אמריקנים ליברלים בעלי כוונות טובות מזדהים עם המטרה הערבית-פלסטינית בגלל המאבק הנחוש שלהם, בן עשרות שנים, נגד העליונות הצבאית של ישראל והעוצמה שלה. לאחרונה, ההזדהות הזו בקרב הדמוקרטים הפכה לראשונה לרוב שתומך בפלסטינים על פני ישראל.
אבל אם תומכי הפלסטינים היו יודעים את כל האמת, כפי שהפלסטינים אומרים אותה, כנראה שהם היו הופכים את העדפתם בחזרה לישראל. ואכן, כאשר אנו מקשיבים למה שהפלסטינים אומרים ולמה שהם עושים, תדמית האנדרדוג שלהם מופרכת על ידי מטרות לוחמניות, שיטות אכזריות וערכים מנוגדים לציוויליזציה המערבית.
מובן שהליברלים מזדהים עם הפלסטינים מתוך אינסטינקטים "הומניטריים". מבחינתם, הפלסטינים הם קבוצה מדוכאת הנלחמת באומץ למען חירותה. מגינים אלה רואים בישראל את אויבה של הפלסטינים, כמי שניסתה במשך 78 שנים למנוע מאנשים חפים מפשע את ההגדרה העצמית ואת חלקם הראוי במולדת במזרח התיכון.
אבל התדמית האוהדת הזו של ערבים-פלסטינים היא אך ורק תוצר של השלכה מערבית על הפלסטינים – הנחה דמיונית של מניעים, מטרות וערכים האופייניים להלך רוח מערבי. הליברלים המערביים מזדעזעים לעתים קרובות כשהם נחשפים לתדמית שהפלסטינים מציירים לעצמם – כערבים וכמוסלמים – המגלם מאפיינים העומדים בסתירה ישירה לערכים ושאיפות מערביות שוחרות שלום.
אולי הסיבה המשמעותית ביותר שהפלסטינים עדיין נלחמים היא שישראל ובעלות בריתה המערביות ממשיכות להציע את מה שאנחנו חושבים שהפלסטינים רוצים – או צריכים לרצות – במקום את מה שהם באמת רוצים. תושבי המערב האמינו באמת, בתמים ובתקיפות שהפלסטינים רוצים מדינה ולחיות בשלום עם ישראל, ושישראל מונעת מהפלסטינים להשיג מטרה זו.
מסתבר שהבעיה היא שלנו. פלסטינים אומרים לנו מה הם רוצים ורודפים אחרי מה שהם רוצים, אבל אנחנו מתעלמים מכך. אנחנו מעדיפים את התרגום הנאור שלנו למילים מולמעשים שלהם. כדי להבין טוב יותר את הסתירה הזו, הבה נדגיש בדיוק את מה שהפלסטינים אומרים לנו – ומה שהם אומרים לעצמם – על המטרות והערכים שלהם.
כדי להתמודד עם הנתק הזה, הבה נשווה את שני המיתוסים הגדולים ביותר של בני המערב על מטרות וערכים פלסטיניים עם מה שהפלסטינים אומרים ועושים בנוגע לנושאים העיקריים המשפיעים על השלום במזרח התיכון.
אשליית השלום
מיתוס מס' 1: פלסטינים רוצים מדינה משלהם ולחיות בשלום לצד ישראל. הפלסטינים דוחים על הסף כל זכות יהודית לריבונות ב"פלסטין", משום שהם דוחים את הקשר ההיסטורי של היהודים לארץ ישראל. לדוגמה, מנהיג הרשות הפלסטינית אבו מאזן אמר בשנת 2018 כי ישראל היא "פרויקט קולוניאלי" חסר בסיס בהיסטוריה ומנותק מהיהדות.
במהלך פסגת קמפ דיוויד בשנת 2000 – ניסיון של הנשיא ביל קלינטון לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני בפתרון שתי המדינות – טען ראש אש"ף לשעבר יאסר ערפאת כי "מקדש שלמה לא היה בירושלים, אלא שכם". קלינטון נדהם מהשקר המוחלט הזה, אבל ערפאת סירב לחזור בו, בדיוק כפי שסירב להצעה הישראלית והאמריקנית להקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל.
חמאס, עדיין הכוח המדיני והצבאי המוביל של הפלסטינים, טוען באמנתו כי "ארץ פלסטין היא וקף (הקדש) אסלאמי המקודש לדורות המוסלמים הבאים עד יום הדין". מושג הווקף באסלאם מרמז שהוא שייך למוסלמים באופן בלעדי ולא ניתן לחלוק אותו עם כופרים, במיוחד יהודים.
יתרה מכך, סקרים מראים באופן עקבי שרוב הפלסטינים מתנגדים לפתרון של שתי מדינות, ומעדיפים מדינה אחת בשלטון ערבי.
בהתחשב בהתנגדות הדתית והפוליטית הזו למדינה יהודית, אין זה פלא שהפלסטינים מלמדים את ילדיהם מלידה לשנוא, להילחם ולהרוג יהודים. קיימים סרטונים רבים ברשתות החברתיות שמראים ילדים אומרים שהם רוצים להילחם ביהודים ולהרוג אותם.
בקיצור, התפיסה לפיה הפלסטינים רוצים מדינה שלווה לצד ישראל – נסתרת על ידי אינספור הצהרות של מנהיגים פוליטיים ודתיים פלסטינים, כמו גם תכניות לימודים בכל רמה חינוכית.
אשליית המכשול
מיתוס מס' 2: ישראל מונעת מהפלסטינים להקים מדינה משלהם. האו"ם וישראל, בתמיכתה של אמריקה, הציעו לפלסטינים הזדמנויות רבות להקים מדינה, אך הפלסטינים וחבריהם הערבים סירבו בתוקף בכל פעם. הם דחו את תוכנית החלוקה של האו"ם משנת 1947. לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967, הציעה ישראל את הקרקע עליה השתלטה בתמורה לשלום עם שכנותיה הערביות. התשובה הערבית? שלושת ה"לא": לא הכרה בישראל, לא למשא ומתן עם ישראל ולא לשלום עם ישראל.
בשנים 2000, 2001 ו-2008, ישראל שוב הציעה לפלסטינים מדינה – בכל יהודה ושומרון, כאשר בירתה מזרח ירושלים – אבל שוב, הפלסטינים סירבו. גם ניסיונות מאוחרים יותר של נשיאי ארה"ב ברק אובמה ודונלד טראמפ נדחו. ישראל גם הוציאה לפועל תוכניות רבות בניסיון לסייע ולבנות אמון עם הפלסטינים, כולל אישורי כניסה ועבודה למאות אלפי עובדים פלסטינים בישראל ומתן טיפול רפואי, מים וחשמל לפלסטינים.
למרבה הצער, לא קם מנהיג פלסטיני אחד הדוגל בשגשוג לעם הפלסטיני ובשלום עם ישראל. אין גנדי, אין מנדלה, אין תנועת שלום. במקום זאת, מנהיגים פלסטינים מתמקדים במה שהם מכנים "ההתנגדות" – מילת הקוד להמשך הטרור, שמטרתה כיבוש ישראל.
הטענות שישראל עומדת בדרכה של מדינה פלסטינית עומדות בסתירה להיסטוריה של 78 שנים של הצעות נדיבות מישראל לעזור לפלסטינים להקים מדינה. עם זאת, בעוד שישראל מעולם לא פתחה במלחמה עם הפלסטינים, היא נאלצה להגן על עצמה מפני אינספור מתקפות – מפיגועי טרור רצחניים ועד מלחמות כוללות – מצד אויב שנחוש להשמיד אותה.
המערב הליברלי יהיה חכם יותר אם יתחיל להאמין למה שהפלסטינים אומרים ועושים, במקום לתקוות ולחלומות התמימים שלו. הוא רוצה להאמין שהפלסטינים רוצים מדינה שתתקיים בשלום לצד ישראל. עם זאת, הפלסטינים עצמם אומרים לנו שהם דוחים ריבונות יהודית, במה שהם רואים כאדמה ערבית-מוסלמית בלבד.
תושבי המערב גם מניחים שישראל מונעת מהפלסטינים להגיע להגדרה עצמית. אבל ההיסטוריה מוכיחה אחרת. ישראל הגישה הצעות רבות לפלסטינים, שאמרו "לא" לכל אחת ואחת מהן. ואכן, לא פעם, הם ואחיהם הערבים לא הסתפקו את ב"לא" הזה בלבד אלא "השלימו" אותו באלימות ושפיכות דמים, ואילצו את מדינת ישראל לחיות בכל שנות קיומה במצב מתמיד של הגנה.
