האירוע הגלובלי החשוב ביותר כיום הוא משטר המכסים האמריקני החדש שעליו הכריז טראמפ מול העולם כולו. אמנם טראמפ מתמודדד עם עוד חזיתות רבות, כמו התגרענותה של איראן וההכנות למלחמה של סין, וכמובן ניסיונו להסיג לאחור את מדינת המעמקים הפקידותית־משפטית. במסגרת המאבק הזה הוא ניצח השבוע בזירת בית המשפט העליון האמריקני בסוגיית גירוש חברי כנופיות מוונצואלה, ברוב של חמישה מול ארבעה, למרות הצטרפותה של השופטת השמרנית־לכאורה איימי קוני בארט, הסולברג של האמריקנים, לשופטים הדמוקרטים.
לסוגיות הללו יש משמעות עולמית הרת גורל, אך הן משניות לאתגר המכסים. טראמפ הכריז מלחמה כואבת, יקרה ובסיכון גבוה, על הסדר העולמי שבו תומכים הרבים והחזקים ביותר. טראמפ מהמר מול המרוויחים הגדולים ובעלי ההון, במהלך שהוא יודע מראש שיקפיץ את האליטות הכלכליות בכל המדינות, כשלצידן יתייצבו כלכלני ארה"ב והעולם. אם המהלך ייכשל, הקדנציה של טראמפ תיחשב כישלון מובהק, משום שהוא נבחר על מצע כלכלי. אם הוא יצליח, הכלכלה הגלובלית תקבל תפנית משמעותית. אלו זמנים היסטוריים.
מהו הסיפור של המכסים? ובכן, השיטה הנוכחית, הכלכלה הגלובלית כפי שהיא היום, משרתת את החברות הגדולות. הן רשומות במערב, מייצרות בזול בעולם השלישי, ומוכרות במכסים נמוכים בארה"ב. ועוד: הונם של העשירים מושקע בשוקי המניות, שאינם מתעניינים בפערי מסחר לאומיים, אלא רק בשורת הרווח.
אין ספק שהשיטה הזו ייצרה שפע רב, אבל יש לה גם חסרונות. לדברי שר האוצר האמריקני סקוט בסנט, 88% משוקי המניות בארה"ב נמצאים בבעלות העשירון העליון, שאר 12 האחוזים בידי ארבעת העשירונים הבאים, והחצי התחתון לא מחזיק במניות. כלומר, נוצרה בארה"ב אליטה כלכלית שמרוויחה מהשיטה הנוכחית הון עצום, בעוד ארה"ב ככלכלה לאומית, והאמריקני העובד הפשוט, הפסידו. עוד אומר בסנט כי המאבק אכן יהיה בראשיתו כואב ויקר, אך לאורך זמן, אם טראמפ יצליח להוריד מכסים ולצמצם פערי מסחר, כולם ירוויחו.
שוקי ההון הגיבו כצפוי על מלחמת המכסים, ירדו בתלילות והפסידו הון עצום בזמן קצר. מאז הם עולים ויורדים, ורגישים מאוד לכל ידיעה ועדכון. אבל התנודתיות הזו איננה מדד לשום דבר אמיתי. כך נוהגים שווקים, וכפי שמסביר וורן באפט, ירידות הן לאו דווקא חדשות רעות, אלא הזדמנות לקנות בזול. מה שקובע הוא המגמה לאורך זמן.
צעדי טראמפ הם ברכה לישראל. נכון, שכבה דקה באוכלוסייה תינזק מהורדת מכסים, אבל הציבור יצא נשכר: עלות המחיה תרד, השפע יגדל
מדוע הכלכלנים מתנגדים למכסי טראמפ? משום שמכסים הם גול עצמי. מכס הוא מס מקומי; הוא מעלה מחירים לצרכנים במדינה שמטילה אותו. לכן, העמדה הכלכלנית ה"רציונלית" היא שמוטב שלא יהיו מכסים מקומיים, גם אם המדינה שממנה קונים סחורה מטילה מכסים על התוצרת שלך. אם המדינה שמולך יורה לעצמה ברגל, הם אומרים, אין סיבה שגם אתה תירה לעצמך ברגל, מה גם שמכסים יפגעו בדיוק באותם צרכנים מהשכבות החלשות שבסנט מגן עליהם.
טראמפ ואנשיו עונים לכך כמה תשובות. ראשית, אם מכסים הם רעיון גרוע כל כך, מדוע כל כך הרבה מדינות מטילות מכסים על סחורה אמריקנית? מעבר לחוסר ההוגנות, נראה שלשיטתן הרווח מגביית המס מצד אחד, והיתרון לייצור המקומי מצד שני, בכל זאת משתלם.
שנית, טראמפ לקח על עצמו לשקם כלכלת חוב אמריקנית עצומה. הוא זקוק למקורות הכנסה נוספים, והמכסים הם כלי להכנסה לאומית משמעותית. או שהכסף ייכנס דרך המכס, או שמדינות יורידו מכסים ויקנו יותר סחורה אמריקנית – העיקר הוא שארה"ב תרוויח יותר מהמסחר העולמי, שבו היא השחקנית המרכזית.
נקודה נוספת שתומכי טראמפ מעלים היא שכלכלנים אינם מבינים בעסקים ופוליטיקה גלובלית. גם הם יסכימו שסחר חופשי נטול מכסים ייטיב עם כולם; הבעיה היא שכדי להגיע לשם צריך לעבור דרך מאבק על הדדיות, ולגרום לכך שמדינות יפסיקו לנצל את השוק האמריקני על מכסיו הנמוכים כדי למכור, בזמן שהן מתמרצות את תושביהן שלא לקנות סחורה אמריקנית. במשחק הורדת הידיים הבינלאומי הזה, טראמפ הוא ה"מומחה", לא הכלכלנים. אם וכאשר הוא ינצח במלחמת המכסים, הם ייאלצו לאכול את הכובע.
יש הרואים במהלך של טראמפ צעד אחורה מעידן הגלובליזציה – שייצר שפע היסטורי חסר תקדים – וחזרה מדאיגה לכלכלה לאומית פרוטקציוניסטית. הטענה הזו נכונה רק אם טראמפ ייכשל, והתוצאה העיקרית תהיה עלייה של מכסי מגן בארה"ב ואז בשאר העולם. אבל אם טראמפ יצליח והמכסים ירדו באופן גלובלי לרווחת כולם, טראמפ יוכרז כגלובליסט החשוב בהיסטוריה של הכלכלה.
זווית נוספת מספק אחד האנליסטים הבכירים ביותר בסוגיות גיאו־פוליטיות כלכליות, דיוויד וו. לטענתו, מהלכי טראמפ ממוקדים בעיקר במדינה אחת, או יותר נכון במעצמה אחת: סין. התלות של הכלכלה הסינית בארה"ב גדולה, ומלחמת המכסים של טראמפ תחליש אותה מאוד. לטענת וו, הכלים הפיננסיים שיש כיום לסין מוגבלים יחסית, בשל הצטברות חוב לאומי ובעיות כלכליות חמורות נוספות. אם וו צודק, טראמפ למעשה מנהל מלחמת מנע כלכלית, שבמידה רבה נועדה להחליש את סין ככוח עולמי, ואולי למנוע מלחמת עולם שלישית.
בכל אופן, לעיני העולם המשתאות הוכרז החודש אחד ממשחקי ה"צ'יקן" הכלכליים הגדולים בהיסטוריה. מדובר בהימור עצום של טראמפ על מורשתו, ויותר מכול על חוסנה ויציבותה של הכלכלה העולמית. גם המתנגדים צריכים להודות שכהונתו הקצרה עד כה של טראמפ מתאפיינת במאבק נחוש וחסר פחד באליטות החזקות ביותר, שהפכו את המדינות הדמוקרטיות לכלי השרת של האינטרסים המעמדיים והכלכליים שלהן.
מה לגבי ישראל? עבורנו צעדי טראמפ הם ברכה. הכלכלנים צודקים בכך שמוטב להוריד מכסים. נכון, יש שכבה דקה באוכלוסייה שתינזק מהורדת מכסים, אבל הציבור בכללותו, הטוב המצרפי הלאומי, יצא נשכר: עלות המחיה תרד, הבחירה תתרחב, והשפע יגדל. לכן נתניהו צריך להציב את מלוא כובד משקלו מאחורי הבטחותיו לטראמפ, לשפר במהירות את המאזן המסחרי ולהוריד כמה שיותר מכסים ממוצרים אמריקניים.
יש לקוות שמבינים אצלנו שטראמפ חשוב יותר מקבוצות הלובי האינטרסנטיות ששולטות בכלכלה הישראלית ומזיקות לכלל. אם כך יקרה, אין מתאים מחג הפסח לאחל לעם ישראל חג חירות לאומית – וכלכלית – כשר ושמח.
