קשה היה לפספס את תחושת החמיצות על פניו של בנימין נתניהו במסיבת העיתונאים המשותפת בחדר הסגלגל, כאשר דונלד טראמפ בישר לעולם שבשבת הקרובה יחלו שיחות ישירות עם איראן בעומאן. נתניהו הוא שחקן עתיר ניסיון, באמתחתו שעות טראמפ רבות, ובניגוד לזלנסקי – הוא לא עשה את הטעות ולא העלה את הנושא בפני העולם כולו.
אבל האמת היא שקשה לדבר כאן על הפתעה אמיתית, ממש לא. תיווך עומאני הוא חלק בלתי נפרד מדיאלוג הגרעין האיראני־אמריקני. העומאנים הם המתווך האולטימטיבי בעשור האחרון בין ארצות הברית לאיראן, מהסכם הגרעין ב־2015 ועד ממשל ביידן. במאי 2023 הם השיקו סבב שיחות בלתי ישירות עם ארצות הברית, שנקטע עם חילופי הממשל. ואולם לא חלף זמן רב, והם חזרו לתמונה. זמן קצר לאחר בחירתו הביע טראמפ עניין פומבי בשיחות ישירות עם איראן. שר החוץ האיראני הגיב בהודעה על נכונות לשיחות בלתי ישירות, ובשלב זה החלה מחדש עבודת התיווך: דיפלומטים עומאנים החלו לנוע בציר טהרן־וושינגטון ולהעביר את עמדות הצדדים.
הסיכויים מלכתחילה לא היו גבוהים. אבל רצף האירועים במזרח התיכון – התמוטטות הציר השיעי, המהפכה בסוריה, נפילת חיזבאללה וקריסת הכלכלה האיראנית – שינה את המאזן באופן דרמטי. באורח פרדוקסלי, מי שהאיץ את קצב ההתפתחויות היו דווקא החות'ים. ככל שהמתקפות החות'יות על חופש הסחר בים האדום התרבו, הפתיל של טראמפ התקצר. וכשהנשיא האמריקני החליט לשים לכך סוף, ניתן האות לבניית כוח אמריקני חסר תקדים באזור – כוח שיגבה גם את רצינות הכוונות הצבאיות של הבית הלבן לקראת מתקפה אפשרית על מתקני הגרעין האיראניים. ישראל התבקשה, בשלב זה, לשבת בצד ולא להתערב. ואכן, ככל שנקפו הימים גברה התחושה שהמחזה הנגול לנגד עינינו הוא מעין ניסוי כלים, חזרה גנרלית לקראת מתקפה אפשרית באיראן.
מאחורי הקלעים, ההתרחשות לא הייתה פחות לוהטת. בדיעבד, העומאנים לא היו השחקנים היחידים בזירת התיווך. בראשית מרץ העביר טראמפ מכתב למנהיג העליון עלי חמינאי, באמצעות איחוד האמירויות. ב־12 במרץ הגיע לטהרן אנואר גרגש, יועצו הבכיר של שליט האמירויות, כשהוא נושא עימו את מכתבו של טראמפ. גרגש נפגש עם שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י, ומסר לו את המכתב.
לכאורה חמינאי לא התרשם מהמכתב, ואף הגדיר אותו "הונאה". הוא סבר שהקריאה האמריקנית למו"מ היא דרך נוספת להפעיל לחץ ולהטיל סנקציות נוספות על איראן. בבית הלבן המתינו שבוע. כשלא התקבלה תגובה, פתחו האמריקנים במבצע הפצצה נגד החות'ים והשבת חופש השיט בים האדום. האיראנים, המנוסים היטב במשחקי דחייה, שמרו על עמימות. אלא שאז דלף לתקשורת פרט מתוך מכתב טראמפ, שבו הציב לנמענו דד־ליין של חודשיים להשגת הסכם גרעין חדש.
לא חלפו ימים ספורים, והשלב הבא בפינג־פונג האמריקני־איראני נכנס לפעולה. אבל בניגוד לעבר, הפעם לא היה בו שום דבר מתוכנן או צפוי. ב־24 במרץ חשף העיתונאי ג'פרי גולדברג ב"אטלנטיק" כי נכלל בטעות בקבוצת צ'אט סודית של בכירי הבית הלבן, שעקבה בזמן אמת באפליקציית סיגנל אחר מבצע הפצצה בתימן, שכלל חיסול בכירים חות'ים. לכאורה הפרת ביטחון מידע חמורה, שלא לומר חובבנות מדאיגה. הפרשה, שזכתה לשם "סיגנל־גייט", חשפה אמנם ליקוי חמור במנגנוני האבטחה של הבית הלבן, אך באותה נשימה חשפה גם את רוח הקרב ואת ההתלהבות בצמרת האמריקנית מהמתקפה על החות'ים. פרשנים כבר החלו לזהות את הפעולה כתרגיל הכנה למתקפה רחבה יותר – באיראן.
כך או כך, האירוע סיפק הצצה נדירה למודיעין אנושי מהסוג שארגוני ביון משקיעים מאמצי־על כדי להגיע אליו. ייתכן שדווקא השילוב בין החובבנות המדאיגה לרוח הלוחמנית, גרם לאיראנים להבין שני דברים: האחד – שהם לא יוכלו לדחות את תגובתם עוד זמן רב; והשני – שהאמירה על האקדח שמופיע במערכה הראשונה ויורה בשלישית, רלוונטית גם כאן. מפציצים כבדים שהחלו להגיע למזרח התיכון ולדייגו גרסיה אינם רק תפאורה. זה כבר לא תיאטרון, זה הדבר האמיתי.
מצד שני, החובבנות של הצוות הבכיר סביב טראמפ יכולה דווקא להיתפס בעיני האיראנים כהזדמנות. עם היכולות המוכחות שלהם לנהל מו"מ, ייתכן שהם סבורים שיוכלו למשוך זמן דווקא באמצעות כניסה למשא ומתן מול צוות לא מיומן במיוחד.
הלקח האוקראיני
ימים אחדים לאחר שפרשת סיגנל־גייט התפוצצה, חלה התפתחות נוספת: חלקים ממכתבו של טראמפ לחמינאי הודלפו ל"סקיי ניוז ערביה". בין השאר נאמר שם: "אני כותב לך במטרה לפתוח אופקים חדשים, הרחק משנות הסכסוך, אי־ההבנות והעימותים המיותרים… עומדת לפנינו הזדמנות היסטורית". הוא מציין שארצות הברית מוכנה "לעשות צעד גדול לקראת שלום… יחד נוכל להסיר את הסנקציות, לפתח את הכלכלה האיראנית ולפתוח דלתות לשיתוף פעולה – לא רק לטובת עמינו, אלא למען היציבות והשלום במזרח התיכון ובעולם". עם ההצעה באה גם האזהרה: "אם תדחה את היד המושטת אליך והמשטר האיראני יבחר בדרך של הסלמה, טרור והרפתקאות צבאיות – תגובתנו תהיה נחרצת ומהירה. לא נעמוד בחיבוק ידיים מול איומי המשטר שלכם על עמנו או בעלי בריתנו". טראמפ חתם את מכתבו באמירה: "שלום איננו חולשה, אלא בחירה של חזקים. לעם האיראני מגיע עתיד טוב יותר. אם אתם מוכנים לנהל מו"מ, גם אנו מוכנים. אם תמשיכו להתעלם מדרישת העולם, ההיסטוריה תעיד שהחמצתם הזדמנות מעולה".
נקודת המפנה הגיעה, פחות או יותר, עם החשיפה ב"סקיי ניוז ערביה". ב־27 במרץ יצאה הודעה איראנית רשמית ולפיה הועברה לנשיא טראמפ תשובה על מכתבו. שר החוץ האיראני מסר: "שלחנו אתמול את תגובתנו להודעה של טראמפ דרך עומאן. כמו בעבר, האפשרות למו"מ עקיף עם ארצות הברית קיימת. המדיניות שלנו אינה כוללת משא ומתן ישיר עם ארה"ב, בעקבות לחץ מקסימלי ואיומים צבאיים". ואז הוסיף: "תגובתנו לטראמפ כוללת גם את עמדותינו באשר למצב הנוכחי".
במקביל פרסם ערקאצ'י פוסט ברשת X: "עשר שנים לאחר חתימת ה־JCPOA ושבע שנים לאחר שארצות הברית נסוגה ממנו באופן חד־צדדי – אין שמץ של הוכחה שאיראן הפרה את התחייבויותיה", כתב הבכיר האיראני בהתייחס להסכם הגרעין מ־2015, שארה"ב פרשה ממנו בקדנציה הראשונה של טראמפ.
עד כאן שלב התלונות. אלא שאז הגיעה הפסקה הבאה: "מגעים דיפלומטיים עבדו בעבר, ועדיין יכולים לעבוד. אבל צריך להיות ברור לכל שבהגדרה אין דבר כזה 'אופציה צבאית', שלא לדבר על 'פתרון צבאי'". במילים אחרות, זהו השלב שבו האיראנים מפילים את ה"כן" המיוחל למו"מ, גם אם בעקיפין.
אבל לעלילה הזו יש טוויסט נוסף, תמוה מעט. סטיב וויטקוף – שליחו המיוחד של טראמפ, המיועד לעמוד בראש צוות המו"מ מול איראן – השיב לערקאצ'י במילה אחת ויחידה, "GREAT", רק כדי למחוק אותה כמה דקות לאחר מכן. מה שהותיר לא מעט סימני שאלה. מה בדיוק קרה כאן? האם הייתה זו תגובה ספונטנית של וויטקוף? אולי תגובה אירונית? או בכלל טעות? ואולי, כמו במקרה של סיגנל־גייט, פשוט חובבנות. כל האפשרויות על השולחן, אבל תשובה אין. העובדות הן שמחר אמורות להתחיל השיחות במוסקט בירת עומאן, ומי שיעמוד בראש המשלחת האמריקאית הוא לא אחר מאשר סטיב וויטקוף. את האיראנים ייצג שר החוץ ערקאצ'י.
במקביל, במהלך השבוע האחרון הגבירו האיראנים באופן משמעותי את מאמציהם להעביר מסר כי גם הם בכוננות צבאית עליונה. ב"טיימס" הבריטי דווח כי לראשונה העבירו משמרות המהפכה לבעלות בריתם – המיליציות השיעיות בעיראק – טילים שטווחם כולל לא רק את ישראל אלא גם את אירופה. האמת? גם לא הכול סגור לקראת שבת. בניגוד להודעתו של טראמפ, שלפיה המו"מ ייפתח במתכונת של שיחות ישירות, האיראנים ממשיכים להתעקש שהשיחות יתנהלו במתכונת של "דילוגים" מחדר לחדר. ההערכה היא שהאיראנים שואפים לפתיחה מדורגת, ואם העניינים יתנהלו על מי מנוחות, ייתכן שבהמשך יסכימו לשיחות ישירות.
בשיחותיו בוושינגטון העביר נתניהו מסר ברור: אם תושג הסכמה שבסופה תתפרק איראן מנשקה על פי המודל של לוב – הרי זה מצוין. אבל הסיכוי לכך שואף לאפס
אבל זה הכסף הקטן. בשיחותיו בוושינגטון העביר ראש הממשלה בנימין נתניהו מסר ברור: אם תושג הסכמה שבסופה איראן תתפרק מנשקה על פי המודל של לוב, הרי זה מצוין. אבל הסיכוי לכך שסוגיית הגרעין תיגמר בפירוק מלא בדומה לקדאפי, שואף לאפס. מהזווית האיראנית, גורלן של לוב ואוקראינה, שתי מדינות שהתפרקו מנשק גרעיני, הוא הוכחה לכך שמדובר בטעות קרדינלית ושאי אפשר לסמוך על הבטחות המערב.
לכן, האיראנים ינסו כנראה להוביל מו"מ ארוך ומייגע, שיתנהל על כל שלב ושלב. וכל עוד המו"מ נמשך, ישראל לא תוכל לתקוף באיראן. מטרתם הראשונית היא למשוך את התהליך לפחות עד בחירות אמצע הקדנציה בארצות הברית. מבחינתם, שם המשחק הוא "עד שהפריץ ימות או עד שהכלב ימות". זמן הוא המשאב העיקרי שבידיהם. לכן תנאי חיוני, גם אם לא מספיק, הוא שאם אכן ייפתח מו"מ, הוא יהיה תחום בזמן.
