בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז 2023, משקיע ארגון אנצאר אללה (החות'ים) משאבים עצומים בהקמת תשתיות צבאיות תת-קרקעיות בצפון תימן, עם דגש על מחוז צעדה הסמוך לגבול סעודיה ואזור הבירה צנעא. רשת המתקנים המתוחכמת הזו, הכוללת מחסני טילים, מערכות הגנה אוויריות ומתקני ייצור נשק, נבנית בהשראת המודל האיראני ומשמשת את הארגון להגנה על נכסיה האסטרטגיים מפני תקיפות אוויריות של הקואליציה הבינלאומית.
מאז פרוץ המלחמה הנוכחית, ולאחר התגברות התקיפות של החות'ים על כלי שיט בים סוף ובמפרץ עדן, הקהילה הבינלאומית, בראשות ארצות הברית ובריטניה, הקימה קואליציה ימית שמטרתה לבלום את האיום ולהגן על נתיבי השיט החיוניים. בינואר 2024 פתחה ארצות הברית בתקיפות ישירות נגד תשתיות של החות'ים, הכוללים משגרי טילים בליסטיים, טילי שיוט ומערכות הגנה אוויריות. המבצעים התעצמו באוקטובר 2024, כאשר ממשל ביידן הפעיל לראשונה את המפציץ החמקן B-2 Spirit, לכאורה נגד מטרות חות'יות תת-קרקעיות. שני בסיסים הופצצו באותה תקיפה.
מאז אמצע מרץ 2025, תחת ממשל טראמפ, הפכו המתקנים התת-קרקעיים ליעד מרכזי לתקיפה בכל האמצעים הדרושים. כיום ידוע על כ-20 אתרים כאלה ברחבי מחוזות צעדה, עמראן וצנעא, כאשר 13 מהם ממוקמים בצעדה בלבד – אזור שהפך למעוז מבוצר אסטרטגי עבור הארגון.
תשתיות בהשראת איראן
מאז השתלטותם על צפון תימן ב-2014, החות'ים, בסיוע איראני, פיתחו רשת מנהרות מתקדמת הכוללת מסדרונות באורך מאות מטרים, שנועדו לעמוד בפני תקיפות אוויריות. חלק מהמתקנים הישנים במרחב צנעא שוקמו לאחר שנפגעו בתקיפות הקואליציה הערבית בראשות סעודיה בין השנים 2015 ו-2019. בחמש השנים האחרונות נבנו לפחות 15 אתרים חדשים. עבד אל-מלכ אל-חות'י, מנהיג הארגון, רואה בהקמת התשתיות הללו חלק מאסטרטגיית "הגנה עצמית" שנועדה להבטיח את הישרדות הקבוצה תחת מתקפות ממושכות. בצעדה, הנתפסת כמבצר בלתי חדיר, הסתתרו מנהיגי הקבוצה במערות והמשיכו לפתח את היכולות הצבאיות, תוך הסתמכות על העברות נשק ותמיכה טכנולוגית מאיראן. אותה תמיכה הובילה להקמת המנהרות על בסיס המתקנים באיראן לייצור ואחסון טילים.
תגובת הקואליציה והשימוש בפצצות חודרות בונקרים
התקיפות האמריקניות נגד המנהרות החות'יות חושפות שתי גישות עיקריות: במתקנים גדולים עם מסלע בעובי עשרות מטרים, הכוחות תוקפים את פתחי המנהרות כדי להקריס אותם, אך לא את המכלול כולו שמוגן על ידי מסלע עבה. ככל שיש יותר פתחים, כך נדרשות יותר פצצות ותכנון מדויק יותר להשבתת המתקן. לעומת זאת, באתרים קטנים עם פתח בודד ומסלע רדוד יותר, נעשה שימוש בפצצות חודרות בונקרים גדולות יותר כדי להרוס חלקים נרחבים מהמתקן התת-קרקעי, מה שמותיר שטח הרס נרחב.
הפצצה חודרת הבונקרים המרכזית בשימוש האמריקני היא ה-GBU-57A/B Massive Ordnance Penetrator (MOP), שנחשבת לאחת מהפצצות הלא-גרעיניות החזקות בעולם. הפצצה, שפותחה על ידי בואינג עבור חיל האוויר האמריקני, שוקלת כ-13.6 טון ומיועדת לחדור לעומק של 10 עד 40 מטרים של מסלע טבעי או עד 60 מטרים של בטון מזוין, תלוי בתנאי השטח. היא מצוידת בראש נפץ של כ-13 טון חומר נפץ, המאפשר לה ליצור הרס משמעותי גם במבנים עם עשרות מטרים של בטון מזוין. ה-GBU-57 נישאת על ידי מפציצים חמקנים כמו ה-B-2 Spirit, שמסוגל לשאת שתי פצצות כאלה בגיחה אחת, מה שמגביר את היעילות של תקיפות נגד מטרות מוגנות היטב. טרם ידוע עדיין אם נעשה שימוש מבצעי בפצצה הזו במסגרת התקיפות נגד החות'ים.
אומנם מדובר בפצצה עם יכולת חדירה הטובה בעולם כיום, אך גם כך הטלתה דורשת דיוק מרבי, ולעיתים נדרשות מספר פגיעות ישירות באותה נקודה כדי להבטיח הרס מלא. בנוסף, השימוש בה מוגבל על ידי מספר המפציצים הזמינים, שכן רק ה-B-2 מסוגל לשאת אותה, והטווח הארוך של משימות כאלה דורש תמיכה לוגיסטית נרחבת, כולל תדלוק אווירי ושימוש בבסיסים כמו דייגו גרסיה (בסיס אמריקני הממוקם באוקיינוס ההודי, מרחק של כ-4,100 ק"מ ממחוז צעדה) במרחב הגזרה של הפיקוד האמריקני הרלוונטי.
לקחים לאיראן: פצצות חודרות בונקרים כקלף אסטרטגי
הדמיון בין המנהרות החות'יות למתקנים התת-קרקעיים של איראן מעלה את השאלה כיצד תתמודד ארצות הברית עם אתרי הגרעין האיראניים, כמו פורדו ונתנז. פורדו, השוכן תחת מסלע בעובי של כ-50 מטרים, ונתנז, המוגן בבטון מזוין בעובי עשרות מטרים, מהווים אתגר דומה אך מורכב יותר מבחינת היכולת להעביר פצצות משתקות לאותם מתקנים. ה-GBU-57, עם יכולת החדירה שלה, עשויה להיות הכלי המרכזי במבצע כזה. תרחיש שבו שישה מפציצי B-2, שכל אחד נושא שתי פצצות, יתמקדו בשני אתרים אלה, יכול להוביל להרס מוחלט שלהם. תקיפה רצופה, שבה פצצה אחת חודרת ומכינה את הקרקע לפצצה הבאה, עשויה לשתק את תוכנית הגרעין האיראנית ללא יכולת שיקום של האתרים שנפגעו.
עם זאת, ישנם שיקולים נוספים. מתקנים איראניים עשויים לכלול הגנות נוספות, כמו שכבות מרובות של בטון ומסלע או מערכות הסוואה, שיקשו על זיהוי ופגיעה מדויקת. בנוסף, ה-GBU-57 אינה חסינה מפני כשל טכני או תנאי שטח קיצוניים, ולכן תכנון התקיפה יצטרך לכלול גיבויים כמו טילים חודרי בונקרים קטנים יותר, כגון ה-GBU-31, שיכולים לשמש כתוספת לפגיעה ראשונית.
בעת פרסום הכתבה, שישה מפציצי B-2 Spirit ומספר מטוסי תדלוק נצפו בבסיס האמריקני-בריטי דייגו גרסייה באוקיינוס ההודי, כ-4,700 קילומטרים מאיראן. הצלחת המבצע בתימן, ובייחוד תוצאות חיוביות המעידות על פגיעה משמעותית של המתקנים התת-קרקעיים של החות'ים עשויה לשמש כהוכחת היתכנות לתקיפה רחבה יותר באיראן, תוך פגיעה ביכולותיה האסטרטגיות בתחום הגרעין הצבאי והטילאות.
החות'ים, בסיוע איראני, בנו מערך תת-קרקעי מתקדם שמאפשר להם להתמודד עם תקיפות אוויריות של הקואליציה הבינלאומית ולשמר את כוחם האסטרטגי. עם זאת, המבצע האמריקני הנוכחי תחת הנשיא טראמפ מוכיחה כי גם התשתיות המוגנות על ידי עשרות מטרים של מסלע ובטון אינן חסינות. היכולת של פצצות אלה לחדור לעומק ולגרום להרס משמעותי הופכת אותן לכלי מרכזי במאבק נגד איומים תת-קרקעיים, בין אם בתימן ובין אם באיראן. בעוד החות'ים ממשיכים לספוג, האמריקנים מכינים את הקרקע לקראת היעד הבא – המנהרות של איראן.
