הנוף הגיאוגרפי שניצב ברקע של "ירושלים נופלת לי מהיד", נע על כביש מוכר לי מאוד, בין ירושלים לתקוע. תקוע שבספר היא שרב לוהט, אירוס שחום, הרב פרומן תוקע בשופר, געגועים לקשר מדברי שהיה ואבד. ירושלים היא ירושלים; מושא הכיסופים היהודי האולטימטיבי, ולצד זה גם משהו שיש לשמור עליו, לבל ייפול.
זהו ספרה הראשון של רננה אייזנברג, והוא מלא בשירים רב־שכבתיים, עשירים בגוון ובדימויים לא צפויים. הנה אחד שאהבתי במיוחד: "פֵּדָל יָמִין מַאֲרִיךְ צְלִיל, / פֵּדָל שְׂמֹאל מְקַצֵּר / פֵּדָל אֶמְצָעִי / מַחֲלִישׁ / יַלְדָּה / עָצְמָתִית / מִדַּי לְאַבָּא / רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ חֲדָשׁוֹת. // הַפֵּדָל לָחוּץ? / הָיִיתָ מִתְעַצְבֵּן / לָחוּץ / לָחוּץ".
הכפילות של הלחץ עוברת כאן היטב, כמו גם הבשורה שבלקיחת החירות להוציא ספר שירה, להשמיע קול, בצל זיכרון החלשת הקול מהילדות.
נושא מרכזי שהספר צולל לעמקו הוא הרווקות. גם ההקשרים הסוציולוגיים והמשמעויות החברתיות שבחיי רווקה דתייה מבוגרת, אבל גם ברמת החוויה האנושית הפשוטה, הלבד והכמיהה. הכתיבה של אייזנברג ישירה, אמיצה, לפרקים גופנית מאוד, ובלי עכבות בפעולת החשיפה. כך למשל בשיר "חלל פנוי": "רַק לֹא שׁוּב הָרֵיק הַזֶּה. חָלָל הַפָּנוּי־פְּנוּיוֹת / מְמַלְמְלִים עַצְמָם / לָדַעַת. קֹר מַקְפִּיא / בֵּיצִיּוֹת בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם, וְאֵין יָם / שֶׁיָּכִיל שִׁבְרֵךְ". אף ששירים רבים מספור נכתבו על הרצון למצוא אהבה, בכל אחד מאלה שבספר הזה מצאתי חדש.
הטקסט מחולק לשבעה שערים, בערך פי שניים ממה שאני רגילה לפגוש בספרים בעובי הזה. הראשון עוסק במערכת היחסים עם האל, השני בשואה, השלישי ברווקות, שהיא גם קו ששוזר את כל שירי הספר, לאחריה חברויות ואנשים, ארספואטיקה והתבוננות, ומים. השער השביעי זכה לכותרת "תפילה לחולף", ואני לא בטוחה שאוכל להגדיר בדיוק את השירים שחסו תחתיו. אף שכל הנושאים הללו ראויים ומסקרנים, יש משהו מעט לא קוהרנטי בפיזור הזה, וחשתי שהשירים היו יכולים ליהנות מעבודת אוצרות שתייצר מבנה לכיד יותר.
השפה של אייזנברג מבריקה ומלאת צירופים מעניינים. אלה רוכבים על שפה כמעט יומיומית ותפאורה שיש בה מן הרגילות, אבל דוקרים בתוכה זווית אחרת. אני לא בטוחה שכל הצירופים יעבדו מחוץ להקשרם, ובכל זאת אציין כאן כמה מהם: "לִנְעֹץ צִפֹּרֶן רַק לִבְשָׂמִים" שהפך את החדות לריח; "הַיּוֹם שִׁשָּׁה מִילְיוֹן לָעֹמֶר", הפשטני מעט אך מטלטל; "מְכַסָּה קַעֲרַת יָחִיד / שֶׁלֹּא אֶשְׁטֹף" המדייק את הבדידות. ועוד שיר שהוא הצהרה ארספואטית מלאת יופי: "אֶת כָּל שֶׁנִּרְשַׁם בַּנֶּפֶשׁ וְלֹא יָכֹלְתִּי / לוֹמַר, כָּתַבְתִּי. / פְּתָקִים עִטְּרוּ שֻׁלְחֲנוֹת כְּתִיבָה, מִטְבָּח וְסָלוֹן./ ….מֵעוֹלָם לֹא הִגִּיעַ מִכְתָּב חֲזָרָה./ נוֹתַרְתִּי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב הַמְּחַכֶּה לְבֵאוּר / כְּמוֹ שִׁנַּיִם מִתַּחַת כָּרִית / שֶׁאֵין פֶּה לָהֶן".
"ירושלים נופלת לי מהיד" הוא ספר ביכורים מפתיע, מבטיח, גדוש ברפרנסים. תלמידי חכמים בתחום המדרש או הספרות ימצאו בו רבדים רבים, אבל גם ברובד החיצוני הטקסט הזה ספוג במוזיקליות, חן ומבט מלא מחשבה.
