את הטור הזה התכוונתי להקדיש לנושא של "חירות כלכלית", אבל אי אפשר להתעלם מהטלטלה הדרמטית שהנשיא טראמפ מחולל בשווקים, בעקבות תוכנית הטלת המכסים שלו. במחשבה שנייה, יש קשר בין התנהגות שוק ההון ובין היכולת שלנו להגיע לרווחה כלכלית, וזו ההזדמנות להרהר על הגישה שלנו לעולם החיסכון.
במהלך סוף השבוע הקודם צנחו מדדי המניות המובילים בארה"ב ביותר מ־10%. מאז השיא שרשמו באמצע פברואר, נרשמו כבר ירידות של יותר מ־20% במדדים, בתחילת השבוע שעבר, ונכון לכתיבת שורות אלו הם משנים כיוון כלפי מעלה בצורה חדה. ההשפעה ניכרת בכל העולם, וכמובן גם אצלנו בישראל. ככל שהמכסים של טראמפ ימומשו, הם עלולים להביא למיתון וירידה ברווחיות החברות – מה שישפיע על מחירי מניותיהן. הפאניקה מובנת.
אבל עם כל החששות הללו, מה שמשפיע הרבה יותר על מחירי המניות הוא עצם המצב של חוסר ודאות. אין דבר ששוק ההון שונא יותר מאי ודאות, וכרגע טראמפ מרעיף מהסחורה הזו בשפע. ביטוי בולט למצב הזה ניתן היה לראות לפני שבוע ביום שני, עם פתיחת המסחר בבורסה האמריקנית. המדדים קפצו וצנחו בסחרור מוחלט, כאשר כל שמועה שמתפרסמת, חיובית או שלילית, מושכת לכיוון אחר בניסיון לחזות את הבאות. התנודות החדות לא היו מביישות רכבת הרים.
התלות שלנו בשוק ההון היא גבוהה. החסכונות הפנסיוניים, תיקי ההשקעות, קרנות ההשתלמות – כולם מושפעים. אנחנו יכולים לנסות לצמצם את ההשפעה, אבל במבט ארוך טווח לא בטוח שמהלך כזה יהיה חכם. ובעיקר, חשוב להיזהר ממהלכים חדים שנובעים מפאניקה.
כולם זוכרים את פעולתו הראשונה של דן חלוץ, מי שכיהן כרמטכ"ל במלחמת לבנון השנייה. לקראת פריצתה, במקום להתמקד בניהול המערכה ובהובלת צה"ל, הוא מצא זמן לדאוג תחילה למכירת תיק המניות שלו. חלוץ ספג ביקורת קשה, אך גם מבחינה פיננסית המעשה הזה התברר כטפשי. הירידות החדות שנרשמו בתחילת הלחימה, בקיץ 2006, שינו כיוון בהמשכה. בסיכום אותה שנה עלה המדד המוביל בבורסה התל־אביבית ב־15%.
רק לפני חמש שנים, רבים בארץ ובעולם האמינו שהמגפה המתפשטת תביא לקיצנו. הכלכלה העולמית כמעט עמדה מלכת. מחיר הנפט צלל אל מתחת ל־20 דולר לחבית – שפל שלא נרשם כמותו עשרים שנה. השווקים הפיננסיים עברו באותה שנה טלטלה דרמטית. כשהפסיכולוגיה משחקת תפקיד מכריע, וכאשר שוק ההון שונא חרדה ואי־ודאות – כל השערה ופרסום יוצרים סחרור. להיסטריה שנוצרה עם פרוץ משבר הקורונה הייתה השפעה מכרעת על חלק מהחוסכים. חוסר הוודאות שהשתרר, והחשש שהנורא מכול עוד לפנינו, הביאו לגל של פדיונות ומשיכות כספים. רק בחודש מרץ 2020 נפדו מקרנות הנאמנות בישראל 42 מיליארד שקל. מיליארדים רבים נוספים נמשכו מקופות הגמל, או הועברו למסלולים סולידיים בתוך הקופה.
כמו שלמדנו בקורונה ולמעשה בכל המשברים בעשורים האחרונים – הניסיונות לתזמן את השוק נועדו כמעט תמיד לכישלון
והנה התברר שלמרות התחזיות האפוקליפטיות, ערעור הביטחון התעסוקתי, ההפסדים שספגו רבים מהעסקים והגירעון העמוק – רוב החסכונות שלנו סיימו את 2020 לא רע בכלל, עם תשואה חיובית נאה. בשנה העוקבת, החסכונות בכלל "פתחו מבערים". מיליארדי השקלים שנפדו ברגעי השפל הועברו ל"חוף מבטחים" בפיקדונות בבנקים – פק"מים למיניהם ומזומן בעו"ש. נקודת המוצא של משקיעים רבים הייתה "נצא עד יעבור זעם", "נחזור כשהשווקים יעלו". אחרים זגזגו בין מסלולי השקעה ועברו ממסלול מנייתי למסלול סולידי. במקרה הטוב הם עשו זאת לאחר שהירידות החדות החלו, ובמקרה הרע – בסופן. ברוב המקרים התזמון היה גרוע, והכסף לא ידע לחזור בזמן למסלול המנייתי, שזינק ו"סגר" את הירידות.
לאף אחד אין באמת מושג מה הולך לקרות, אבל כמו שלמדנו בתקופת הקורונה וגם במשבר הכלכלי שחווינו בשנת 2008, ולמעשה בכל המשברים בעשרות השנים האחרונות – הניסיונות לתזמן את השוק ולזגזג בין מסלולים נועדו כמעט תמיד לכישלון. נכון, לעיתים אי־אפשר להתעלם מהמתרחש ויש לבצע "מקצה שיפורים", אבל ברוב המקרים זה לא המצב.
בהתאם לגיל
על רקע הטלטלה בשווקים שמעתי בשבוע שעבר יותר מפעם אחת אנשים אומרים: "הנה שוב הוכחה שהכי טוב להישאר עם פיקדון סולידי". המשפט הזה יכול להיות נכון ולא נכון באותה מידה. השאלה היא למי. אדם שצריך את הכסף בזמן הקרוב, מי שחושש מסיכונים ולא ישן טוב בלילה – כל אלו לא צריכים להיות מושקעים בשוק ההון מלכתחילה. אבל בעבור מי שחושב לטווח ארוך, זה סיפור אחר. עם יד על הלב, היכולת להגיע להון משמעותי בעבור מי שמרוויח משכורת ממוצעת, לא צפוי לרשת בקרוב נכס יקר או לשלש את משכורתו – איננה גבוהה. הסיכוי שלו נמצא כנראה בשוק ההון, מתוך חשיבה ובניית תוכנית מותאמת, ורק לאורך זמן. יש סיכונים, וככל שמתקרבים למועד שבו צריכים להשתמש בכסף – מצמצמים את הסיכונים הללו.
לפני יותר מחמישים שנה פורסמה המהדורה הראשונה של הספר "הליכת אקראי בוול סטריט", שכתב פרופ' ברטון ג'י מלכיאל מאוניברסיטת פרינסטון. זהו אחד הספרים המשפיעים והפופולריים ביותר בעולם ההשקעות. כבר אז הגישה שלו נחשבה חדשנית, ולמעשה העקרונות שכתב מדוקלמים עד היום. אחד מהם קובע כי ככל שהמשקיע צעיר יותר הוא צריך להעדיף סיכון גבוה יותר, ועם התקדמות הגיל נכון לצמצם את החשיפה למניות. כך למשל, לקראת גיל ארבעים נכון שהתיק ינוע סביב ה־55% מניות, 30% אג"ח והשאר בנדל"ן ובמזומן. על בסיס העיקרון הזה צמח גם המודל לחיסכון ארוך טווח שאומץ בישראל כ"מסלולי השקעה תלויי גיל" – ושקרנות הפנסיה מחויבות לנהל במסגרתן את כספי המצטרפים החדשים, כאשר הסיכון הולך ומצטמצם ככל שמתקרבים לגיל הפרישה.
כדאי להתבונן בטבלה שנמצאת כאן. אף אחד לא יודע לאן השווקים הולכים כרגע, אבל אפשר לקבל קצת פרופורציות באמצעות מבט על התנודות המרכזיות ב־25 השנים האחרונות.
אגב, בהתחשב בפוטנציאל של שוק המניות לאורך זמן, רבים מהמשקיעים מתלבטים אולי הנפילות הן דווקא הזדמנות לקנות מניות "בזול". ובכן, כדאי להיזהר. כפי שכבר אמרנו, בלתי אפשרי לתזמן את השוק, ואם מישהו מצליח – זה כנראה יותר מזל משכל. לעיתים מהלך כזה עלול להתברר כטעות משום שנוצרת תחושה שהגענו לרוויה מסוימת שמייצרת הזדמנות, ואז פתאום הירידות החדות ממשיכות. מציאות כזו משולה לניסיון לתפוס "סכין נופלת". אין ספק שאחרי ירידות חדות המניות זולות יותר מכפי שהיו קודם וייתכן שיש הזדמנויות, אבל רכישה כזו מחייבת להבין גם את הסיכונים.
