לפני כמה שבועות הייתי צריך לבחור את הסוגיה בגמרא האהובה עליי, זו שהכי מעניינת אותי, זו שלא משנה מה, אני אשמח ללמוד אותה שוב ושוב. הייתי מאוד רוצה לספר כאן לאיזה צורך נתבקשתי לבחור, אבל זו הפתעה ואני מקווה שבקרוב מאוד אוכל לספר עליה ולבשר משהו טוב. בכל מקרה, מצאתי את עצמי יושב וחושב על כל סוגיות הגמרא שלמדתי בימי חיי, וברוך השם למדתי.
בערב פסח, כשסידרתי את הספרייה, מצאתי את הקלסר הצהוב עם עשרות סיכומי הסוגיות שלי מימי הישיבה, הימים שבהם למעשה למדתי אך ורק גמרא. בזמנו, אהבתי מאוד ללמוד גמרא. גם מכורח ההרגל ומחוסר היכרות עם לימוד מעמיק אחר, אבל גם כי יש בלימוד גמרא משהו שאין באף לימוד אחר. אחרי שעזבתי את הישיבה התחלתי ללמוד עוד דברים, וככה, ככל שעבר הזמן נטשתי את לימוד הגמרא העיוני שליווה אותי כל חיי וניסיתי גם דברים אחרים. חסידות, מחשבה, הגות, קצת הלכה, חומש עם מפרשים, פה ושם אפילו קבלה (ששש…) לגמרא השארתי פינה קטנה וחמה בלב ומדי פעם אני עוד קובע חברותא זמנית למסכתות קצרות שלא למדנו בישיבה.
באופן כללי יש קטע כזה שבישיבות מדלגים על אגדתות ועל מסכתות ״קלות״. יש מסכתות ישיבתיות שהן לרוב המסכתות הלמדניות יותר, המפולפלות יותר, הקשות יותר ויש מסכתות נטושות. ואני החלטתי לפני איזה זמן לעשות תיקון ולחזור בשימת לב ובעיון רב אל כל הדפים שדילגתי, אל כל המסכתות הקלות שזנחתי. ולמרות כל זאת, כשעמדתי מול הצורך לבחור סוגיה אהובה במיוחד לא ידעתי מה לומר. ברגע הראשון חשבתי לבחור את סוגיית ״שליחות בקידושין״ שהיא סוגיה ארוכה ומסועפת מתוך המסכת האהובה עליי – מסכת קידושין. יש לי סיפור מיוחד עם הסוגיה הזו, כי כשהייתי בחור בן 20 כתבתי קונטרס נאה שסיכם אותה מרישא ועד גמירא ובו הקפתי את הסוגיה מכל עבר. מפרשים, ראשונים, אחרונים, ראשי ישיבות, סברות שנאמרו בבית המדרש ודברים שחשבתי עליהם בעצמי. הקונטרס הזה שמור אצלי עד היום ומדי פעם אני מעלעל בו ולרגעים לא מאמין שאני זה שכתבתי אותו. אבל אז חשבתי שאולי עדיף דווקא שאבחר סוגיה אחרת. אולי איזו אגדתא כדי לעשות את התיקון הזה שאני רוצה לעשות וכדי לשקף את מה שמעניין אותי כיום.
בין כל ההודעות זיהיתי אהבה אינסופית. כי כמעט כל אחד שהגיב ציין שזו משימה קשה, ושלבחור בין סוגיות זה בלתי אפשרי כמו לבחור איזה ילד שלך אתה הכי אוהב
וככה, תוך כדי ההתלבטות, עשיתי מעשה והעליתי לסטורי של הווטסאפ שאלה: תגידו, מהי הסוגיה בגמרא האהובה עליכם? אני לא יודע אם הקוראים יודעים שיש דבר כזה סטורי בווטסאפ, אבל בגדול, זו הרשת החברתית הכי פופולרית בעולם החרדי. יש עולם של סטטוסים בווטסאפ וזה נושא לטור נפרד, בכל מקרה, אני, מדי פעם משתמש בפלטפורמה הזו לדברים מעין אלה ובאמת, לא עברו כמה דקות והפלאפון שלי לא הפסיק לרטוט בתגובות. הארי כתב: ״ליטרלי כל יבמות, כל בבא קמא והסוגיות של שותפין בבבא בתרא״ שרגי כתב: ״אישו משום חציו או משום ממונו מבבא קמא״. איתיאל כתב: ״קים ליה בדרבה מיניה״ ואחרי דקה הוסיף: ״יש ברירה או אין ברירה״ ואחרי שעה הוסיף שוב: סוגיית ״דבר שלא בא לעולם״. ארי שלח: ״כל הסוגיות של תחילת עבודה זרה, בעיקר הראשונה״ חיים צבי שאל: ״אגדתות הולך? כי אם כן, אז רבה בר בר חנה״. חני כתבה: ״סוגיית נשים במאי זכיין״, ואביאל כתב שמבחינתו אין תחליף לסוגיית פשר החלומות ממסכת ברכות. נח, ממקום מושבו בניו־יורק הרחוקה, כתב: ״הוא מצחק והם בוכין זה אחלה גמרא״. ומוטי כתב: ״זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל״. בנצי הגדיל לעשות וכתב: ״גם הסיפור על רבי יוסי שהיה מתפלל בחורבה, וגם הסיפור של תנורו של עכנאי וגם הסיפור על ארבעה שנכנסו לפרדס או כל הסאגה בין ריש לקיש לרבי יוחנן בקיצור…״ וככה, במשך כמה שעות זרמו ההודעות. מתברר שלחצתי על איזו נקודה ואנשים עלו על גדותיהם.
ואני, בין כל ההודעות זיהיתי אהבה אינסופית. כי כמעט כל אחד שהגיב ציין שזו משימה קשה, ושלבחור בין סוגיות זה בלתי אפשרי כמו הבקשה לבחור איזה ילד שלך אתה הכי אוהב. היו הרבה שבכלל לא כתבו את הבחירה שלהם, אבל כן היה להם דחוף לשתף שזו משימה בלתי אפשרית. פתאום הסתכלתי על הסיפור של הגמרא מהצד. כשכל השמות של הסוגיות ריצדו לי על המסך, מצאתי בהן גם הרבה פואטיקה ופילוסופיה ופרוזה, לרגע התאהבתי בגמרא מחדש ושכחתי לה את היבשושיות העובדתית, את הפלפול האינסופי, לעיתים חסר התכלית, לרגע שכחתי לה את התובענות הבלתי מתפשרת שהיא דורשת, והתמלאתי חשק לשלוף מהמדף איזו מסכת, להניח על הסטנדר ולחזור לנגן.
