לאורך השנים חיל האוויר הישראלי נהנה מ"שמיים כחולים" בסוריה, עם יכולת להפציץ ולסכל איומים מהקרקע. הטורקים פורסים את חסותם על ממשלת ג'ולאני ומתכננים לפרוס במדינה מערכות הגנה אוויריות, ולבנות כוח צבאי באמתלה של לחימה במדינה האסלאמית. בפועל, המטרה היא לבצר את המדינה מפני תקיפות ישראליות ולהכין את הקרקע לעימות עתידי נגדה.
בשבוע שעבר דווח כי טורקיה תפרוס מערכות הגנה אוויריות מסוג HISAR-A ו-HISAR-O בבסיס האוויר T-4 שבמרכז סוריה. מערכות אלו בעלות רדיוס יירוט של 15 ק"מ ל-HISAR-A ו-25 ק"מ ל-HISAR-O, ובהתאמה 10 ו-20 ק"מ לגובה. הן מהוות איום על כטב"מים, מסוקים, ומטוסי F-16 ו-F-15 בגובה נמוך, אך אינן מסכנות את מטוסי ה-F-35.
המערכות פותחו על ידי חברות טורקיות והפיתוח נמשך מאז 2007, במטרה לספק לטורקיה מערכות הגנה אוויריות איכותיות. בכל הנוגע לתעשיות ביטחוניות "תוצרת טורקית" הוא סימן לאיכות טובה. המערכות הטורקיות הוכיחו את עצמן במהלך השנים באידליב, בלוב, ובמלחמת נגורנו-קרבאך השנייה.
בעתיד, הטורקים מתכננים לפרוס מערכות אלה גם בבסיס האווירי ובבסיס הצבאי בתדמור, מזרחית ל-T-4. בשני הבסיסים הללו הם מתכננים לעבות את נוכחותם הצבאית, לאמן את יחידות הצבא החדשות של "הצבא הסורי החדש" להיאבק במדינה האסלאמית (דאע"ש) ולמנוע כל ניסיון חדירה של האיראנים. כזכור, לפני כשבועיים שרי החוץ של טורקיה וארה"ב (פידאן ורוביו) נפגשו בוושינגטון כדי לדון בחיזוק השותפות האסטרטגית בין המדינות, בחזרה לתוכנית ה-F-35, במאבק במדינה האסלאמית ובאיראן בסוריה, ולמעשה הוסכם שטורקיה תיקח אחריות על סוריה.
כיום מחזיקה ארה"ב בסוריה כ-2,000 חיילים במסגרת מבצע "נחישות טבועה" שהחל ביוני 2014, שמטרתו להיאבק במדינה האסלאמית. לאורך מדבריות מרכז ומזרח סוריה, מדבריות אנבאר ואל-ג'זירה העיראקיים, פועלים תאים של המדינה האסלאמית. בבתי הכלא בסוריה מוחזקים לפחות 8,000 אסירים של הארגון, לצד מחנות מעצר של בני משפחותיהם. האמריקנים, למודי הטראומה של פיגועי ה-11.9, חוששים שכל מקום שיישאר ללא פיקוח של מדינה מסודרת, יהפוך לבסיס של המדינה האיסלאמית שיאפשר התארגנות לקראת פיגועים קטלניים נגד ארה"ב ובעלות בריתה. לכן קיימת חובה להילחם כל הזמן בתאי הטרור במדבר ולהחזיק את האסירים. אם ארה"ב תיסוג ותתמקד במשימות אחרות — יידרש גורם שלטון חלופי.
T-4 ותדמור הם בסיסי אוויר במרכז סוריה, הנמצאים בצומת דרכים ממזרח למערב. כאן עובר הכביש המחבר את דיר א-זור ויישובי נהר הפרת עם חומס, חמה, דמשק והחוף העלווי. הנקודות האלו היו חשובות לממשל אסד במאבקו במדינה האסלאמית. אין ספק שטורקיה תפרוס כאן נגמ"שים, כלים צבאיים וכטב"מים — בעיקר מדגם BAYRAKTAR. כטב"מים הם הכלי היעיל ביותר ללחימה בגרילה במדבריות, כפי שעושות צרפת וארה"ב באפריקה, וכפי שנעשה במזרח התיכון. פריסת הכטב"מים הטורקיים תהיה רק נקודת התחלה, ובהמשך הם יפרסו גם מסוקי קרב ובהמשך גם מטוסי קרב. בכביש תדמור עובר גם הגשר היבשתי האיראני.
ארה"ב ומדינות נאט"ו תקבלנה בברכה את הנוכחות הטורקית, שכנראה תפרסם סרטונים על כוחותיה ופעילות הכטב"מים נגד המדינה האסלאמית, ותדגיש את אימון הצבא הסורי החדש. הטורקים כבר הסכימו עם ממשלת ג'ולאני על תפעול בסיס האוויר מנע' (menagh) בצפון-מערב חלב. בשבועות האחרונים דווח כי תפעול כזה כבר החל, כולל שיפוצים בבסיס T-4 שבוצעו על ידי חברות טורקיות.
מאחר שלמדינה האסלאמית אין חיל אוויר או רקטות, הסיבה היחידה להציב מערכות HISAR היא לצורך הגנה מפני חיל האוויר הישראלי. ביום שישי גינה שר החוץ הטורקי פידאן את התקיפות הישראליות בסוריה וטען שסוריה שייכת לסורים, לא לישראל או לטורקיה, ושאין להם כוונה לערוך עימות עם ישראל. מערכות ההגנה לא מסוגלות ליירט את מטוסי חיל האוויר הישראלי, שיכולים לשגר טילים מהמרחק, אך כן עשויות ליירט את הטילים עצמם ולמנוע או לצמצם את הנזק.
חיל האוויר הישראלי לא צפוי לכוון את תקיפותיו נגד כוחות טורקיים אלא נגד סורים — כדי להימנע מעימות עם נאט"ו — או לחלופין יתקוף את מסלולי ההמראה או מבנים אחרים. אם הטורקים אכן יפרסו את מערך הטילים נגד מטרות אוויריות, כל כטב"ם ישראלי יהיה בסכנת יירוט, ואם טילים ייורטו בהצלחה, זו תהיה הוכחה לנחיצות הפרויקט הטורקי ולהעמקת השותפות האסטרטגית עם סוריה.
טורקיה שואפת מאז 2011 לקחת את סוריה תחת חסותה, ותמכה לאורך השנים במיליציות סוניות שונות. המהפכה של אל-ג'ולאני נתנה לה את ההזדמנות לבסס את עצמה במדינה בה היא רוצה להקים בסיסים צבאיים, אוויריים וימיים — בחוף העלווי ובגבול עם לבנון וירדן – וכמובן לאיים ישירות על ישראל. חתימה על הסכם הגנה אסטרטגי עם ג'ולאני היא רק עניין של זמן, במיוחד כשחיל האוויר ממשיך לתקוף.
בהדרגה תפרוס טורקיה מערכות אלו גם בבסיס האוויר שועירת (shayrat) מדרום לחומס, בבסיס מנע' ובנמל חלב, בבסיס האוויר בדיר א-זור ועוד. כל פריסה כזו תגביל עוד יותר את טווח הפעולה של חיל האוויר הישראלי. בשלב מאוחר יותר, היא תשאף לפרוס גם את מערכת SIPER בעלת רדיוס יירוט של 100–150 ק"מ ועד לגובה 30 ק"מ. אם תציב מערכות אלו בדמשק, ישראל תיאלץ להיכנס לסוריה דרך המרחב האווירי הלבנוני או להסתמך על חמקנות.
הפריסה הראשונית ב-T-4 צפויה לצאת לפועל כבר בשבועות הקרובים, ולאחריה תבוא פריסת כלים צבאיים, כטב"מי BAYRAKTAR, אימון הצבא הסורי, ופריסת מטוסי קרב טורקיים. כך, מבסיס לבסיס במשך כמה שנים, תבנה טורקיה כוח צבאי בסוריה, תוך קישור כלכלי והשקעה בשיקום המדינה וחיבורה לרשת התחבורה הטורקית — והכול בברכת ארה"ב.
ישראל תמצא את תקופת "השמיים הכחולים" נגמרת — כלומר, חופש פעולה אווירי ללא איום משמעותי מהקרקע, והיכולת לתקוף בכל מקום שתרצה. טורקיה תנצל כל תקיפה ישראלית בסוריה כדי לעורר זעם סוני, לחזק את קשריה עם הסורים ולהעמיק את אחיזתה במדינה. בעתיד, היא תחל ביירוט כטב"מים ישראליים ואולי אף תנסה ליירט מטוס קרב — כפי שכבר קרה בעבר מצד צבא אסד.
נחישות דיפלומטית מול ממשל טראמפ והמשך תקיפות קרקעיות נגד כל התבססות טורקית — הם הצעדים המתבקשים. אחרת, בסביבות שנת 2030, האיום האיראני בסוריה יוחלף באיום טורקי, לצד הכרזות לשחרור רמת הגולן.
