"מכתב הטייסים" שפורסם בתקשורת הישראלית, במסגרתו קראו טייסים לשעבר לעצור את המלחמה, וכן על הדחתם משירות של החתומים על המכתב, זוכים לתהודה נרחבת בכלי תקשורת הערבים.
ככלל, הסיקור התקשורתי הערבי משקף את השיח התקשורתי הישראלי בנושא ומבליט את העובדה שהעומדים מאחורי המכתב סבורים כי חידוש הלחימה בעזה, הוא ביטוי לכך שיעדי המלחמה משרתים אינטרסים פוליטיים צרים, אולם מקורות שונים רואים בעצומת הטייסים עדות לכך שהסדקים בחומה הבצורה ובמשענת שמהווה צה"ל עבור החברה הישראלית, רחוקים מלהתאחות. חלק מכותרות הידיעות שהוקדשו לנושא במקורות הערביים מתארות את הפרשייה במונחים של משבר שמייצג את המשך ההתמודדות בצה"ל עם מרד פנימי שמובל על ידי אחת מקבוצות העילית שלו – טייסי חיל האוויר.
רשת "אלג'זירה" אשר ביטויי מחאה וגילויי סרבנות בצה"ל, מקבלים דרך קבע "מקום של כבוד" בסיקוריה, לא הסתפקה בדיווחים אינפורמטיביים, אלא שילבה כדרכה תובנות של מומחים לענייני ישראל ומומחים צבאיים. אחד מהם הוא "לוא'" (אלוף) מחמד אלצמאדי, אשר התייחס למכתב ולהחלטת הדחתם משירות של החתומים עליו וציין כי מדובר בחרב פיפיות, שעלולה להעמיק את הקרע בתוך הצבא. לדברי אלצמאדי, העצומה, שעליה חתומים כאלף אנשי צבא, משקפת את כישלון המלחמה בעזה בהשגת יעדיה המוצהרים.
מה שמייחד את העצומה הנוכחית, לדבריו, הוא הרוח הגבית שהיא זוכה לה מבכירים לשעבר בצה"ל, אשר סבורים כי המלחמה הפכה למכשיר להשגת יעדים פוליטיים. אלצמאדי מדגיש כי מעורבותו של חיל האוויר הישראלי בהתכתשויות הפוליטיות, עלולה להשפיע על ביצועיו בתקופה הקרובה, שכן טייסי צה"ל מהווים את כוח ההכרעה המרכזי בלחימה.
תקשורת חמאס הסתערה כצפוי על הפרשייה, שנפלה לידיה כפרי בשל. מבחינה תקשורתית "מכתב הטייסים" משרת את חמאס בשתי תכליות תודעתיות חשובות: הראשונה, הצגתה של ישראל כמי שעדיין נתונה במשבר פנימי עמוק ופילוג שמקרין באופן ישיר על צה"ל ופוגע בתפקודו, והשנייה, קיבוע הנרטיב המוביל של חמאס לפיו ישראל כשלה בהשגת יעדי המלחמה ולא נותר לה אלא להפסיק אותה.
פרשיית "מכתב הטייסים" ומאפייני סיקורה בתקשורת הערבית, מלמדים גם הפעם, כי גילויי מחאה וסרבנות בצה"ל נתפסים בתקשורת הערבית בכלל ובתקשורת האויב בפרט, כבקיעים בחומת האחדות של החברה הישראלית שכבר אינה חומה בצורה כמו שהיה מקובל לחשוב בעבר. מבחינת האויב ברור שגילויי סרבנות והשלכותיו, נוסכים תקוות ומגבירים את תחושת המסוגלות בעימות מול ישראל.
כך או כך, הסרבנות בצה"ל, ובמיוחד בקרב טייסי חיל האוויר, נתפסת בעיני התקשורת הערבית כחלון הצצה למאבקים הפנימיים בישראל – מאבקים מוסריים, פוליטיים וזהותיים. בין אם הסרבנים מוצגים כגיבורים שמניעיהם מוסריים ובין אם כבעלי מניעים מוגבלים ופוליטיים, עצם קיום התופעה והעיסוק בה בתקשורת הערבית, מהווים תמונת מראה לאופן שבו נתפסת ישראל כמדינה וכחברה הנתונה בתהליך של טלטלה פנימית עמוקה הפוגע לאורך זמן בחוסנה הלאומי.
