למקרה שלשמחתכם טרם נחשפתם לאירוע, פעילים מלאי אומץ הגיעו בחג אל מול ביתה של השרה להגנת הסביבה עידית סילמן, והציבו ברחוב מיצג עשוי ממאות פיתות שבו רשומות המילים "פיתה אחת ליום". למי שלא מבין את המיצג האומנותי המתוחכם, יש פה אזכור של המציאות הנוראית שבה החטופים מקבלים רק פיתה אחת ליום, והתרסה ספציפית כלפי עידית סילמן שהפילה את הממשלה הקודמת בתירוץ של חמץ בבתי חולים. לפי ההיגיון העקום של המוחים, הפלת הממשלה היא כדור השלג שגרם לבחירות, הקמת ממשלת ימין ופלישה לישראל, תוך התעלמות מהעובדה הידועה לנו שהתוכניות של חמאס היו עתיקות הרבה יותר מהממשלה הנוכחית.
הסברנו את ההיגיון, אבל נשאלת שאלה נוספת: מה המטרה? ובשביל לענות על השאלה הזו, קודם צריך לענות על שאלה אחרת: מהי בעצם המטרה של מחאה באופן כללי?
מטרתה של מחאה אפקטיבית היא להעביר אנשים מצד אחד לצד השני. ייתכן שאת הציבור, דרך העלאה למודעות ויצירת אווירה ציבורית שתומכת ברעיון מסוים או מתנגדת לו; וייתכן שאת נציגי הציבור או דמויות מפתח בו, בעיקר דרך לחץ עליהם עד שירגישו שכבר "לא שווה להם" להמשיך ללכת באותה דרך. כן, להגשים את הערכים שלך זה נחמד, וגם לקבל משכורת גבוהה ומעמד מכובד, אבל כשמפגינים מול הבית שלך והמחיר המשפחתי הופך להיות כבד, וכך גם המחיר הפנים-קהילתי, אנשים מסוימים יעדיפו לרדת מהעץ.
ההפגנות במדינת ישראל כבר שנים לצערנו הולכות ונעשות מלוכלכות יותר, הן בחסימת כבישים, הן באיומי סרבנות והן בירידה לחייהם של אישים בולטים מהמחנה השני. אבל גם כשאלה כללי המשחק, ליתר דיוק כשכבר קשה לדבר על "כללים" או על "משחק", מי שיוצא למחאה מנסה להשיג מטרה כלשהי.
אין דבר יותר מביך מעלובי נפש עם תודעה של פרטיזנים.
וואי פיזרחם פיתות בפסח, איזה אומץ, זאת הרמה 🤦 pic.twitter.com/sPOUmNkbhO— Yotam zimri (@YotYotam) April 14, 2025
ניתן שתי דוגמאות למחאה אפקטיבית מהסוג הזה: הקלה היא סילמן עצמה. בזמן "ממשלת השינוי" של בנט-לפיד, כזכור, סילמן סבלה מהצקות חוזרות ונשנות מטעם תומכי ליכוד ומפלגת הציונות הדתית. בסופו של דבר הלחץ הכריע, היא פרשה מהממשלה והסוף ידוע. גם מול ביתו של ניר אורבך נערכו הפגנות דומות באותה תקופה, וגם הוא פרש מהקואליציה.
הדוגמה השנייה היא המיליארדר ארתור דנצ'יק, שהיה הספונסר העיקרי של פורום קהלת, שבעיני מתנגדי הרפורמה המשפטית הפך לשטן עלי אדמות. דנצ'יק בכלל העדיף להישאר אנונימי, ולאחר מה שקרה גם אפשר להבין למה: הפגנות חסרות תקדים של פעילי שמאל נערכו מול ביתו בתקופת הרפורמה, והוא בחר להפסיק את התרומה שלו.
ועכשיו אל השבוע. מה המטרה של מפזרי הפיתות? לכאורה לגרום לסילמן להשתכנע או להישבר, לפרוש שוב מהממשלה ולהפיל אותה. אבל בניגוד לתקופת הממשלה הקודמת, סילמן כבר אינה החוליה החלשה. לאחר עזיבת הממשלה הקודמת היא קיבלה מהקהילה שלה חיבוק גדול, והסיכוי שהיא תפרוש שוב אינו סביר. אם תשאלו את המפגינים, המטרה היא "להזכיר לה את העליבות שלה". רבים אומרים במפורש שהמטרה היא שנבחרי הציבור הנוכחיים לא יעזו להראות את פניהם במקום ציבורי. כלומר, במקום תועלת עברנו לנקמה, מירור חייהם של חברי הממשלה באופן אישי, וחמץ בפסח זו פשוט דרך יעילה, לדעת המוחים, לתקוע אצבע בעין לאישה דתייה.
התופעה הזו, של הפגנות חסרות תכלית, מגיעה בין השאר מהנטייה האנושית "לעשות משהו". אם קורה משהו רע, איך נסתכל בראי בידיעה שלא עשינו שום דבר כדי לעצור את הקטסטרופה? זו נטייה טבעית, אבל לעיתים קרובות הרסנית – כי לא תמיד יש מה לעשות. גם חלק מההפגנות בעד שחרור החטופים נכנסות לקטגוריה הזו: איך אפשר לא לעשות שום דבר כשאחים שלנו כלואים במנהרות, אומרים אנשים טובים, ולכן יוצאים להפגנות שבסופו של דבר דווקא מחזקות את האויב במשא ומתן, במחשבה שעוד רגע הישראלים נשברים כתוצאה מהלחץ הפנימי.
ונסיים בדוגמה שאולי תהיה פחות נעימה לגולשי אתר מקור ראשון: גם על ההפגנות והמחאה בעד גיוס חרדים אפשר לשאול את אותה שאלה. כן, המציאות שבה החרדים יושבים מהצד ולא מצטרפים למאמץ הציבורי היא מרתיחה ולא מוסרית, אבל האם עוד מאמר ועוד הפגנה יועילו? וכשאנשים תוקפים את חברי הכנסת של הציונות הדתית, וקוראים להם לבלום כל מהלך חרדי ולהטיל סנקציות – האם הם באמת מצפים שזה יביא חרדי אחד לצבא? הרי סביר להניח שמה שיקרה הוא שהממשלה תיפול, ואחרי הבחירות תעלה ממשלה כלשהי שתלויה בחרדים. כך שאת המטרה – להקל על הנטל של המילואימניקים – לא השגנו, רק פרקנו עוד קצת זעם צודק.
