אף פעם לא באמת קראו לי ביביסט. תמיד כעסו עליי שאני לא מספיק תומך בביבי, שאני ימני טהרן, "הימין שמימין לימין". כמה מוויכוחי הטוויטר העוצמתיים ביותר שלי היו עם תומכי ביבי, שתמיד ראו בי נודניק שמסרב להבין את גדולתו של נתניהו.
בשנים האחרונות זזתי לא מעט לכיוונו. המחאה נגד הרפורמה הבהירה לי כמה בלתי אפשרי היה לטפל במערכת המשפט במשך השנים. המלחמה (על אף אחריותו ל־7 באוקטובר, ויש כזאת) הבהירה לי שהוא האדם הנכון להוביל את המדינה מול לחצים מטורפים. מול ההיצע הדל בפוליטיקה הישראלית, לטעמי הוא עדיין מגדל הגבוה בכמה קומות מהווילות סביבו. אבל בדבר אחת אני ביביסט מלא־מלא – אם תרצו: עדר, זומביבי, חבר כת, שופר. כשזה מגיע לשבועות כאלה, של טרפת־גייט, אני סוג של שרה נתניהו.
פרשה ופשרה
אחד הסרטים האהובים עליי הוא הסרט הנפלא "לקום אתמול בבוקר". כבר הזכרתי אותו בעבר, אבל זה בדיוק העניין. ביל מאריי משחק שם בחור בלתי חביב שמתעורר שוב ושוב בדיוק לאותו היום. הוא יכול לחצות את הכביש בעיניים עצומות כי הוא מתזמן מתי המכוניות עוברות. הוא יודע בדיוק מתי יעברו ברחוב שני חבר'ה עם זכוכית גדולה בידיהם. הוא גם יודע מתי ייתקל שוב בבחורה היפהפייה שמגלמת אנדי מקדואל. אני מרגיש שאני קצת חי את זה.
שבוע "קטארגייט" הרגיש לי כמו עשרות שבועות שכבר התעוררתי אליהם. שוב פרשה חמורה ומסתורית, שהפעם סופית תפיל את ביבי. שוב ניחוח האכיפה הבררנית באוויר. שוב קיר של עיתונאים שמסבירים כמה הפעם זה באמת זה. שוב התחושה הפנימית שיש לי בלב שמישהו מנסה לעבוד עליי.
אני לא יודע את הפרטים. אבל אני לא עיתונאי, לא אכפת לי מהפרטים. ככה, פשוט. פעם התעניינתי באמת. הייתי שותה את פמפומי הפרשות בצמא. בספקנות אומנם, אבל רציתי לדעת. הפעם לא. מצטער. למה, אתם שואלים? כי אם פרטים הם דבר מעניין, איך זה שהתקשורת נעלמת דווקא כשהם מתגלים?
מלבד כל מיני תבלינים על שאלות שנזרקו לנתניהו, או הערות של השופט או הדיון הידוע על "משיכת משפטו של נתניהו", מתי בפעם האחרונה ראיתם מהדורה או תוכנית פאנל שבאמת עסקו בהן בדברים שמתגלים במשפט נתניהו? תנו לי לעזור לכם: לא ראיתם, אם אתם לא צופים בערוץ 14. את פרשת הצוללות אתם זוכרים? "הפרשה הביטחונית החמורה בתולדות המדינה", שבה נתניהו רכש יחד עם בן דודו צוללת אחת לחצר ושתי ספינות קרב לפאטיו? המשפט מתנהל כבר כמה שנים. מתי בפעם האחרונה ישבתם מול ערוצים 12 ו־13, שמתווכים לכם עוד פרשת בגידה־ריגול־רצח, וצפיתם בעדכון על מה שבאמת קורה במשפט ההוא?
זה נשמע שטחי, אבל השמאל בזבז את כל הכדורים באקדח הפרשות שלו. השבוע ישבתי בפטריוטים כשינון קרא את הרשימה, וחוץ מפרשת תזריע־מצורע היה שם הכול. בראון־חברון, עמדי, המתנות, ביביטורס, המעונות, המלצרים, הג'קוזי, הנרות, סיעוד אביה של רעיית ראש הממשלה, החשמלאי, הבקבוקים, רהיטי הגן, החמגשיות, ארנו מימרן, אודליה כרמון, גרסטל, הצוללות, גריסת המסמכים, סחיטת הקצין בלשכת ראש הממשלה, זיוף הפרוטוקולים. אינספור פרשות, אינספור שבועות כמו השבוע, אינספור מקרים שבהם התקשורת ניפחה לממדים עצומים דברים שהם אולי־אולי פאול בממד האתי וההתנהלותי, אבל די, נמאס, שברתם אותי. בזכותכם, אני רשמית עדר.
תראו ציפור
מה שכן, צריך לפרגן לרונן בר. את העבודה הטובה ביותר שלו בתחום הביון הוא עושה בצללים לשם מירוק אשמתו ויצירת מציאות ה"תראו ציפור" הטובה בהיסטוריה. ראש שב"כ שחתום אישית על אחד המחדלים הגדולים בתולדות האנושות מסתובב עכשיו בראש מורם כאילו הציל את כל תושבי המדינה מציפורניהם של יונתן אוריך ואלי פלדשטיין ושל הבוס שמעליהם. אומר זאת כך, יונית, אם רונן בר היה להוט לתפוס את ביבי בשתיים בלילה ב־7 באוקטובר כמו שהוא להוט לתפוס את ביבי על בגידה וריגול למען קטאר, ייתכן מאוד שלא היה 7 באוקטובר.
רונן בר הוא גאון, פשוט כך. זה אחד המבצעים הגדולים ביותר שלו. שב"כ מסוגל להעלים אנשים כשהוא רוצה, אבל להעלים מחדל של יותר מ־1,200 נרצחים? אלה כבר יכולות אחרות. אגב, שאלה קנטרנית אולי, אם הקטארים הצליחו להשחיל שני מרגלים מטורפים ללשכת ראש הממשלה, זאת לא פאשלה מטורפת של השב"כ, הגוף שהעומד בראשו הוא רונן בר?
אז כן, אני ביביסט, כרות אונה, זומבי, עיוור. לא משנה מה תגידו לי, אני לא מאמין לכם. ככה זה. בפעם הראשונה שהילד צועק זאב־זאב באים לבדוק, בפעם המאה לא קמים מהספה. את כדור הבגידה שהיה לכם יריתם כבר בפרשת הצוללות, את כדור השחיתות והכסף יריתם באלף פרשות אחרות, נגמרו לכם הכדורים שיפגעו לי בתודעה.
הערה לסיום: מינויו של אלי שרביט לתפקיד ראש השב"כ וביטול המינוי בתוך שעתיים הם פדיחה נוראית של נתניהו. מה שמפריע לי יותר הוא שיש טענה שהמינוי לא בוטל כי הוא הפגין בקפלן. אני מצטער, אבל בעידן שבו רונן בר עושה את מה שהוא עושה ונדב ארגמן מתראיין לעובדה ומאיים לחשוף מידע על ראש הממשלה, העובדה שאדם הפגין בטרללת קפלן היא לגמרי סיבה לא למנות אותו לתפקיד רגיש כל כך. הרבה יותר מאיזה טור שכתב על טראמפ והאקלים.
