מה שראינו אתמול סביב הדיון בבג"ץ, בדיון על פיטורי ראש השב"כ, הוא מאבק אידיאולוגי. זה מאבק חיוני, קיומי, על עתיד המדינה. רק שזה לא המאבק שעליו אתם חושבים.
בואו נתחיל במשהו שעליו כולנו יכולים להסכים, ימין ושמאל – לא ככה צריך להיראות דיון בהיכל הצדק של מדינת היהודים. דיון בבית המשפט לא צריך להיראות כמו יציע בדרבי – השתוללות וקללות, מעמד מבזה עבור הורים שכולים, קריאות מהיציע. רק היה חסר יריקות גרעינים על הרצפה.
על פניו, היו שם שני מחנות אידיאולוגיים ברורים, שאת עמדותיהם המוכרות שמענו – בצעקות – שוב ושוב: מצד אחד מחנה "שלטון הרוב", מצד שני מחנה "שלטון החוק".
אבל האמת היא, שבנושא ראש השב"כ, לשני המחנות האלו יש את אותו אינטרס. הם בעצם מחנה אחד. נקרא לו מחנה "רק לא פשרה".
זירת הגלידאטורים המבישה שראינו אתמול בבג"ץ? היא טובה להם. צד אחד מרוצה כי המעמד הזה מדרדר עוד את מעמד מערכת המשפט. הצד השני מרוצה כי אז אפשר להגיד "אמרנו לכם".
ומי מפסיד? אנחנו, האזרחים. האזרחים שמכבדים את מוסדות המדינה. שרוצים שנבחרי הציבור שלהם ואנשי המקצוע ומערכת המשפט, יחתרו לפתרונות, במקום לשחק בכיפופי ידיים. שרוצים שיפסיקו לבלבל לנו את המוח ברעש בלתי פוסק, במקום לדאוג למה שחשוב באמת (את חמאס כבר ניצחנו? את החטופים החזרנו? את העומס הנוראי ממשרתי המילואים כבר הורדנו? ויוקר המחיה, גם הוא לא הולך לשום מקום).
פוליטיקה היא עבודה שכולה משא ומתן, הידברות, פשרות והגעה לפתרונות. זו לא חולשה, זו מהות העבודה. פוליטיקאים שלא יודעים לנהל משא ומתן ולהגיע לפשרות, לא יצליחו להזיז כלום. זה מה שעשו פה במשך 75 שנה, בתנאים לא קלים, והצליחו ברוך השם להקים פה יופי של מדינה.
אבל המערכת הפוליטית עכשיו שבורה. היא מורכבת משחקנים שרואים בפשרה חולשה – נבחרי ציבור וגם היועצת המשפטית. כולם רוצים לנצח "על מלא", כאילו לא למדנו כלום מהמצב שהביא אותנו ל-7/10.
כן, יש פה מחלוקת אמיתית. מחלוקות זה טבעי. אין צורך להזדעזע מזה שמישהו חושב אחרת, וזה לא תמיד סוף העולם, או הדמוקרטיה.
השאלה הגדולה היא איך פותרים מחלוקות. ואת משבר ראש השב"כ היה אפשר לפתור בפשרה. אתמול פרסם אבישי גרינצייג, כתב i24News, שמיד לאחר החלטת הממשלה על פיטורי ראש השב"כ, הוצעה הצעת פשרה על ידי עו"ד רז נזרי, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי. זו הייתה הצעה שתאפשר לממשלה לסיים את כהונתו של רונן בר ולמנות ראש שב"כ מקצועי, ממלכתי. שני הצדדים סירבו.
גם אתמול בג"ץ ביקש, הציע, דרש מהצדדים לנהל פשרה ביניהם, כדי לא לחייב אותו לפסוק. הם סירבו.
אבל עוד לא מאוחר. בג"ץ שלח את שני הצדדים לחתור לפשרה ולחזור אחרי החג. תתפלאו, שופטי בג"ץ ממש לא רוצים להיות אלו שיכריעו. הם יודעים שזה בדיוק התפקיד של המערכת הפוליטית והמקצועית.
עכשיו הגיע הזמן שלנו, האזרחים – לומר לנבחרים שלנו וליועצת המשפטית לממשלה: לכו לעשות את העבודה שלכם – למצוא פתרונות. תדברו, תמצאו פשרה. זו יכולה להיות ההצעה של עו"ד נזרי. זו יכולה להיות פשרה אחרת. העיקר שתחזרו אחרי פסח ותגידו: הסכמנו, אין צורך שכבוד השופטים יתערבו.
אז כן, מה שראינו אתמול זה מאבק אידיאולוגי עמוק, שיכריע את עתיד המדינה. אבל זה לא ימין מול שמאל, "עליונות החוק" או "עליונות הרוב".
זה מאבק על איזה עם אנחנו רוצים להיות: כזה שרק מנסה להביס אחד את השני, או כזה שרוצה למצוא פתרונות ולבנות, ביחד.
