מעמדם הבינלאומי של החות'ים נגזר מהיכולת שלהם לחולל צרות. אם לא היו מסוגלים לשבש את נתיבי השיט, תשומת הלב העולמית שניתנה להם הייתה כנראה מוגבלת למדי.
לצערם של החות'ים, גם יכולת זו מוגבלת. אומנם הם בהחלט משבשים את השיט דרך תעלת סואץ, אבל חשיבותו של נתיב זה קטנה מבעבר. הערכות מקובלות טוענות שבין 8 ל־12 אחוזים מנפח הסחר העולמי עוברים דרך התעלה – כמות אדירה בלי ספק, שמתורגמת לכמות של בין 15־20 אלף ספינות בשנה, וכשליש מכמות המכולות העולמית. חסימת התעלה אחרי מלחמת ששת הימים היוותה תמריץ לבניית מכליות ענק חסכוניות, שגדולות מכדי לעבור בתעלה.
שיבוש השיט בתעלה בידי החות'ים הוביל לירידה חריפה בתנועה דרכה. אולם למרות עיכובים ושיבושים, הסחר התאושש במהרה, גם אם לווה בזמן אספקה ארוך יותר ועליית מחירים.
אחרי הכול, שיבושים בתעלה אירעו כבר קודם לכן, ועם הזמן נמצאו חלופות סחר, גם אם לא מושלמות. לא מעט מדינות נפגעו כלכלית מהפרעותיהם של החות'ים לשיט, אולם בעולם שכבר ספג את השיבושים בזמן הקורונה – לא נורמלי הוא כמעט הנורמלי החדש. כמו כן, יש לא מעט מדינות שאינן אוהדות לישראל, שבשבילן השיט דרך מצרי באב־אל־מנדב, תחת עיניהם של החות'ים, אינו מסוכן במיוחד.
צילום: איי. אף. פי
לצערה של מדינת ישראל, היא אולי אחת משתי המדינות שימושפעות יותר מאחרות מחסימת התעלה. השנייה כמובן היא מצרים, שלפי ההערכות הפסדיה ב־2024 כתוצאה מהחסימה הגיעו לכ־7 מיליארד דולר. בישראל נמל אילת שותק: ברבעון הראשון של 2024 הכנסותיו פחתו ב־81 אחוזים לעומת הרבעון הראשון של 2023, והמגמה לא השתפרה מאז. ייבוא רכבים מהמזרח, למשל, נאלץ לעבור מסלול עקיף, ארוך בהרבה, דרך הים התיכון.
סוגיית חופש השיט במצרי טיראן מילאה תפקיד חשוב בסיבות לפרוץ מלחמת סיני ומלחמת ששת הימים. כיום מצרים לא יצאה למלחמה נגד החות'ים, מסיבותיה שלה, הגם שב־2015 הייתה חלק מקואליציה נגדם וששתי נושאות המסוקים שלה יכולות לשמש בסיס לא רע לפעולה כלשהי נגד החות'ים. ייתכן שמצרים איננה רוצה להיות מזוהה עם פעולה המועילה מדי לישראל, או שזיכרונותיה הרעים מהתערבותו של גמאל עבד־אלנאצר בתימן לא נשכחו.
בשורה מוגבלת
הדרך להתמודד עם החות'ים היא פגיעה באיראן, הפטרונית שלהם, ולא רק בתקיפות ישירות אלא גם בכל מיני דרכים עקיפות: כלכליות, צבאיות, ועוד. לצורך העניין, לא רלוונטית השאלה אם החות'ים מופעלים בידי איראן או שהם עצמאיים למחצה. בכל מקרה ברור שטילים בליסטיים לא גדלים באדמת תימן. המלאי שלהם מוגבל יחסית: הערכות טוענות שלאיראן היו כ־3,000 טילים בליסטיים מכל הסוגים טרם המלחמה, חלקם קצרי טווח מכדי להגיע לישראל, ומאות כבר נורו עלינו מאיראן ומתימן. לא ברור כמה טילים האיראנים ייצרו במהלך המלחמה, ולא ידוע כמה מצויים בידי החות'ים.
אם איראן לא הייתה רוצה בירי החות'י, היא לא הייתה מספקת להם את ארסנל הטילים הזה ואת המיומנות הטכנית הדרושה להפעלתו. השבוע דווח שרוב הארסנל הושמד בתקיפות ישראליות ואמריקניות. אם כך קרה, מדובר בבשורה טובה מאוד. אבל כל זמן שאיראן לא תשלם מחיר על פעולות החות'ים, זו תהיה בשורה מוגבלת.
המעורבות הגדולה יותר של ארה"ב בזמן האחרון, ובייחוד המרכיב ההתקפי שהיא כוללת, הם בשורה טובה נוספת. תקיפות אוויריות של ישראל נגד החות'ים, אף שאין לנו נוכחות מתמדת גדולה באזור – אם כי מדי פעם נשמעים דיווחים על נוכחות סודית באי פלוני ומקום אלמוני – הן בהכרח מוגבלות. ישראל תתקשה לנהל מערכה רצופה שבה לילה אחרי לילה אחרי לילה היא מכה בתימן.
לא מכריעים מלחמה מהאוויר. החות'ים כבר הופצצו ושרדו, והפגיעה בנמליהם תזיק להם – אבל לא תוריד אותם על ברכיהם
גם אחרי סיום אמברגו הנשק הבלתי רשמי של ארה"ב, כל זמן שיש לישראל צורך לפעול בעזה תימן תהיה בסדר עדיפויות נמוך יותר, בפרט לאור הקושי לאסוף מודיעין הרחק מגבולותינו.
בגלל שחיל הים הישראלי קטן מדי לצורך נוכחות מתמדת מול תימן, הוא אינו יכול לאבטח את נתיבי השיט או להסב נזק לחות'ים. לציים האירופיים יש די מה לעשות גם ללא המשימות הנדרשות מול החות'ים. כוח המשימה שלהם במצרי הורמוז עסוק דיו, וכנראה גם קטן מדי, והוא אינו זקוק לנטל נוסף בדמות הפעילות מול החות'ים.
פתרון מצומצם
כל הפירוט שלעיל היה נכון גם בעבר, אבל דבר אחד כבר השתנה. דבר נוסף יכול להשתנות בהמשך.
השינוי שכבר אירע הוא שהמעורבות האמריקנית והבריטית במערכה מול החות'ים הולכת וגדלה. אם במשך חלק ניכר מ־2024 התמקדו הכוחות מול תימן בתקיפת משגרים ומטרות דומות במסגרת "מבצע שומר השגשוג" – קואליציה צבאית המורכבת בעיקר מספינות אמריקניות ובריטיות, בתוספת סירת סיור מסרי־לנקה, נוכחות לא קבועה של כוחות אחרים וכן סיוע של מדינות אחרות, כולל 11 חיילים אוסטרלים ושני חיילים מפינלנד – בזמן האחרון התמקדו התקיפות במטרות מגוונות יותר. עדות לכך היא תלונתם של החות'ים על כך שהתקיפה פגעה באספקת המים לעשרות אלפי בני אדם. ייתכן שכך אכן אירע, אך אולי גם החות'ים למדו משהו מהתעמולה הפלסטינית. יש עדיין מקום להרחיב את התקיפות ולשתק למורדים התימנים את הנמלים, לצד המשך המערכה נגד איראן.
האם זה יפיל את החות'ים? ככל הנראה לא. כמעט לא מכריעים מלחמה מהאוויר. החות'ים כבר הופצצו ושרדו, והפגיעה בנמליהם תזיק להם מאוד – אבל לא תוריד אותם על ברכיהם. בפרט זה נכון כאשר נתיבי יבשה ומיסים על ייבוא יבשתי מספקים להם הכנסות נוספות, והם אינם ידועים כממשל הדואג במיוחד לרווחת נתיניו. אלה מצידם כנראה מוכנים לקושי העתידי.
סביר להניח שהחות'ים גם סבורים שבדומה למערכה בשנים 2015־2017, דיווחים על משבר הומניטרי ורעב בתימן ישרתו אותם ויובילו להגבלת התקיפות נגדם – גם אם הם אינם מצפים שיריביהם יספקו להם בעצמם את המזון, המים, החשמל והדלק, כמו שקורה כעת בעזה. עם זאת, נראה שהתקיפות משפיעות, ושכמות הפעולות החות'יות נגד ספינות המעיזות להפליג באזור ירדה. גם ירי ההטרדה של החות'ים נגד מרכז הארץ, מעצבן ככל שיהיה, איננו מתקרב בהיקפו למטחי הטילים האיראניים. מצד שני, כאמור, יש פחות מטרות "איכותיות" בתימן.
עליית כמות הכוחות האמריקניים בים ובאוויר מסביב לאיראן עשויה להוביל לצמצום הבעיה החות'ית – אם כי לא סביר שזו תיפתר, אלא אם תביס אותם ממשלת תימן על הקרקע, אולי בסיוע אווירי מערבי. גם אז ספק אם התפתחות כזו תוביל ליציבות תימנית.
אפשר לקוות שאם תפציץ ארה"ב את איראן, תהיה טהרן עסוקה מכדי לתמוך בחות'ים. ניתן היה לקוות שאם יושג הסדר בין ארה"ב לאיראן על פירוק תוכנית הגרעין, כחלק ממנו איראן תפסיק לתמוך בחות'ים. אבל תקווה כזו נדמית כמשאלת לב אופטימית במיוחד, והיא מתעלמת מהאידיאולוגיה האיראנית. הסדר יוכל להיות מועיל רק אם ילווה במקל גדול במיוחד לאכיפה – לא בהבטחות ותקוות.
בסיס בסומלילנד
השינוי השני שעשוי להתרחש בעתיד הוא ההכרה בסומלילנד, חבל ארץ גדול – כ־137 אלף קילומטרים רבועים – שמתנהלת כמו מדינה עצמאית שהתנתקה מסומליה כבר שנים, אף שהיא לא מוכרת על ידי מדינות אחרות בעולם. סומלילנד היא מדינה דמוקרטית יחסית, שנהנית משקט לא רגיל באפריקה. בנוסף היא תומכת במערב.
נושא ההכרה בסומלילנד עולה על הפרק מדי כמה שנים, אבל נראה שבזמן האחרון יותר מדינות מוכנות להכיר בה. כך למשל נטען כי סומלילנד והמחוז ממזרח לה, פונטלנד, עשויות לזכות בהכרה אמריקנית בעצמאותם תמורת נכונות לקליטת תושבים מעזה.
לא פחות חשוב מכך, סומלילנד נמצאת מרחק קצר מתימן, מאות בודדות של קילומטרים. בינואר 2025 חתמה סומלילנד עם אתיופיה על הסכם להקמת נמל צבאי בשטחה, שכן אתיופיה איבדה גישה לים מאז התפצלה ממנה אריתריאה ב־1993. מנהיג סומלילנד ציין במפורש שההסכם יכול לסייע לביטחון מול פיראטים ומול החות'ים.
בסיס כזה, שלא לדבר על בסיס אמריקני ואולי על פי פרסומים זרים גם נוכחות ישראלית, יוכלו לעזור כלכלית לסומלילנד ולסייע ביטחונית באזור. הם יקצרו מאוד את זמני התגובה, ויאפשרו פגיעה מהירה ויעילה בהרבה בחות'ים, לצד הפעלת לחץ עליהם מכמה כיוונים במקביל. הפעלת לחץ כזו יכולה לסייע לכוחות ממשלת תימן, לכל הפחות, להעסיק את החות'ים ולהגביל את יכולת הפעולה שלהם – אם כי לא בטווח הקצר, כמובן.
מכל מקום, הפגיעה בחות'ים חייבת להיות מלווה בפגיעה באיראן. תהיה זו טעות להגיב נגד השליח ולא נגד המשלח, נגד מי שיורה את הטילים ולא נגד מי שמספק את הטילים, את ההכשרה וכנראה גם את המימון. אולם לצד זאת, נוכחות צבאית ימית קבועה יכולה להועיל מאוד, והכרה בסומלילנד וכינון יחסים איתה יכולים לעזור לא רק בקליטת תושבי עזה אלא גם ביצירת משקל־נגד לחות'ים.
אפילו אם נניח שבצורה כזאת או אחרת תסתיים בקרוב המלחמה בעזה, וגם החות'ים יחליטו להפסיק לירות עלינו ולהטריד ספינות – בטווח הארוך לא כדאי, לא לישראל ולא לעולם, להיות תלויים בחסדיו של אוסף קיצונים הנתמך בידי איראן.
יגיל הנקין הוא חוקר עמית במכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים (JISS), ומרצה במרכז האקדמי שלם
