עו"ד דפנה הולץ־לכנר מעוניינת לשלוט בפסיקותיו של בג"ץ, בדרך משלה. בדיון ביום שלישי השבוע בעתירות נגד פיטורי ראש השב"כ, דומה שנשמעו כל הטיעונים שאפשר להעלות על הדעת, ולצידם גם טיעונים שעד לאחרונה היה קשה להאמין שעורך דין ישראלי יעלה על דל שפתיו. כאלו היו טיעוניה של הולץ־לכנר, שייצגה את העותרים באחת משמונה העתירות שנשמעו ביום הדיונים הסוער.
"עיני כלל הציבור, כולל הציבור שכל כך תומך והולך, וברחובות כבר שנתיים מתרוצץ בייאוש גדול, נושא את עיניו אליכם", היא אמרה באופן מסורבל. "אתם אלה שהאנשים האלה מגינים עליהם בשביל רגע כזה, והעיניים נשואות להכרעתכם שלכם. אנא בצעו את המבוקש מכם כדי שנדע שיש לנו על מי לסמוך, שיש לנו על מי להישען, בהתעמרות השלטונית שנגלית ונגלתה לנגד עינינו במשך השנתיים האחרונות. אני מאוד מודה לכם ומבקשת בכל לשון של בקשה לא לכדרר את זה לשום רשות אחרת, לחתוך חד וחלק, בהתאם למה שהעובדות, הראיות והתמונה המשפטית שנגלית לנגד עיניכם מחייבת".
אלמלא היו הדברים משודרים בשידור חי לעיני האומה כולה, ומתועדים בשלל במות, קשה היה להאמין שמשפטים כאלו אכן נאמרו לשופטי בג"ץ. לשיטתה של הולץ־לכנר, המוחים בקפלן אינם מפגינים לשם שמיים, במטרה לחזק את כוחה של מערכת המשפט ואת הדמוקרטיה הישראלית. לא ולא. אליבא דהולץ־לכנר זוהי עסקה, חוזה הגנה הדדי. המפגינים יתרוצצו ברחובות ויצאו להגנתו של בית המשפט, וזה יגמול להם בהגנה על האינטרסים החשובים להם. אין ארוחות חינם.
השופטים לא שבעו נחת מהדברים, ומיד כשהשלימה את הטיעון הזה חתך השופט עמית את דבריה של הולץ־לכנר והורה לה לסיים. ואולם, הוא לא הוסיף מחאה על הטון הנוזפני של עורכת הדין, אף ששופטי העליון יודעים היטב לנזוף בעורכי דין החורגים ממנדט הטיעונים הלגיטימיים. לכן קשה לדעת אם המסר המאפיוזי־כמעט נקלט במוחם ואיזו השפעה תהיה לו. מה שבטוח הוא שהדברים מעמידים באור נלעג את הקריאות לשמירת "עצמאות מערכת המשפט", הנשמעות לא פעם מפי ראשי המוחים. מערכת משפט עצמאית היא הדבר האחרון שהם מעוניינים בו. המאבק ברחוב קפלן הוא לא על עליונות המשפט אלא בדיוק להפך. השאלה היא למען מי יעבדו השופטים: האם יהיו נתונים להשפעה של נבחרי העם, או שמא יידרשו להעניק גיבוי ותמיכה אוטומטיים דווקא לקומץ הקפלניסטי הרועש, המפגין ברחובות בשנתיים האחרונות.
