינה אלא עורך ראשי של עיתון מסחרי, ומתפקידו להביא לקוראיו סקופים וראיונות בעלי ערך.
אירוע נוסף הוא כנס שקיימה קבוצת הג'רוזלם פוסט בפברואר אשתקד בברלין, יחד עם גוף התקשורת הגרמני "WELT". הכנס עסק במלחמה בישראל ובעלייה באנטישמיות. מירב לשם־גונן דיברה שם על בתה רומי שהייתה אז בשבי חמאס, ולאחר מכן התקיים דיון בהשתתפות שגריר קטאר בגרמניה.
ככלל, ועידות וכנסים של כלי תקשורת הם אירוע כלכלי ויחצני. כשעיתון או ערוץ טלוויזיה מפיקים כנס, הם מייצרים באמצעותו הכנסות בכמה דרכים: הכנס ממומן לרוב על ידי גוף ציבורי או פרטי ששמו מתפרסם בהבלטה; חלק מהדוברים משלמים על השתתפותם בכנס, גופים נוספים משלמים כדי להופיע כנותני חסות, ועיתונאים שמופיעים בו כמשתתפים או כמנחים מתוגמלים על עבודתם. כלי תקשורת צריכים לממן את עצמם, וכנסים כאלה הם מקור הכנסה מרכזי.
לא ברור אם השגריר הקטארי שילם על השתתפותו בכנס, ומה הייתה מידת מעורבותו של איינהורן בהזמנת נציג קטארי לאירוע של הג'רוזלם פוסט, שקליין משמש כעורכו הראשי.
החקירה עודנה מתנהלת, ועדיין תמוה כיצד עיתונאי בכיר נחקר באזהרה ללא שום הסברים מצד הפרקליטות וגורמי החקירה במשטרה. איך הגענו ממתן עדות פתוחה למעצר בית ולשלילת הטלפון הנייד, כלי העבודה המרכזי שלו? באיזה מובן קליין חשוד על "מגע עם סוכן זר"?
התוצרים של קליין הם כתבות עיתונאיות גלויות לעין כול, שמי שקורא אותן יודע מה האינטרסים של המרואיינים המצוטטים. הוא איננו חבר קבינט שמקבל החלטות בענייני ביטחון, אלא עיתונאי שמספר סיפור. נראה שהחשדות נגד קליין משקפים חוסר הבנה בהתנהלות תקשורתית. אפשר לדון על אתיקה של כלי תקשורת, על מצבם הפיננסי שמביא אותם ליצור שת"פים מסחריים ועל מידת הגילוי הנאות הנדרשת. מכאן ועד עבירות מתחום הריגול פעורה תהום.
